1.
ארץ מצרים מתמוטטת. מעצמת החרטומים והמכשפים האדירה נשלטת דה-פקטו ע"י מנהיגי עם של עבדים, וגם היכולות הצבאיות לא רלוונטיות מול אצבע אלוקים.
המדינה החזקה בעולם, שאך לפני כמה שנים היו הכל נזקקים לה, מתפרקת מבפנים.
הכל התחיל בשתי המכות הראשונות - דם וצפרדע, אז המעיינות נפגמו כליל. בהמשך, במכה השלישית, אהרן פגע באדמה. "ויך את עפר הארץ" ותיכף, כפי שמתואר בפרשת וארא, "כל עפר הארץ היה כינים בכל ארץ מצרים". תחושת הביטחון הגיעה לשפל חסר תקדים במכת ערוב, כאשר אזרחי המדינה מצאו את עצמם חסרי ישע מול חיות טרף, שמסתובבות בחופשיות ללא חמלה או הבחנה בין מצרי אצילי יותר או פחות אלא חדורי רצון עז לטרוף ולהשחית. מקורות המזון אבדו במכת הדבר, כאשר האזהרה של משה לפרעה: "הנה יד השם הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן" התקיימה במלואה.
הנזק ההומניטרי במצרים היה מהגדולים שידעה ההיסטוריה. "שחין פורח אבעבועות" מחלות וזיהומים "באדם ובבהמה". שמי מצרים נצבעו באדום בשעה שהקב"ה המטיר ברד, ואש מתלקחת בתוך הברד. וכל זה בעת שעוד ניתן היה לראות את צבע השמיים, בטרם נחתה על המצרים מכת הארבה "ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ", כפי שמסופר בפרשת בא.
2.
בתוך כל האירוע הזה, שעל פי המדרש מתפרש על פני חודשים רבים, עומד פרעה, השליט הכושל, ומנהל עם משה ואהרן משא ומתן קשוח. בתחילה הוא מסכים לעסקה, שכוללת את שחרור הגברים בלבד. לאחר מכן, הוא מוכן לשלוח גם את הטף, אבל דורש שישאירו את הבהמות. משא ומתן שכזה, תחת אש, חרף התנגדות רבתית מצד עמו שלו, שקורא לו להיכנע. אזרחי 'גברת ממלכות' בדימוס מתחננים לפרעה: 'אנחנו בקריסה טוטאלית! "עד מתי יהיה זה לנו למוקש?" שלח אותם! זהו קרב אבוד מראש. "הטרם תדע, כי אבדה מצרים?!" '
למרות הכל, פרעה מנצל את ההפוגות, שעומדות לרשותו בין מכה אחת לזו שבאה אחריה, ובקור רוח מודיע פעם אחר פעם, שאינו מוכן לשלח את העם.
היו פרשנים שהסבירו, כי לפרעה אין מה להפסיד. הם אמרו משפטים כמו: 'פרעה נאחז בקרנות המזבח! הוא מבין, שאיבד את השלטון בעקבות רצף החלטות שגויות' וכן: 'הוא מעוניין בהמשך הלחימה משום שהוא יודע, כי ביום שאחרי - הציבור יבוא איתו חשבון'. אחרים טענו, כי דווקא משה הוא האשם בכך שלא תוקף מספיק בעוצמה ומאפשר לפרעה ולאנשיו להתחמש בין מכה למכה.
אלו כאמור היו מן הסתם דברי הפרשנים ואנשי הקונספירציות, אבל את הסיבה האמיתית לכל השתלשלות האירועים אנחנו יודעים: "כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותיי אלה בקרבו." הבורא יתברך הוא עשה, עושה ויעשה לכל המעשים. הוא ואין בלתו. הקב"ה אחראי לכל פעולה ופעולה, שנעשתה במצרים, כולל של הצד הנגדי. ולא רק בשביל להעניש את פרעה ואת המצרים באופן כזה או אחר. 'הרבה דרכים יש למקום', כפי שנקרא בהגדה.
הסיבה לכך שהקב"ה הכביד את ליבו של פרעה והנחית עליו מכה אחר מכה הייתה למען מטרה אחת - "למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים." הקב"ה גילגל את הדברים כחלק מתוכנית גדולה בהרבה מהשמדת עוד אומה שבאה והולכת. המלך האמיתי ברא בפרשיות הללו את העם הנבחר, להיות עם השם, שייצא ממצרים, יקבל את התורה, ייכנס לארץ ישראל ובכך ינציח לדורות הבאים את מורשת אבותיו ויקדש שמו ושם עמו בקרב הארץ.
3.
בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ולא אחד בלבד. אנו רואים את עצמנו, כמו יוצאים ממצרים בכל רגע נתון, ומאמינים, שכל המתרחש סביבנו ובתוכנו נמצא תחת השגחתו של ריבונו של עולם. אנו גם מקווים ומתפללים, שהקב"ה מכביד את הלב של אויבינו ושל השותפים שלהם בעולם רק כדי להראות לנו ניסים גדולים, אותות ומופתים ולגאול אותנו בגאולה השלמה, גאולת הנפש וגאולת הגוף, השתא בעגלא ובזמן קריב, ונאמר אמן.