האם הבעש"ט הקדוש פסק הלכה מהפתק שירד מהשמים?
בכל מוצ"ש מתפרסם סיפור מהבעל שם טוב הקדוש, ויש מקוראי 'כיכר השבת' שתוהים: האם הסיפור אמיתי?
האם מדובר ב'פנטזיה' של חסידים...
ואף נראה להם, שקרה משהו לדעתם של נאמני הבעל שם טוב הקדוש, מרוב אהבתם למרן קודש קודשים, אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש... זכותו תגן עלינו, אמן!
במוצאי שב"ק האחרון, הובא סיפור ידוע על הסוכה שהקים הבעל שם טוב הקדוש במעזיבוז, ועל המתנגדים שהתווכחו עימו שסוכתו פסולה, ואז, הבעל שם טוב הקדוש הרכין את ראשו, והוציא משם פיתקה, שבה נכתב: "סוכת ר' ישראל כשרה היא", וחתום עליה המלאך מט"ט שר הפנים.
והסיפור יהווה דוגמא לסיפורים אחרים...
התורה – לא בשמים היא!
כמה קושיות עולות על הסיפור הנ"ל:
לא בשמים היא! האם הבעל שם טוב הקדוש רצה לפסוק הלכה מהפתק שהוציא תחת ידו? הרי, ידוע הסיפור על תנורו של עכנאי...
בשום פנים ואופן – לא! אין הבעל שם טוב הקדוש הולך נגד דעת תורה, וברור, שאין בפתק משום - פסיקת הלכה! הבעל שם טוב הקדוש לא התכוון ללמד שכך פוסקים הלכה...
האם התכוון הבעל שם טוב הקדוש לעשות 'מופת' להראות את כוחו?
בטוח שלא! לא חסרים מופתים, שמרן קודש קודשים, היה צריך גם את המופת הזה - מיותר לחלוטין!
האם הבעש"ט הקדוש הטריח בחינם את מלאך מט"ט שר הפנים לכתוב עבורו פתקא? ועוד בפרט בחוה"מ, שעשיית מלאכה מותרת רק בדבר האבד? כמובן שלא!
האם הבעש"ט הקדוש הטריח את מלאך מט"ט, כדי להראותלמתנגדיו שיש לו שייכות לענינים של מעלה? ממש לא! זה כבר היה ידוע!
האם יתכן שהבעש"ט הקדוש ישב בסוכה, שיש חשש שהיא פסולה? האם אין למתנגדים בושה, לחשוב כך על הבעש"ט הקדוש? היתכן שהבעש"ט הקדוש לא יקפיד במצות סוכה, וישב בסוכה לא מהודרת? הרי, פשוט וברור שהבעש"ט הקדוש קיים מצוות 'למהדרין מן המהדרין'!
ידוע שלסיפורי צדיקים מסר לדורות, וברור שאין הכוונה לפסוק מהסיפורים הלכה למעשה, ולכן, כל אחד יתחזק מהסיפור בעבודת ה', כפי שכלו והבנתו, ואהבה ויראת ה' תאיר יותר בלבבו.
הרבי מליובאוויטש התייחס לסיפור (שיחות יום ב' דחג סוכות, ה'תשכ"ז).
מה ניתן ללמוד מהסיפור הזה?
מדוע הבעש"ט הקדוש בנה סוכה שאולי לא מספיק מהודרת למעמדו?
תרוץ ראשון – אף אם הסוכה אינה מהודרת היא מגנה ומצלה: יתכן שהבעל שם טוב הקדוש השפיל עצמו, ובנה סוכה כ'חוטב עציך' ו'שואב מימך' כדי להורות לדורות, שגם אם מתעוררות שאלו על סוכה, ונראית שלא מספיק כשרה, עדיין היא מגנה על האדם שבנה אותה כפי יכולתו והבנתו.
סו"ס הסוכה כשרה, והבעל שם טוב הקדוש הקים כך את סוכתו, כי רצה לפעול אצל "חוטב עציך" שגם להם תהיה סוכה כשרה שתגן עליהם ותצילם מעוון.
תרוץ שני – הנהגת מנהיג אמיתי: הבעל שם טוב הקדוש רצה להורות לגדולי מעזיבוז כיצד צריך להתנהג מנהיג אמיתי, שעליו להשפיל את עצמו למטה, כדי:
לעשות טובה ליהודי! גם אם ע"י זה יחסר אצלו!
ואף שהיה צריך להוריד עבור זה את מלאך מט"ט, מכיון שהסוכה היתה כשרה עפ"י ההלכה.
תרוץ שלישי – סדר עדיפות אצל מנהיג אמיתי: מנהיג אמיתי מפסיד מדבקותו בקב"ה, כדי - לעשות טובה ליהודי!
נראה שיש מצות שפחות מביאות דבקות, מהדבקות שניתן להגיע אליה ע"י לימוד התורה, אלא, שיש חשיבות גדולה גם למצות שעושים איתם ברור מלמטה, מה שמאפיין את מצות הצדקה...
תרוץ רביעי – למנוע מיהודי לחטוא: הבעל שם טוב הקדוש היה מוכן להשפיל את עצמו, ולקיים מצות סוכה, באופן שיהיו על סוכתו כמה שאלות, ובלבד לעשות ליהודי שנמצא בדרגה יותר נמוכה טובה, לקרב אותו, ולמנוע ממנו שיחטא.
תרוץ חמישי – כל ישראל ערבים זה לזה: כולנו 'אחד' ויש בינינו ערבות הדדית, ו"מבשרך לא תתעלם".
ויתכן שהבעל שם טוב הקדוש רצה להורות דרך לרבים:
לעיתים יהודי צריך לוותר על הידור מצוה, ולעשות טובה ליהודי ברוחניות, וטובה שעושים לבניו של הקב"ה, מזכה בנצח נצחים - לדורי דורות.
האם פתק משמים - יורד מעצמו?
האם הבעל שם טוב הקדוש הוריד משמים לבד את הפתק?
או שמשמים הסכימו עימו, והורידו לו את הפתק?
הפתק מוכיח עד כמה:
הבעל שם טוב הקדוש היה חביב ואהוב לה' יתברך!
אחרת הפתק - לא היה יורד!
ואולי ע"י הניסים שעשה הקב"ה לבעל שם טוב הקדוש, רצה הקב"ה לרמוז:
מה לכם להתווכח עם תלמידי אהובי – ידיד נפשי?
האדמו"ר מקומרנא כותב בכמה מקומות, שהבעל שם טוב הקדוש היה שומע תורה מקודשא בריך הוא, ואין לתאר את מעלתו הנוראה והנשגבה, ולא עבור עצמו עשה, אלא, חרף ומסר נפשו להעיר מעילפון את נפשות ישראל, לקרב אותם לאבינו שבשמים.
כי מי שהגיע עד לשער המלך, יודע גם:
להורות דרך, ולהדריך את נשמות ישראל, כיצד לפסוע בשבילים העולים בית אל!
הבעל שם טוב הקדוש היה יקר וחביב מאוד לה' יתברך, ואם ידע זאת הציבור, יוכל לקבל ממנו את דרכו בעבודת ה':
המאפשרת לכל יהודי לדעת את ה' ולהוריד את ידיעת השכל – ללב!
כפי שכתוב: "וידעת היום, והשבות אל לבבך...".
איימתי אתי מר? לכשיפוצו מעיינותך החוצה!
ברור שכל יהודי שמקרב את נשמות ישראל לאביהם שבשמים, ומזכה אותם להכיר את הקב"ה ולקיים תורה ומצות, לא עבור עצמו הוא עושה זאת, אלא, לעשות רצון אביו בשמים, לעשות לפניו נחת רוח ושעשוע, שאין הנאה יותר גדולה לאבא, שבניו מכירים אותו - ושבים אליו.
זאת היתה תורתו של מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש, וכבר כתב באגרת הבעל שם טוב הקדוש לגיסו רבי גרשון מקיטובר, שעשה בראש השנה בשנת תק"ז עלית נשמה, ועלה עד להיכל משיח, ושאל אותו: איימתי אתי מר? וענה לו המשיח: לכשיפוצו מעינותך החוצה...
"ופרוש עלינו סוכת שלומך".
ברכנו אבינו כולנו - כאחד! אמן!