מה הקשר בין פורים, קסטרו וחומות ירושלים?

ה"פורים מצרים" אירע לפני כ-500 שנה בדיוק בחדש אדר שנת רפ"ד (1524), וקבעו את יום הפורים ליום כ"ז וכ"ח באדר, לזכר התשועה וההצלה שנעשתה ליהודי מצרים.

מרד פחא מצרים בסולטן העות'מאני הגדול

בימים ההם שלט במצרים הסולטן העותמאני "סולימאן" (זה שבנה את חומות ירושלים המוכרות לנו עד היום) ומינה למושל מצרים מטעמו את הפחה אחמד שיטאן (הוא היה ממוצא צ'רקסי, היהודים אהבו לכנות אותו אחמד שטן...), אותו פחה ראה הצלחות בשדה הקרב כשכבש את איי רודוס, וימים ספורים אחרי שמינו אותו למושל מצרים, הוא ניסה לחולל הפיכה ולמרוד בסולטן התורכי ובממשלתו.

אחת הפעולות השקטות והמקדמות שביקש לעשות, היה להחיל מטבע חדש במצרים, אשר צורתו עליו, ולשם כך הוא פנה לאדם שהיה אחראי על יצור המטבעות מטעם הסולטן, יהודי נכבד בשם "אַבְרָהָם קַסְטְרוֹ" ובקש ממנו שיטביע את חותמו.

האמן היהודי שומר אמונים לסולטאן הגדול

היהודי הנגיד שהיה נאמן לסולטן, סרב להיענות לדרישתו של הפחה שכוונתו הייתה גם להפליל את ר' אברהם ואת היהודים, והוא ברח לקושטא בירת תורכיה דאז, ומסר לשלטונות על דבר המרד. בממשלה החליטו להדיח את הפחה ממשרתו ולמנות אחר במקומו. אז, כאשר נודע לפחה על כוונת הממשלה, הרים את נס המרד בגלוי והכריז על עצמו למלך מצרים.

אותו פחה, שכבר שלח את עבדיו הצ'רקסים לערך פוגרום בבתי היהודים, חשב שבטרם ימותו כל היהודים, כדאי להרוויח משהו מממונם, ולכן, על פי עצת אחד מיועציו הטיל על היהודים מס בסכום של כמה מאות אלפי זהובים, סכום עצום ורב בימים ההם, ונתן להם ארכה רק לימים מעטים ואיים להשמיד ולהרוג את כל יהודי מצרים, אם לא יביאו את הסכום ליום המיועד.

כמובן, היהודים אחזו במעשי אבותיהם בידיהם וקראו לצום, לבכי ולמספד. יחד עם זה התאמצו היהודים לאסף את הכסף שהטיל עליהם. אבל, למרות כל המאמצים וכל ההשתדלויות שעשו, לא הצליחו לאסף את כל הסכום, אלא רק חלק ממנו, עשרת אלפים פרחי זהב.

ביום י"ח באדר הכריז רבי שמואל אבן סיד (סירליו) יום צום ובכי ותענית דבור, ויצאו ספר תורה לרחובה של עיר וישימו אפר מקלה על ראשם, ויצאו כל בני העיר לתפילה, ובראשם הילדים עד גיל י"ב שנה והרבו בתפלה בבכי ובצעקה וימס לב כל העם ורחובות העיר נשטפו מים מדמעות המתפללים.

כך נצלו הרדב"ז והשטמ"ק מהרג בידי פחא מצרים

היהודים הביאו את הכסף שאספו, והפחה ציווה על שוטריו לשימם במאסר וציווה להורגם תוך כמה ימים, (ביניהם היה כנראה גם הרדב"ז, רבו של האריז"ל ובעל ה"שיטה מקובצת"), ולהתכונן להשמיד ולהרג את כל יהודי מצרים החוסים בצילו.

הפחה נכנס למצודתו, לעסק בצרכי גופו, ובינתיים קשר עליו הסגן הדחה ובהיותו יושב באמבטיה, התנפל עליו יחד עם כמה אנשי חילו. הוא הצליח אמנם להימלט ולהיסגר במצודתו, אבל בעזרת כמה תושבי מצרים, הצליח סגן הפחה לתופסו וחרץ את דינו למיתה בכריתת הראש על ידי סיף ותלו את ראשו בכיכר העיר בקהיר ולימים עוד תלו את ראשו באיסטנבול.

כך, שבועיים בלבד לאחר פורים, לזיכרון הנס הגדול, קבעו יהודי קהיר את ימי הפורים האלו, (כ"ז-כ"ח באדר) ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים כפי שמקיימים בחג הפורים להצלת היהודים מידי המן בן המדתא.

בעקבות האירוע הזה הורם קרנו של אותו יהודי אברהם די קסטרו, והסולטן מינה אותו לשר האוצר הכללי של מצרים (כנו אותו ראיס אל יהוד), לימים הוא התעשר מאד ותרם תרומה כספית אדירה למפעל הקמת חומות העיר ירושלים שעומדות עד היום הזה.