בזמן שצוות האסטרונאוטים של משימת ארטמיס 2 עושים היסטוריה ומגיע למרחק הגדול ביותר מכדור הארץ אליו הגיעו בני אדם אי פעם - למעלה מ-406,000 קילומטרים - משימת ארטמיס 2 נמצאת בשיאה. האסטרונאוטים ריד וייסמן, ויקטור גלובר, כריסטינה קוק וג'רמי הנסן חלפו בצד הרחוק של הירח, תיעדו מכתשים מרהיבים ואף חלקו רגעים אנושיים מרגשים כשהעניקו שמות למכתשים לזכר יקיריהם.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הניגוד בין ההישג הטכנולוגי והאחדות הבינלאומית של ארטמיס לבין המצור השמימי שבו מצא את עצמו סרגיי קריקאלוב לפני כ-35 שנה, הוא לא פחות ממדהים. קריקאלוב, הקוסמונאוט שיצא למשימה שגרתית, חזר לעולם שהשתנה ללא היכר.
במאי 1991, קריקאלוב שוגר לתחנת החלל "מיר" למשימה שהייתה אמורה להימשך חמישה חודשים בלבד. בעודו מקיף את כדור הארץ כ-5,000 פעמים, המדינה ששלחה אותו – ברית המועצות – החלה להתפרק מתחת לרגליו. בעוד האסטרונאוטים של ארטמיס 2 נהנים מגיבוי של נשיא ארה"ב ומערכת טכנולוגית משומנת, קריקאלוב מצא את עצמו תלוי בין שמיים לארץ, כשבבית אין מי שיממן את שובו.
בזמן שקריקאלוב שהה במסלול, המציאות הפוליטית בברית המועצות קרסה. רפובליקות הכריזו על עצמאות, המפלגה הקומוניסטית התפלגה, וניסיון הפיכה הוסיף לכאוס.
בשל בעיות המימון והתפוררות המערכת הפוליטית, תוכנית החלפת הצוותים נדחתה שוב ושוב. קריקאלוב התבקש להישאר בתחנה "עוד קצת", והפך לנציג היחיד של מדינה שמבחינה טכנית כבר לא הייתה קיימת.
השהות שלו התארכה ל-311 ימים – כמעט עשרה חודשים ברציפות בחלל. בזמן הזה, הגוף שלו שילם מחיר כבד: שהייה ממושכת במיקרו-כבידה גורמת להיחלשות שרירים ולירידה בצפיפות העצם, לצד סיכונים מוגברים מקרינה. מבחינה נפשית, הבידוד היה קשה מנשוא. קריקאלוב שמר על קשר עם כדור הארץ דרך מכשיר הרדיו של התחנה, כאשר השיחות המקריות הפכו עבורו לחבל הצלה לעולם שהלך ונעלם.
ב-25 בדצמבר 1991, בעוד קריקאלוב מביט מטה, הודיע מיכאיל גורבצ'וב על התפטרותו וברית המועצות הגיעה לסופה הרשמי. חמישה עשר מדינות עצמאיות חדשות נולדו, גבולות שורטטו מחדש וערים שינו את שמן. אשתו, אלינה, שעבדה כמפעילת רדיו בתוכנית החלל, ניסתה לחסוך ממנו את הפרטים הקשים של המהפך הפוליטי כדי למנוע ממנו לחץ מיותר.
כשקריקאלוב נחת לבסוף במרץ 1992, הוא נחת בקזחסטן העצמאית. הוא יצא מהחללית כשהוא לובש חליפת טיסה עם דגל של מדינה שאינה קיימת עוד, מה שזיכה אותו בכינוי "הסובייטי האחרון". המעבר היה דרמטי: הוא עזב מעצמה עולמית אחת וחזר לעולם המורכב מ-15 מדינות שונות ורצוף אתגרים פוליטיים וכלכליים חדשים.
למרות הטראומה, קריקאלוב לא ויתר על החלל והפך לסמל של חוסן אנושי. בשנת 2000 הוא אף היה חלק מהצוות הראשון שאייש את תחנת החלל הבינלאומית (ISS), מה שסימן עידן חדש של שיתוף פעולה בינלאומי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כיום, כשצוות ארטמיס 2 עושה את דרכו חזרה לכדור הארץ וצפוי לצנוח באוקיינוס השקט ב-10 באפריל, סיפורו של קריקאלוב מזכיר שהחלל הוא לא רק זירה של שיאים טכנולוגיים, אלא גם מקום שבו האנושות נבחנת ברגעיה הבודדים והמורכבים ביותר. או כמו שאמר בעצמו שנים אחר-כך:
"עבורי, זה היה מפתיע לראות כמה מהר הכל השתנה. כשיצאתי, המדינה הייתה קיימת; כשחזרתי, היא כבר לא הייתה שם. אבל מהחלל, לא רואים גבולות. רואים רק כדור ארץ אחד".
0 תגובות