ביום אביבי קודר של ה-30 במרץ 1981, רונלד רייגן, הנשיא ה-40 של ארצות הברית, התעורר בבית הלבן אל עוד יום שיגרתי אפרורי ומעונן. רייגן, ששמר על כושר ונראה צעיר מ-70 שנותיו, התלבש בחליפת פסים כחולה חדשה ותיקן את שערו העבות עם בראילקְרִים (קרם שער). הוא הקפיד להיראות נשיאותי, ונוח בתפקידו כאיש החזק בעולם.
רייגן נפרד מננסי אשתו ופנה למעלית בדרכו למשרד הסגלגל. לוח הזמנים שלו לאותו יום כלל אירוע אחד עיקרי: נאום בפני איגוד עובדים במלון הילטון וושינגטון.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בינתיים, במלון פארק סנטרל, ג'ון הינקלי ג'וניור, המתנקש לעתיד, נתקל בלוח הזמנים של הנשיא בעיתון "וושינגטון סטאר" המקומי והרעיון להתנקש בחייו של רייגן צץ במוחו. הוא לקח כדור ואליום כדי להירגע, וארז את אקדחו - רובה קלף מסוג RG 14 הטעון בקליעי "דוויסטאטור" מתפוצצים, במזוודתו. והלך לעשות מעשה.
בשעה 13:45 בצהריים, הלימוזינה הנשיאותית המשוריינת עזבה את הבית הלבן בדרכה להילטון. הסוכן המהולל ג’רי פאר ישב במושב הנוסע הקדמי, ממשיך בסריקותיו הקבועות. מאחור, בלימוזינת הליווי, סוכנים חמושים בתת-מקלעים, ביניהם טים מקארתי, שהיה אמור לפתוח את דלת הלימוזינה עבור הנשיא. הנשיא נאם, ועם סיום נאומו, יצא לכיוון הלימוזינה.
בשעה 14:27 אחר הצהריים, במה שהוגדר לאחר מכן כ"טעות קולוסאלית", הסוכנות אפשרה לקבוצה לא מאובטחת של אנשים, בהם הינקלי, לעמוד במרחק של 15 רגל (4.6 מטרים) ממנו, מאחורי קו חבל. במפתיע, רייגן עבר ממש מול הינקלי שהבין שלעולם לא יזכה בהזדמנות טובה יותר.
כשרייגן חייך ונופף לעבר הקהל, לפתע נשמעו יריות...
בזמן של 1.7 שניות, שישה כדורים נורו. ג'ים בריידי, דובר הבית הלבן, היה הראשון שנפגע. אחריו נפגע השוטר תומאס דלניטי. טים מקארתי נפגע בחזה כששימש מגן אנושי. הכדור החמישי פגע בחלון הלימוזינה המשוריין. הכדור השישי, שניתז מהלימוזינה פגע בנשיא רייגן בחזהו השמאלי התחתון.
מי ישמור על השומרים? - הסוכן, ג'רי פאר
הרגעים הדרמטיים מחוץ למלון הילטון היו שיאה של קריירה ארוכה ומסורה עבור ג'רי פאר, סוכן השירות החשאי. כילד שגדל בעוני במיאמי. התעניינותו בשירות החשאי החלה כבר כשצפה בגיל 8 בסרט "קוד השירות החשאי" (1939), בכיכובו של רונלד רייגן עצמו (הנשיא אותו יציל), שם שיחק כסוכן הראשי בשם המפוצץ "בראס בנקרופט".
על אף שהסרט נחשב בעיני רבים, ואף בעיני רייגן עצמו, לסרט הזול והגרוע ביותר שלו, פאר לא שכח את מעלליו הנועזים של הסוכן בנקרופט (רייגן) וחלומו ללכת בעקבותיו ליווה אותו שנים.
פאר הצטרף לשירות החשאי בשנת 1962, והיה הטירון המבוגר ביותר במחזור שלו, בגיל 32. הוא ראה בעבודתו כפחות מסוכנת מאשר עבודתו הקודמת כקוון בחברת חשמל. תפקידו הראשון כלל אבטחת ג'ון פ. קנדי ולינדון ב. ג'ונסון. בהמשך, לאחר ההתנקשות בקנדי, הוא עבר לצד השני, והגן על אלמנתו ואמו של לי 'הארווי אוסוולד' שהתנקש בנשיא קנדי.
במהלך שנותיו בשירות, פאר התקדם במהירות. משנת 1978 עד 1979, היה הסוכן המיוחד הממונה על יחידת ההגנה של סגן הנשיא מונדייל. בשנת 1979, עבר לחטיבת ההגנה הנשיאותית, שם שימש כסוכן מיוחד ממונה וראש יחידת הבית הלבן. הוא היה אחראי על האבטחה של הנשיאים קרטר ורייגן.
פאר האמין נחרצות בחשיבות האימונים הבלתי פוסקים. הוא היה חלק מהשינוי במהפכת האימונים של השירות החשאי, שכללה לימוד "רפואת עשר דקות" כדי להציל פצועים בזמן קצר, ואימונים אינטנסיביים של תגובות מיידיות במצב חירום.
חברים לסוכנות סיפרו: פאר היה ידוע בחדות ההתבוננות שלו. עיניו היו "בהירות ובתנועה מתמדת – סורקות שמאלה וימינה, למעלה ולמטה, מתעכבות על כל דבר שנראה חשוד". הוא שם לב לפרטים חריגים כמו "חלון חצי פתוח, צל משקשק, שליח שנועל נעליים לא נכונות, הפרצוף הזועף הבודד בים של חיוכים. הוא ידע שעיניו עשויות יום אחד להציל את חיי הנשיא.
בבוקר ההתנקשות, קיבל ג’רי פאר החלטה גורלית. במטרה "להכיר את הנשיא טוב יותר", למרות שסוכנים הוזהרו לא להתיידד עם ה"מגוננים" שלהם, כדי לא לאבד ‘פוקוס’ - פאר ידע שקשר אישי הוא חיוני להבנת הרגליו של הנשיא כדי להגן עליו ביעילות הוא ביקש לשנות את משמרתו ולעבוד עם רייגן באופן אישי.
קרולין, אשתו של פאר, עמדה ממש מעבר לרחוב כשהתרחש הירי. ג’רי פאר התקשר במקרה שעות ספרות קודם ההתנקשות להזמין אותה לבוא לצפות ביציאתו של הנשיא ולקבל הצצה מהנה לפעילתו החשאית של בעלה.
ברגע הירי על רייגן, כל שנות האימון והמוכנות של פאר התנקזו לשברירי שנייה. כאשר הנשיא נפגע, פאר החליק צעד אחד מאחורי הנשיא ודחף את הנשיא בחוזקה לתוך הלימוזינה המשוריינת. "פעולתו המהירה של פאר הצילה את רייגן מפגיעה בראש".
רייגן כתב בזיכרונותיו:
"חשתי כאב בחזה, וחשבתי, הו אלוקים, נוריתי. ואז לחץ נורא, כאב כאילו אלף מחטים ננעצו בי. נפלתי קדימה".
תחילה חשב שהכאב נובע מהמשקל של ג’רי:
"תמיד אמרו לי שאין כאב משתק יותר משבר עצם; בגלל זה חשבתי שג'רי שבר לי את הצלע כשנחת עליי כל כך חזק. אבל זו לא הייתה המשקל של ג'רי שחשתי; לפי הרופאים, הקליע המעוך פגע בצלע שלי על הצד, ואז התהפך כמו מטבע, התגלגל דרך הריאה שלי ועצר פחות מסנטימטר אחד מליבי".
מאוחר יותר רייגן הבין:
"כשכבר החלו לספר לי מה קרה, הבנתי שכשג'רי פאר השליך את גופו עליי, הוא סיכן באומץ רב את חייו שלו כדי להציל את שלי, והרגשתי אשם על שנזפתי בו מיד לאחר מכן".
אולם, רגע דרמטי לא פחות הגיע לאחר מכן. בתוך הלימוזינה, הנשיא אמר "אני חושב שחתכתי את פנים". פאר, תוך כדי נסיעה, הבחין בדם קצף על שפתיו של רייגן, והבין שהנשיא סובל מפגיעה בריאה. בניגוד לפרוטוקול, שהורה לחזור לבית הלבן, פאר קיבל החלטה גורלית: לנסוע ישירות לבית החולים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון (GWU). ההחלטה הזו, שחסכה זמן יקר, הייתה קריטית להצלת חייו של רייגן. בתוך המכונית, פאר התחנן בשקט: "אלוקים, תן לו לחיות! תן לו לחיות!".
פאר פרש מהשירות החשאי ב-1985, לאחר 23 שנות שירות. אותו יום גורלי השפיע על אמונתו וחש תחושת של שליחות, ובסופו של דבר הפך לכומר-שותף בכנסיית פסטיבל.
בספרו האוטוביוגרפי "בשירות החשאי: הסיפור האמיתי של האיש שהציל את הנשיא רייגן", הוא תיאר את יום ההתנקשות כ"היום הטוב ביותר והגרוע ביותר בחיי".
המהגר שהציל את הנשיא - ג'וזף ג'יורדנו
הלימוזינה הנשיאותית דהרה לעבר בית החולים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון (GWU), כשרייגן הגיע ל-GWU בשעה 2:30 בצהריים, הוא היה חיוור, שפתיו כחולות, ודם מוקצף יצא מפיו. האחות קאת'י פול, שסייעה לו, שמעה אותו אומר: "אני לא יכול לנשום". האחיות התקשו למדוד לו לחץ דם, והפרמדיק שהגיע איתו היה משוכנע שהנשיא גוסס.
עד שבא ג'וזף ג'יורדנו.
ד"ר ג'וזף ג'יורדנו. ג'יורדנו בנם של מהגרים איטלקים והראשון במשפחתו שלמד בקולג', סיים את לימודי הרפואה ב-1967 והצטרף ל-GWU ב-1976 ככירורג כלי דם. שבועות ספורים לפני שהחל את עבודתו, הוטלה עליו משימה נוספת: לשקם ולנהל את חדר המיון של GWU.
הוא החליט לחולל מהפכה. ג'יורדנו למד במרכז הטראומה המתקדם ביותר באותה תקופה, "שוק טראומה" בבולטימור, ויצר ב-GWU אחת מיחידות הטראומה המובילות במדינה. הוא הקים צוותי טראומה מיוחדים, קבע פרוטוקולי טיפול קפדניים, והכריח את מתמחי הכירורגיה שלו לעבור הכשרה במרכז הטראומה של מרילנד.
באותה תקופה, חדרי מיון רבים ברחבי ארה"ב היו, לטענתו, "מבחינה רפואית, מוזנחים כמו בתי שימוש ציבוריים". ג'יורדנו, שהיה זן חדש של מנתח – מעט רך יותר, אדיב לאחיות ואובססיבי לתוצאות של מטופליו, עשה מהפכה של ממש כאילו הרגיש שבקרוב עתיד להתאשפז כאן נשיא ארה"ב.
רייגן עצמו כתב ביומנו:
"הרגשתי מכה בגב העליון שכאבה בצורה בלתי יאומנת. ובכל זאת הפחד שלי גבר כי לא משנה כמה ניסיתי לנשום, נראה שקיבלתי פחות ופחות אוויר".
ג'יורדנו, שהוזעק ממעבדת כלי הדם, הגיע לחדר הטראומה ומצא את הנשיא במצב קשה. הוא שמר על קור רוח והתמקד במטופל. כשמתמחה סיפר לו על ריאתו הקרועה של רייגן ועל הצורך להחדיר נקז חזה, ג'יורדנו קיבל החלטה מהירה: "מוטב שתתנו לי לעשות את זה".
הוא לא החדיר נקז חזה מזה שנים, אך חש שיהיה זה חוסר אחריות להטיל לחץ כזה על רופאים צעירים. הוא ביצע חתך מתחת לבית השחי השמאלי של רייגן והחדיר את הנקז, פעולה שהקלה את הלחץ על ריאתו של הנשיא.
מעט קודם, הנשיא, שכב על האלונקה והיה מכוסה במסכת חמצן, וכך הוא כותב בספרו (חיים אמריקניים):
"רוב הרופאים של בית החולים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון היו אותו זמן בפגישה מיוחדת בבניין – והיו במרחק מעלית אחת בלבד מחדר המיון. תוך דקות מרגע הגעתי, החדר היה מלא מומחים מכל תחום רפואי כמעט. כשהמנתח ד"ר ג'וזף ג'יורדנו הודיע לי שהם עומדים לנתח אותי, שאלתי אותו בחשש:
“אני מקווה שאתה רפובליקני”.
הוא הביט בי וענה:
“היום, אדוני הנשיא – כולנו רפובליקנים".
• • •
>> למגזין המלא - לחצו כאן
במהלך השבוע האחרון, בהודעה רשמית של המכון והספרייה הנשיאותית על שם רונלד רייגן - נמסר:
"אנו מתאבלים על מותו של ד"ר ג'וזף ג'יורדאנו, המנתח שסייע להציל את חייו של הנשיא רונלד רייגן בעקבות ניסיון ההתנקשות בשנת 1981. והא בן 84 במותו - זה הזמן לאחדות!".
0 תגובות