החסיד שהתחזה לבנו של הגאון מוילנה וטען שאביו מתחרט

כאמור, בשנת תקל"ב (1772), פרץ הפולמוס הגדול הראשון. לאחר תשע שנים, בשנת תקמ"א (1781), יצאו המתנגדים למלחמה שנית, והמלחמה השלישית והעזה ביותר פרצה בשנת תקנ"ו (1796), כשהתפרסם ספרו של הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי "תניא", או אז הגר"א בזקנותו יצא בכרוז תקיף כנגד שיטת החסידות.

הפרקים האחרונים >>

• החסידים שרפו את הקונטרס והמתנגדים נאלצו להבליג
• ההבדל בין החסידים למתנגדים - בעיניו של הגר"ח מבריסק
• מחלוקת הענקים על תורתו של האריז"ל הקדוש
• האגרת החריפה נגד הגאון מוילנה - אמינה או מזויפת?

בין הפולמוס השני (תקמ"א), לשלישי (תקנ"ו), היו שנות הפוגה, שכן המתנגדים מהעיר וילנא נאבקו ברבם ר' שמואל אביגדור, והמלחמה כנגד החסידים נשכחה אי שם בתוך מלחמה על "ההשקפה" בתוך המגזר.

רק אם עליית כוחם של חסידי חב"ד והרה"ק רבי שנאור זלמן מלאדי בראשם, שביחד עם חסידי קרלין פגעו בליטא, מבצרו של הגר"א, ו"הפילה חללים רבים לחיק זרועתיה" (כך המתנגדים כינו זאת), גרמה לחרם השלישי והתקיף מכולם בשנת תקנ"ו.

לא רק חסידי חב"ד וקרלין גרמו לגר"א לצאת נגדם. שמועה ברחובות וילנא, שהחסידים העמידו איש, שסיפר שהוא בנו של הגר"א, ועבר בקהילות וטען שאביו מתחרט על מלחמתו כנגד החסידים, ואמר שאביו התבטא ואמר: "אוי לי, אנא אקח ימים רבים אשר אוכל לעשות בהם תשובה על מה שחלקתי על האנשים החסידים האלה".

משנודע לגר"א על מעשה הרמאות הזו מצד החסידים, כתב אגרת הכחשה לשמועות השקר שהופצו בשמו, ובה הוא מודיע שהוא עומד בדעתו הקודמת. תלמידי הגר"א פרסמו אגרת זו בגלילות, וכשהאגרת הגיעה למינסק, הפיצו החסידים שהמתנגדים זייפו את חתימת הגר"א.

שמועה זו, הקשתה על קהל מינסק להילחם בחסידים שבקהילה, ואף המתנגדים המתגוררים במקום האמינו לטענה שזויף חתימת הגר"א (ראה מקבילות רבות במאה ה-21 כשנשמעים טענות שונות שזויפו חתימות של מרנן ורבנן מנהגי הדור ע"י נכדיהם וד"ל).

כך קהילת מינסק שלחו לוילנא אגרת בקשה לגר"א כדי שיאשר את חתימתו בשנית.

משקרא הגר"א את האגרת מהעיר מינסק, והבין שמפיצים שחתימתו זויפה, הוא הזדעזע ביותר, וכתב איגרת נוספת בה הוא מאשר את החרם שפרסם בתחילת שנת תקנ"ו, ויצא בשצף קצף את מה שכינה כ"כת החדשה" שלפי דעתו באה לערער את יסודות היהדות המסורתית, והוא דרש מכלל הציבור להילחם בה בכל האמצעים.

אכן, כשפורסם האישור מאת הגר"א בעיר מינסק, הצליחו עסקני המתנגדים לסגור את המניינים של החסידים.

מאותו רגע הוכרז בעיר מינסק שכל מי שיפגע בכבודו של הגר"א, יהא "מוחרם ומנודה משני העולמות".

אגרת ההכחשה של הגר"א

בעז"ה יום ג' ר"ח סיון תקנו"א פה ק"ק וילנא

אל החרדים על דבר השם ועל תורתו בני אברהם יצחק ויעקב, זרע קודש ראשית תבואתו, שומרי מצוותיו ומקיימי בדיתו, יזכו לעלות לירושלים עיר תפארתו שוי"ר.

הנה שמעתי דבת רבים, קול ענות חרופין וגידופין אנכי שמוע, שהכת אנשי רשע ובליעל המכנים עצמם בשם חסידים, המתפרצים מפני אדוניהם לאביהם שבשמים, מתפארים וינאמו נאום, שאני חוזר בי מכל מה שאמתי עליהם עד הנה, ושכעת אני מסכים לכל מעשיהם, וכי זו הדרך שלהם הדרך הישרה.

ובדבר הזה המה מצודדים רבים מבני עמינו, נפשות אשר לו תצודנה. ועל כי שאני חושש פן ואולי יהיו אנשים אשר יתנו מקום לדבריהם, גלל כן אני מודיע נאמנה שח"ו לא יתלו בי בוקי סריקי לא תהא כזאת בישראל, ועל משמרתי אעמודה כמאז כן עתה.

ועל כל מי אשר בישראל יכונה ואשר נגע יראת השם בלבבו, מוטל עליו להודפם ולרודפם בכל מידי רדיפות ולהכניעם עד מקום שיש ישראל מגעת, כי עוונם טמון בחובם וכי קשים המה לישראל כספחת....

על האגרת החריפה חתם הגר"א, ועוד חמישה דייני וילנא שאשרו את חתימת ידו של הגר"א.

מקורות ראה בספר 'חסידים ומתנגדים' - לתולדות הפולמוס שביניהם בשנים תקל"ב-תקע"ה, מוסד ביאליק, 1990, שאסף וליקט פרופ' מרדכי וילנסקי

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com