שנת תרמ"ב (1882), המושבה הצעירה ראש פינה, שהוקמה זה עתה על ידי עולים מרומניה לרגלי הר כנען, ניצבה בפני בעיה שהייתה עניין של חיים ומוות - מים.
סיפור הקמתה של ראש פינה מתחיל בעיירה מוינשט שבחבל מולדביה ברומניה, עיירה שמרבית תושביה היהודים היו חסידים של הגה"ק רבי יצחק פרידמן מבוהוש שחלמו על הארץ המובטחת.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בכ' בטבת תרמ"ב, כשש עשרה שנה לפני הקונגרס הציוני של הרצל בבאזל, עסקנים חסידים ערכו כינוס במשך שלושה ימים ובסופו נקבעה החלטה להקים מושבה חרדית חדשה בארץ ישראל. באותם הימים רק מוצא ופתח תקווה עלו על הקרקע.
אנשי מוינשט היו הראשונים ושלחו את נציגם ר' דוד שוב, אליו הצטרף האיכר דוד בוקששתר, לאתר מקום מתאים, ואלו התלהבו מאדמות ראש פינה.
בשלושה מעיינות נתברכה ראש פינה ומימיהם זרמו בעמק ורשמו רושם כביר על ר' דוד שוב, שנשלח לאתר מקום מתאים להתיישבות. המעיינות הם שקשרו את גורלו בנוף הגליל כך לפי ספר 'חזון ההתנחלות בגליל' מאת ד"ר יעקב הרוזן.
ר' דוד שוב רכש את האדמות כדת וכדין כנציג "חבורה יישוב ארץ-ישראל" מערביי הכפר הערבי ג'עוני. באותם השנים האדמה הכי יקרה, הייתה אדמה שליד מעיין. אם אין מים אין חיים.
לא בכדי בחרו בני ג'עוני למכור דווקא את החלקות הסמוכות למעיינות במחיר גבוה, הם ידעו את ערכן.
בני המושבה החדשה, חפרו תעלה מהמעיין אל הבריכה המרכזית של המושבה, והבריכה הביאה חיים למושבה.
אך בימות הקיץ, כשהשרב הכה ללא רחם, מפלס המים בבריכה ירד ולא הספיק לכל צורכי המושבה הצעירה. לא עוד, אלא שהפלאחים הערבים מהכפרים הסמוכים, יחד עם הבדואים ועדריהם הגדולים, במקום לרדת עם עדריהם עד לירדן, נוח היה להם יותר להשתמש בבריכה של ראש פינה. פעם אחר פעם הגיעו, שתו, וראש פינה נותרה ללא מים.
האיכרים הצעירים לא ישבו בצד. הם עמדו על המשמר, הציבו שומרים יום ולילה, וסיכלו שוב ושוב את ניסיונות הרועים הערבים, ואלה מצידם חשבו שכוחם גדול משל היהודים. באחת הפעמים השומרים היהודים עצרו בכח את הרועים הערבים, וברד אבנים ניתך על ראשי האיכרים החסידים, וכך הוכרזה המלחמה.
שני המחנות התמודדו במערכה. אבנים לעשרות ולמאות התעופפו בחלל האוויר. הפצועים היהודים והערבים הלכו והתרבו. לפתע נפגע השייך בראשו ונפל מסוסו ארצה. כשראו הבדואים את השייך - פנו עורף ונמלטו על נפשם. כך נסתיים הקרב. בני צפת שרו אז תהילות ותשבחות לאנשי ראש פינה ובמיוחד צוינו לשבח שלושה: ר' מנחם גרבובסקי, ר' פסח בוקששטר, ור' שמואל כץ.
הסולחה ותוצאותיה
הידיעה על מות השייך אומנם עצרה את "מלחמת המים", אולם היהודים חששו מנקמת דם. בית הדין בצפת זיכה את היהודים, ושפטי הסולטן הטורקי פסקו כי הם חפים מכל פשע כיון שהם והגנו על עצמם כנתקפים, ולכן נערכה סולחה שעלתה ליהודים הון רב.
קופת ראש פינה נתרוקנה, אך המחיר היה שווה: מאותו יום פחדו הערבים הסמוכים מאיכרי ראש פינה. הנחישות שגילו הצעירים היהודים, שינו את מאזן הכוחות באזור לחלוטין. ראש פינה הפכה לשכנה מכובדת - ומוראה על הסביבה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מקורות: רבקה גרבובסקי, זכרונות ראש פינה. ד"ר יעקב הרוזן, חזון ההתישבות בגליל. זכרונות יעקב בנדל, 1883–1890
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות