קוראי הטור, כבר כ־15 שנה, יודעים שאני משתדל למצוא נושא רלוונטי שקשור לפרשת השבוע או ללוח השנה. מטרתי היא למצוא את המכנה המשותף והמוסכם – יחד שבטי ישראל – ולהימנע ככל האפשר מביקורת אישית. אבל לפעמים יש רגע שבו אתה מבין: אם לא תגיד משהו, תישאר עם תחושת פספוס. השבוע היה לי רגע כזה, ואיני יכול לשתוק.
לא אציין את שמו, אך אותו איש חינוך, הפועל בחדרה במסגרת תנועת נוער חשובה, בחר לפרסם תגובה חריפה על מהלך מבורך של שר החינוך, ידידי יואב קיש.
מה היה שם?
שר החינוך, שאמון על קביעת המדיניות במשרד ועל הטבעת חותם חינוכי על עתיד מדינת ישראל, בחר לחזק תוכנית חינוכית קיימת בשם "ממשפחה לאומה – מסע בשבילי הזהות והשייכות" זוהי תוכנית לימודים בין-תחומית, חלק מתוכנית אסטרטגית רחבה בשם "שבילי מורשת".
מטרת התוכנית היא לחזק את הזהות האישית והלאומית של תלמידי ישראל. היא מתמקדת בערכים יהודיים ובקשר של העם היהודי למדינת ישראל, במטרה לטעת בהם תחושת שייכות, אחריות וגאווה. באמצעות מסע לימודי מגוון המשלב מקורות, אירועים היסטוריים ודמויות מופת, התוכנית מעודדת כל תלמיד למצוא את מקומו בסיפור היהודי־ישראלי.
ומה ענה אותו איש חינוך?
הוא כינה את השר "הצאר לחינוך מחדש", טען כי מדובר ב"מגה־הדתה", והוסיף: "זו לא פחות מהכרזת מלחמה על הציבור החילוני... ואנחנו קוראים לכל מי שלא מוכן לוותר – להצטרף למאבק הקריטי הזה".
כאן, לדעתי, אנו נתקלים בניתוק קריטי מהמקור.
התוכנית הזאת איננה "דתית" ואיננה "חילונית" – היא שייכת לכולנו. מדובר במינימום של היכרות עם ההיסטוריה שלנו ובהבנת הקשר בין עבר, הווה ועתיד. וכפי שכבר הזכרנו, דור שלא יידע מאין הוא בא – גם לא ידע לאן הוא הולך.
האמת היא שכל פרשת השבוע, פרשת "עקב", מהפסוק הראשון ועד האחרון, וגם ההפטרה, עוסקות בזיקה של עם ישראל לארצו ולשורשיו ההיסטוריים-ערכיים. קשה לבחור פסוק אחד, אז אביא את פסוקי סיום ההפטרה, מהנביא ישעיהו, שמדברים בעד עצמם:
"שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה', הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם, כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ".
"הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם" הביטוי המרגש הזה אינו אלא קריאה להסתכל אל השורשים – המקום ממנו נחצבו ונכרתו אבותינו ואמותינו. אל אותם ימים שבהם אברהם ושרה התחילו את הדרך שהביאה אותנו, העם היהודי, למקום שבו אנחנו נמצאים היום.
בנוסף, חשבתי להביא עוד פסוק אחד מפרשתנו, הנאמר על ארץ ישראל "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ – תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה", ארץ ישראל אינה סתם פיסת אדמה, אלא מקום הדורש מעורבות ותשומת לב תמידית. ללא רקע נכון וחיבור עמוק למקורות שלנו, אנו עלולים לאבד את הקשר המיוחד וההיסטורי שדרוש כדי להתקיים במדינה שלנו.
חיבור לערכים, להיסטוריה, ולארץ – אינו אמור לבוא בכפייה, בדיוק כפי שהדאגה לזרימת חמצן נקי בעולם אינה כפייה. המדובר כאן הוא בנשמת אפה של האומה. יישר כוח גדול, כבוד השר.
0 תגובות