השבוע, פרסמה Google DeepMind כלי חדש שמעמיד מול העיניים מספר שקשה בכלל לתפוס: כ־9 מיליארד שינויים אפשריים של אות אחת ב־DNA האנושי. לא תשעה מיליארד בני אדם, ולא תשעה מיליארד גנים - אלא תשעה מיליארד אפשרויות לשנות אות אחת בתוך ספר ההוראות של גוף האדם, ולבדוק כיצד אותו שינוי עלול להשפיע על פעילות של גנים, חלבונים, מנגנוני בקרה ותהליכים הקשורים לבריאות ולמחלה.
זהו הישג מדעי אדיר. מדען יכול להקדיש שנים, ולעיתים קריירה שלמה, להבנת גן אחד, מנגנון אחד או שינוי גנטי אחד בעל משמעות. מעבדות שלמות בנויות סביב שאלות צרות מאוד בתוך המערכת הזאת. ועכשיו נדרש אחד ממערכי הבינה המלאכותית המתקדמים בעולם, יחד עם כוח מחשוב עצום, רק כדי לתת לחוקרים מפה טובה יותר של מה שכבר קיים בתוכנו.
וכאן, בעיניי, החדשות הופכות למשהו הרבה יותר גדול מחדשות טכנולוגיה.
אנחנו מתפעלים מהמדענים - ובצדק. אנחנו מתפעלים מהמהנדסים, מהמחשבים ומה־AI שמצליחים לפענח עוד שכבה. אבל כל החכמה הזאת עדיין רק מנסה להבין את המערכת שלא אנחנו יצרנו.
איסור הכנה: הפתרון לחימום האוכל לסעודת הלילה השני • צפו
הגוף האנושי. המוח. העין. הלב. ה־DNA. עץ. פרח. הים. בעלי חיים. אור. כוח המשיכה. חוקי הטבע שמחזיקים את העולם כולו. אינספור מערכות, כל אחת עמוקה בפני עצמה, וכולן פועלות יחד בדיוק שאחרי מאות שנות מדע אנחנו עדיין מנסים להבין.
לא מזמן דווח גם על חוקרים ב־CERN שיצרו מה שכונה "מפץ גדול קטן" - התנגשויות של גרעיני אטומים כמעט במהירות האור כדי לייצר לרגע זעיר מצב קיצוני של חומר שלפי המחקר התקיים בתחילת היקום. תחשבו כמה חכמה, תכנון, אנרגיה, ציוד ושנות מחקר נדרשו כדי ליצור לרגע זעיר תנאי אחד שאותו המדע מבקש להבין.
ואז אני שאול: המפץ הגדול? באמת?
אם מחר אניח מול הבית שלכם רולס־רויס חדשה ואומר לכם שאף אחד לא תכנן אותה - היה פיצוץ, והמנוע, המחשב, החיווט, הגלגלים, העור וכל בורג פשוט נפלו בדיוק למקום - תסתכלו עליי כאילו איבדתי את דעתי. תגידו מיד: מישהו יצר את זה.
ורולס־רויס היא צעצוע לעומת גוף האדם. היא לא גדלה מתא אחד. היא לא מרפאת את עצמה. היא לא חושבת, זוכרת, אוהבת, רואה או מתקנת את ה־DNA של עצמה.
המדע איננו אויב של אמונה. להפך. ככל שהמדע פותח עוד דלת, הוא נותן לנו עוד הזדמנות לפתוח את העיניים.
המסר הזה בשבילי הוא גם מאוד אישי. סבי היה ניצול שואה. הוא איבד את משפחתו ועבר את המחנות. אנשים שאלו אותו במפורש: אחרי כל מה שעברת, איך אתה עדיין מאמין? איפה היה הקב״ה?
התשובה שלו הייתה פשוטה: אני מסתכל על הדשא. אני מסתכל על העצים. אני רואה את הקב"ה. איך יכול להיות שאין בורא לעולם?
הוא לא אמר שאין שאלות. היו לו שאלות שאי אפשר לתאר. הוא עבר גיהינום. אבל השאלות לא לקחו ממנו את היכולת לראות. הוא הביט בעץ, בדשא, בעולם שסביבו - וראה בורא ומנהיג.
והיום זה התור שלנו.
אנחנו חיים בעולם דיגיטלי שסבי לא יכול היה לדמיין. Google DeepMind פתחה לנו עכשיו חלון למקומות שהעין האנושית לא יכולה לראות: מיליארדי אפשרויות בתוך ה־DNA, ולכל אחת מערכת של השפעות אפשריות שהמדע עדיין לומד לפענח. מה שסבי ראה בדשא ובעצים, הדור שלנו יכול לראות גם בתוך התא האנושי.
ולכן, דווקא השנה, כשאנחנו נכנסים לראש השנה בתוך תקופה של אנטישמיות, מלחמות, פחד וחוסר ודאות, זה המסר שאני רוצה לשתף: הקב״ה מנהיג את העולם. הקב״ה מנהיג גם את החיים שלנו.
זה לא אומר שאנחנו מבינים הכול. אנחנו לא. יש כאב, יש פחד, יש שאלות קשות. אבל כשאנחנו מכירים בו, כשאנחנו פותחים את העיניים לנוכחות שלו בחיים שלנו, אנחנו מתחילים לראות כמה ניסים גלויים וסמויים נמצאים סביבנו בכל יום.
עוד נשימה. עוד בוקר. ילד שמחייך. דלת שנפתחה בדיוק בזמן. הגנה שלא ידענו שאנחנו צריכים. ישועה שהגיעה ממקום שלא ציפינו לו. עוד שנה של חיים.
אנחנו רגילים לקרוא לחלק מהדברים האלה "מקרה". אולי ראש השנה הוא הזמן לעצור ולקרוא להם בשם אחר: השגחה.
Google DeepMind השתמשה בבינה מלאכותית כדי למפות מיליארדי אפשרויות בתוך הבריאה. עכשיו התפקיד שלנו הוא להסתכל על מה שנחשף מולנו ולומר: מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה׳, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ.
וואו. תראו מה הקב"ה ברא.
ואם AI הביא את הדור שלנו לנקודה שבה אנחנו יכולים לראות עוד קצת עד כמה הבריאה עמוקה, מדויקת ובלתי נתפסת - מבחינתי, היה שווה להגיע לעידן ה־AI אפילו רק בשביל הרגע הזה: לא רק כדי שנהיה חכמים יותר, אלא כדי שנהיה מודעים יותר, צנועים יותר, אסירי תודה יותר ומחוברים יותר לבורא.
בראש השנה אנחנו מבקשים מהקב"ה שיזכור אותנו לחיים, שיברך אותנו, שישמור עלינו ויראה בנו את עמו ואת בניו. אבל אולי הצעד הראשון הוא שאנחנו נכיר בו.
נכיר בכבודו. בחכמתו. בהנהגתו. בנוכחות שלו בתוך החיים שלנו.
וכשאנחנו מכירים בו, אנחנו יכולים לעמוד לפניו ולבקש: אבא, תכיר גם בנו. תראה אותנו כעמך, כבניך. תהיה איתנו. תנהיג אותנו. תשמור עלינו ותברך אותנו.
זה המסר שלי לראש השנה תשפ"ז: לפתוח את העיניים. לראות את הקב״ה. לראות את הניסים שכבר נמצאים סביבנו, ולהכניס את ההכרה הזאת אל הבית, המשפחה, הפרנסה והיום־יום.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
בימים מאתגרים כל כך לעם ישראל ולעולם כולו, נזכור מי באמת מנהיג את העולם. יהי רצון שהקב"ה ישמור על כלל ישראל, ישלח שלום וישועה, ויברך את כולנו בבריאות, בפרנסה, בנחת, בשמחה ובשנה של ברכה גלויה.
ושבעוד שנה נוכל להסתכל לאחור ולראות כמה הקב"ה היה איתנו בכל צעד.
כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה.
דובי (דוד) הוניג מייסד ומנכ"ל לשכת המסחר היהודית האורתודוקסית בארה"ב
0 תגובות