אתמול הם עלו על מדים, וצעדו בגאווה אל תוך ההיסטוריה החרדית כחלק ממהמסלולים החרדים הקרביים, אך רגע לפני שהם נכנסו בשערי הבקו"ם יצאו תלמידי ישיבת ההסדר החרדית-קרבית "בצוותא" מבית איגוד שומר ישראל למסע עמוק ומטלטל של חיבור לשורשים, להיסטוריה היהודית, ולמחויבות הבלתי מתפשרת להגנת העם והארץ על אדמת פולין הספוגה בדם.
שיאו של המסע, שהותיר חותם עמוק בלבבות הלוחמים, התרחש דווקא בלב "יער הילדים", המקום בו נטבחו באכזריות אלפי תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא. הבחורים הגיעו למקום בשעות בין הערביים, כשהחשכה התחילה לרדת על היער, ועברו הכנה מורכבת שחיברה בין הזיכרון הכואב לבין המשימה הלאומית העומדת לפתחם.
במהלך העמידה מול בורות ההריגה, הדהדו דבריו של ראש הישיבה, הרב חיים בר זכאי, שניסה להמחיש לבחורים את גודל השבר דרך חוויות הילדות האישיות שלהם מבית אבא: "תחשבו על שמחת תורה. על הרגע שבו כל אבא לוקח את הילד שלו, נכנסים יחד עם כל הילדים תחת הטלית הגדולה בבית הכנסת, ושרים בדמעות 'המלאך הגואל אותי מכל רע'. כאן, ביער הזה, לא היה להם אבא שיגן עליהם. בואו נעשה את זה אנחנו לזכרם".
מיד לאחר מכן, הוציאו הבחורים את הטליתות, פרסו אותן מעל ראשיהם בלב היער, והחלו לשיר יחד בקול חנוק מדמעות "המלאך הגואל". הנוכחים במקום מספרים כי מדובר היה ברגע שבירה מטלטל שבו החבר'ה פשוט התפרקו בבכי, ולא נשארה עין אחת יבשה ביער.
בסיום השירה, הועמדו הלוחמים במבנה 'ח' צבאי ומרשים, והרב בר זכאי הקריא בפניהם מכתב שחיבר במיוחד עבור המעמד. המכתב פתח בעדותו המצמררת של ניצול השואה אנתון, שסיפר על הרגע שבו עזב את בית הוריו כנער ולא זכה לראותם שוב, והמשיך בחיבור ישיר לבחירה האישית של הבחורים לקחת אחריות ולצאת להילחם.
הרב בר זכאי הזכיר לבחורים את הנופלים והפצועים, וקרא להם לחבר את חוויית המסע ביער ישירות לשירות הצבאי והגיוס הקרוב: "אני רוצה שתדעו שבעוד 90 שעות, ביום ראשון הקרוב, כשתגיעו לבקו"ם ותנעלו את נעלי החי"ר החומות שלכם ותעלו על מדים... באותו רגע שבו תצאו משרשרת החיול לאוטובוס לבא"ח חשמונאים או לבא"ח כפיר, תחשבו על השבוע הזה ותבינו על מה אתם נלחמים. שתהיה לכם תשובה ל-'למה'. שתחשבו על אותם ילדים שהיו פה ולא היה מי שיגן עליהם ונשלחו כצאן לטבח. ואתם בגיוס שלכם מבטיחים שהזוועות האלה לא יחזרו".
אם לא די היה בעוצמת המעמד וביראת הרוממות של יער הילדים, חיכתה לבחורים הפתעה נוספת שטולטלה בחשאי בשיתוף עם בני המשפחות בארץ. מיד עם תום הקראת המכתב, שלף הרב בר זכאי חבילת מעטפות וחילק לכל אחד מהבחורים מכתב אישי, שנכתב עבורו על ידי הוריו בארץ. הבחורים התפזרו בין עצי היער, כל אחד לפינתו המבודדת, וקראו בעיניים דומעות את המילים ששלחו להם אבא ואמא מרחוק.
המעמד המרגש סיפק לבחורים דרישת שלום חמה ומדמיעה מהבית, רגע לפני שהם נקראים לעלות על מדים ולהפוך לחלק מחומת המגן של עם ישראל. המסע הנוכחי חקק בלבבות הצעירים הבנה עמוקה של השליחות והחובה הלאומית המונחת על כתפיהם.
0 תגובות