"אין הרשמה, מגיעים ונוסעים", זועקים הרמקולים ב'כיכר השבת' בשכונת גאולה.
בתאריך ג' בסיון החל משנת תשס"ו אלפים עולים לקברו של רבינו עובדיה מברטנורא בנחל קידרון. מדליקים נרות, מתפללים, ומבקשים ישועות. אבל מעטים יודעים שגם התאריך וגם הקבר שנויים במחלוקת.
לפני 20 שנה חידשו ההילולא ויש הטוענים שמדובר בחידושה של מסורת עתיקת יומין. החוקר החב"די האגדי הרה"ח יהושע מונדשיין ז"ל טען שהתאריך חסר כל מקור היסטורי מוסמך, וכן שנת הפטירה עצמה.
גם מיקום הקבר אינו מוסכם, אולם לא נעסוק בכתבה זו ביארצייט ובמיקום הקבר.
אין עושים נפשות לצדיקים
הרמב"ם פסק שאין עושים נפשות לצדיקים - דבריהם הם זכרונם. ולכן הבה נעמיק באיגרות שכתב רבינו עובדיה מברטנורא (להלן רע"ב) לאביו בדרכו ארצה.
לפני שנדבר על האיגרות, נספר בשבחו של רע"ב. עד זמנו לימוד המשנה היה נחלת יחידים. פירושו של הרמב"ם נכתב בערבית ולא היה נגיש לרוב הציבור. הרע"ב כתב פירוש בעברית בהירה, קצרה ומדויקת, שהפך את המשנה לנחלת הכלל. מאז הופעתו הראשונה בוונציה בשנת ש"ט (1549), כמעט לא יצאה מהדורת משנה בלי פירושו, בדיוק כמו רש"י על התלמוד. הרדב"ז כתב עליו: "האיש הזה היה מפורסם בחכמה וראש לכל רבני ירושלים".
בשנת רמ"ז (1486), לאחר שהתאלמן, יצא רע"ב מאיטליה בגפו וצעד לעבר ארץ ישראל. מסע של שנה וחצי - דרך נאפולי, פלרמו, רודוס, אלכסנדריה, קהיר, עזה וחברון. בכל עיר ועיר עצר וכתב מכתב מרתק לאביו. שלוש אגרות מרתקות כתב רע"ב לאביו (אוגדו ב'אגרות ארץ ישראל' לחכם אברהם יערי ז"ל). מה שמייחד את האיגרות, הרע"ב הקפיד שלא לכתוב גוזמאות. בכל מקום שהיה ספק כתב "אומרים ש..." או "מיוחס ל...".
קבלת שבת בארצות ערב
מתאורי רע"ב עולה שבערב שבת היו הולכים כולם לבית המרחץ, ונשותיהם היו מביאות יין ומרבים בשתייה. היו מביאים תבשיל שהכינו מבעוד יום, ואוכלים עד שתחשך. לאח"מ יצאו לבית הכנסת בלבושים נקיים, והאריכו בתפילת ערבית ובשירות ותשבחות עד שתי שעות בלילה, ואז חזרו לביתם, ואין מתפללים מנחה בציבור בגלילות האלה, חוץ מירושלים.
ביקור רע"ב אצל קהילת יהודי אלכסנדריה
בהגיע רע"ב לאלכסנדריה, רב יצא לקראתו והציל אותו מידי המוסלמים הרגילים לשדוד יהודים זרים בכניסה לעיר. הרב לקחו לביתו, ושם שהה רע"ב כל זמן שהיה באלכסנדריה. בפוסטט - קהיר העתיקה, ביקר בבית הכנסת העתיק המיוחס לאליהו הנביא, וראה ספר תורה שכתב עזרא הסופר.
ביקור רע"ב אצל קהילת יהודי קהיר
בקהיר מצא רע"ב כ-700 משפחות - רבניים, קראים ושומרונים. על השומרונים כתב שהם תועבה לעיני היהודים, שכן הם מקריבים קורבנות על הר גריזים ושומרים שבת מחצות יום שישי עד חצות שבת. רבים מהם יצאו עם שיירת רע"ב לארץ ישראל לקורבן הפסח בהר גריזים.
מעניין לדייק בדבריו שכתב "בארץ מצרים היום כשבע מאות בעלי בתים יהודים, חמישים מהם שומרונים הנקראים כותים, ומאה וחמישים קראים, והשאר כולם רבנים" . עוד כתב על השומרונים: "והשומרונים אין הם אלא חמשה חומשי תורה בלבד, ואין להם כתב הקודש שלנו אלא כתב אחר. כבר כתב הרמב"ם שהוא כתב עברי שבו היו כותבים ישראל תחילה קודם שגלו לאשור כמוזכר בגמרא בסנהדרין".
כמו שכתבנו, רע"ב היה מדייק באגרותיו ולא כתב על שמועה, אלא דייק כפי שכתב "לא זכיתי ללכת אל רמו, הוא מקום חוץ למצרים שאומרים שבו היה מתפלל משה רבנו עליו השלום".
על הקראים כתב בשבח וציין שהם מתערבים עם הרבנים ומקרבים אותם: "ובזה יפה כת הקראים מכת הרבנים שהם גומלי חסדים זה לזה וגם הם מתערבים בין הרבנים ומקרבים אותם".
רע"ב לא חת, וחלק על הרמב"ם שאהד את אריסטו וחבריו, ובאגרתו כתב: "ואין גם אחד בכל המקומות האלה אשר יתעסק בפילוסופיה ויטה אחר דעות אריסטו וחבריו שם רשעים יקרב. ובמצרים בא אחד מארץ המערב והתחיל להיות שורש פורה לדבר דעות אריסטו וחבריו שם רשעים ירקב... ודחפו הנגיד בשתי ידים...".
ביקור רע"ב אצל קהילת יהודי עזה
על הגעתו לקהילת יהודי עזה ועל הקידוש ההמוני שערכו לכבודו בבוקר שבת ועל שבע או שמונה כוסות היין ששתה בקידוש זה דנתי בהרחבה בספרי "עזה מאז ולתמיד". (פלדהיים תשפ"ה).
נבי סמואל
בדרכו לירושלים עבר רע"ב ליד קבר שמואל הנביא בנבי סמואל, ורשם את אחד התיאורים המוקדמים ביותר של ההילולא שם. הוא כתב לאחיו: "קברו של אדוננו שמואל הרמתי הוא עוד היום ביד היהודים, ובאים להשתטח שם בכל שנה ושנה בכ"ח באייר ביום מיתתו, מכל הסביבות, ומדליקים עליו אבוקות גדולות".
בזהירות הוסיף: "על מקום זה אמנם לא ראיתי ולא שמעתי שנעשה אות ומופת במקום ההוא שיהיה בו שינוי ממנהגו של עולם, לבד מה שאומרים שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו".
ירושלים
רע"ב עזר לעניי ירושלים וגייס כסף מאיטליה, וביטל מס בשם 'הגולגולת' שהיה בימיו. רע"ב הקים ישיבה כנראה הראשונה בירושלים בתקופתו, ושיקם את בית הכנסת ברובע היהודי שנהרס בידי פורעים. רע"ב הקים מחדש את חברה קדישא. ובימים הראשונים, כשלא היה מי שיקבור את המתים, ירד הוא עצמו לחפור את הקבר.
יהי רצון שימליץ בעדנו תחת כסא הכבוד.
0 תגובות