3:40 לפנות בוקר.
חזרתי עכשיו ממסע הלוויה שלך.
לאחר שיותר מ- 20 שנה אתה ליווית אותי בכל צעד ושעל, ולא רק אותי - אלא את כל בני הקהילה הקדושה שלך, הפעם אנחנו ליווינו אותך.
"אבי , אבי, רכב ישראל ופרשיו.."
איך אפשר להיפרד ממך, הרב? על מה אפשר לכתוב?
האם אפשר להעלות על הכתב את הגדלות שלך בתורה? הרי אמרו שרק אחרי 40 שנה תלמיד יכול לעמוד על דעת רבו, ואני לא זכיתי לארבעים הללו. אבל אני כן יכול להעיד שהייתי כולך תורה. תורה, תורה, תורה. היא היתה משוש חייך, איילת אהבים ויעלת חן. זה כל מה שעניין אותך, ואת כל החיים הגדולים, המורכבים, העשירים והמלאים שהיו לך, את הכל הכנסת בתוך התורה. היא היתה המצפן של הכל. ואתה כל כך אהבת ללמוד אותה, ולא ויתרת על אף רגע. אני זוכר שבשנה האחרונה בה למדנו, כבר היה לך קשה, והיית נחלש מהר..מוריד את הראש רגע, מתנשם. וכששאלתי בעדינות "הרב, אולי נעצור להיום? הרב נראה קצת עייף.." היית מזדקף בכסא, מסתכל עלי, ושואל: "מה אתה רוצה? שאני אהיה עם הארץ??" כן. כך נראתה המסירות שלך לתורה הקדושה. מאז שאני זוכר אותך, היית כל היום בבית המדרש. לומד ומלמד, לומד ומלמד, זה היה הציר של הכל.
אולי אני אכתוב על המסירות שלך לבני הקהילה הקדושה? הקהילה, שלמרות שלא בחרת "להקים" אותה, הפכה להיות מפעל חייך. זה התחיל לפני עשרות שנים עם קבוצת צעירים תל אביבים, שחיפשו רב שיוכלו ללמוד איתו, והפך להיות קהילה משגשגת של מאות תלמידים, שאתה והרבנית טיפחתם כאילו שאלו הילדים שלכם. מי היה מאמין שבתור בחורים, היינו מגיעים לסעוד אצלכם בשולחן שבת באופן הכי טבעי, שבת אחר שבת, סופגים את הקדושה ואת השמחה שבבית שלכם, בלי להבין (לפחות בהתחלה) שאנחנו סמוכים על שולחנו של גדול בישראל. אתה הדרכת כל אחד ואחד לפי רוחו, והיית גאון בלהבין את נפש האדם. ירדת לדקויות בלתי נתפסות ותמיד "תפסת" את הנקודה של האדם מולך, גם כשהוא לא ידע מה בדיוק הוא רוצה.
ואולי אכתוב על החכמת חיים? על ההשקפה הישרה? אתה יודע הרב, לא זוכר אם סיפרתי לך, אבל היה לי פעם שכן בבית וגן, יהודי חשוב ותלמיד חכם. אני לא אשכח שכשהוא גילה שאני תלמיד שלך, הוא ממש התפעל ואמר לי: "תשמע, זה מדהים, אתה לא התלמיד הראשון שלו שאני פוגש, ואני חייב לומר לך שיש לכם איזה משהו משותף מאוד מיוחד". "מה זה הדבר המיוחד הזה?" שאלתי אותו. ואז הוא ענה לי: "מצד אחד אתם בעלי תשובה, מצד שני לכולכם יש ראש בריא". אולי זר לא יבין את זאת, אבל מי שמכיר את עולם בעלי התשובה, יודע בדיוק על מה הוא מדבר - אתה היית מיישר אותנו. כל הזמן מיישר אותנו. שלא נשגה בדמיונות, ושלא נרחף באוויר. תמיד "להיות בן אדם". בכל תחום, אם זה בלימוד, אם זה בפרנסה, בשלום בית, בחינוך הילדים, לא משנה מה, תמיד כיוונת אותנו לדרך המלך, לדרך הישרה המודרכת על פי התורה.
ומה עם המידות? איך אפשר שלא לציין את המידות האציליות שלך? כמה רגישות היתה לך לזולת. איך היית דואג שכל אחד ואחד יקבל את הכבוד המגיע לו לפי כבודו ומעלתו. איך תמיד ידעת לענות תשובה מדוייקת, גם כששאלו אותך שאלות מאתגרות (ולפעמים בפני אנשים אחרים) תמיד ידעת בחריפות ובשנינות "לצאת מזה" בלי שאף אחד ייפגע בדרך. ומצד שני, כמה פעמים מחלת על כבודך כשאנשים לא התנהגו אליך כראוי, ולא נתנו לך את הכבוד שבאמת הגיע לך.
ואיך אפשר שלא להזכיר את הסבלנות? מי שלא "חי" את בית המדרש שלך, לא יכול להעלות על הדעת אלו "טיפוסים" נכנסים ויוצאים משם, אבל אתה קיבלת את כולם בסבר פנים יפות, בהארת פנים. גם כשהיו "מנדנדים" לך, היית עונה על השאלות בסבלנות, מתייחס, נותן לכל אחד את התחושה שהוא חשוב, שהוא רצוי.
אוי, הרב, הרב... יש כל כך הרבה דברים לכתוב. כל כך הרבה זכרונות, כל כך הרבה לימודים, כל כך הרבה תורות, ואני מרגיש שלא משנה כמה אני אכתוב, אני לא אספיק להקיף ולו במקצת את מי שהיית.
היית ענק שבענקים, וזה רק מה שראינו.
לך בשלום, ונוח על משכבך בשלום.
יהי זכרך ברוך.
0 תגובות