גורמים בברית הצפון-אטלנטית (נאט"ו) מזהים בחודשים האחרונים צמצום משמעותי בנוכחות הצי הרוסי בים התיכון, מגמה שמסמנת שינוי אסטרטגי מהותי במדיניות הימית של מוסקבה.
לדברי בכירים בארגון, רוסיה, שהחזיקה במשך שנים כוח ימי קבוע באזור – הכולל לפחות עשר ספינות שטח ושתי צוללות מאז מעורבותה במלחמת האזרחים בסוריה – מחזיקה כיום "רק קומץ נכסים ימיים" בזירה זו.
הירידה מיוחסת לשילוב של קשיי כשירות בצי הרוסי לצד החלטה אסטרטגית להפנות משאבים לחיזוק הנוכחות בים הבלטי ובאזור הארקטי.
נקודת מפנה מרכזית במגמה זו היא אובדן הגישה לנמל טרטוס שבסוריה, ששימש את הצי הרוסי מאז 1971 כבסיס לוגיסטי ותדלוק עיקרי.
על פי דיווח באתר הצבאי Defense News, ממשלת דמשק ביטלה בינואר האחרון את ההסכם שאִפשר נוכחות ימית רוסית קבועה במדינה – מהלך שפגע אנושות ביכולת של רוסיה לתחזק ולתמוך בכוחותיה באזור.
כיום, כל כלי שיט רוסי המיועד לפעול בים התיכון, דוגמת צוללות מדגם K, נדרש להפליג אלפי קילומטרים מבסיסים בים הבלטי או בצפון רוסיה – נתיב ארוך ומורכב שמצמצם את זמני השהייה המבצעיים ומקשה על קיום פעילות רציפה בזירה.
במקרה אחד, שנרשם בסוף ספטמבר, נצפתה הצוללת הרוסית "נובורוסיסק" סמוך למצרי גיברלטר בדרכה חזרה לים הבלטי, ככל הנראה לצורך תיקונים טכניים.
במקביל, על פי הערכות של המכון ללימודים אסטרטגיים בלונדון (IISS), רוסיה מעבירה את עיקר מאמציה הימיים לים הבלטי ולמובלעת קלינינגרד, שם מוצבים כיום 69 כלי שיט – אם כי חלקם קטנים וישנים.
עם זאת, במערב מזהים מאמצים רוסים לפתח כלים תת-מימיים בלתי מאוישים ולהפעילם באזור. למרות זאת, גורמי נאט"ו מדגישים כי הברית שומרת על יתרון ימי מובהק, הן בכמות האוניות והן במוכנות המבצעית שלהן.
0 תגובות