היום כ"ח בתמוז לפני 119 שנים בדיוק, בתרס"ו (21 ביולי 1906) הלך לעולמו הרב יעקב שאול אלישר, הראשון לציון "בעל הישא ברכה", שנחשב לאחד ממנהיגי היישוב הספרדי הבולטים בירושלים.
• • •
הרב יעקב שאול אלישר נולד בכ"ג בסיון תקע"ז (7 ביוני 1817) בצפת לאביו הרב אליעזר ירוחם, שהיה ראש השוחטים והבודקים ודיין וחזן של קהילת יוצאי קושטא. כשהיה ילד בן שש בלבד, נאלץ אביו לברוח לכלא בעכו בשל מיסים כבדים שהטיל עבדאללה פאשא על יהודי צפת לאחר הריגתו של חיים פרחי. האב נמלט מהכלא אך נאלץ להמשיך בבריחה לחצביה שבדרום לבנון ולדמשק.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בתקפ"ג (1823) עברה המשפחה לירושלים, ובתקפ"ד (1824) התייתם יעקב שאול מאביו בהיותו כמעט בן שבע. בשנת תקפ"ח (1828), כשהיה בן 11, נישאה אמו לרב בנימין מרדכי נבון, רב מוכר ומקובל, שאימץ את הילד היתום והפך למורו ורבו.
כאשר הגיע יעקב שאול לגיל בר מצווה, נחשב לעילוי בתורה. אביו החורג, מתוך הערכה רבה, כינה אותו "ישא ברכה" על פי הפסוק בתהלים כ"ד ה': "ישא ברכה מאת ה'". הכינוי "ישא" הוא גם ראשי תיבות של שמו - יעקב שאול אלישר. כינוי זה דבק בו לכל ימי חייו ונעשה לתואר הכבוד שבו היה מוכר.
בתקצ"ב (1832) נישא יעקב שאול לנערה יתומה והתגורר בבית אביו החורג, שם נולדו לו בתו הבכורה ושני בניו. אביו החורג פרנס אותו במשך 24 שנה שלמות, ובתקופה זו עסק הצעיר בלימוד תורה תוך סיוע לאביו החורג בעסקיו.
בתר"ה (1845) יצא בשליחות אביו החורג לאיזמיר שבטורקיה מטעם הקהילה הספרדית בירושלים, ולאחר מילוי השליחות התעכב בקושטא כחצי שנה בבית משפחת קאמונדו האמידה.
בתרי"ג (1853) זכה להסמכה רבנית כדיין ומורה הוראה מרבני ירושלים, ומאז שימש בתפקיד זה.
בתרכ"ט (1869) החל לכהן כאב בית הדין בירושלים, ובכך ביסס את מעמדו כאחד ממנהיגי הקהילה הספרדית.
• • •
לאחר פטירת הראשון לציון הרב רפאל מאיר פאניז'יל, נבחר הרב יעקב שאול אלישר למשרת הראשון לציון. הוא הוכתר בט"ו בשבט תרנ"ג (1 בפברואר 1893) בטקס שנערך בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי בירושלים העתיקה. במשרה זו כיהן במשך 13 שנה עד יום פטירתו.
הרב אלישר היה מקובל על כלל העדות ומנהיגיהן, והצליח לגשר בין קהילות שונות. הוא פעל לקירוב בין העדות השונות בירושלים והציע להקים ועד משותף להנהגת היישוב על כל עדותיו. למרות שיוזמתו זו לא צלחה בירושלים, הוא הצליח להקים ועד דומה ביפו בתרנ"א (1891).
לא רבים יודעים שבעל הישא ברכה שלט בשבע שפות: לאדינו, עברית, ערבית, טורקית, איטלקית, פרסית ויוונית.
בשנת תרט"ו שלחוהו רבני ירושלים לאלכסנדריה לבטל החלטת הקהילה שלא לקבל עוד שלוחי דרבנן מארץ ישראל. הישא ברכה הצליח לבטל את ההחלטה והתבקש להישאר כרב העיר, אך סירב.
בשנת תר"מ (1880) הוצעה לו משרת הראשון לציון אך ויתר על המשרה לטובת מחותנו, הרב רפאל מאיר פניז'יל.
כאשר נפטר הרצל, יזם הישא ברכה הספד בירושלים והכריז על ביטול מלאכה למרות התנגדותם של חלקים מהיישוב הישן.
מחמת חולשתו לא יכל לנכוח באירוע אך שלח את בניו לייצגו בהספד שנערך בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי.
מבין כתביו הבולטים: "איש אמונים" - דרשות על חגי ישראל ומועדיו, "דברי איש" - דרושים ודברי אגדה הכוללים את דרשת הכתרתו לראשון לציון, ו"שאל האיש ופני חמא" - שו"ת שנדפס על ידי בנו הרב חיים משה אלישר (המכונה "חמא") שהוסיף אף הוא מחידושיו לספר.
הרב יעקב שאול אלישר הותיר אחריו מורשת רבנית. בנו הבכור, הרב חיים משה אלישר (חמא), כיהן אף הוא כראשון לציון. בתו רוזה נישאה לראשון לציון הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. בנו האחר, הרב ניסים בנימין מרדכי אלישר, הקים לאחר פטירת אביו את שכונת גבעת שאול בירושלים על שמו.
הרב יעקב שאול אלישר נקבר בהר הזיתים בחלקת הרבנים, לצד אביו החורג הרב בנימין מרדכי נבון ובסמוך לחלקת משפחת אלישר. על שמו נקרא רחוב בשכונת הבוכרים בירושלים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
במלאות מאה שנה לפטירתו, הוציא השירות הבולאי בול מיוחד לכבודו. ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות