מדוע סיפר הבעש"ט הקדוש משל על השועל?
משל שהובא בשם הבעל שם טוב הקדוש נשמתו בגנזי מרומים, שאמר לתוקעים ולבעלי תפילה, שפעם אחת החיות מרדו בארי מלכם, ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו.
והיו החיות מבקשין עצות ותחבולות לפייסו, ועמד השועל הפקח שבחיות, ואמר לחיות: לכו עמי אל המלך, ואני יודע שלש מאות משלים הממשיכים את הלב, אולי אוכל לפייסו בהם, והלכו עמו.
ויהי הם עודם הולכים עמו, ועדיין היו רחוקים מחצר המלך, ענה השועל ואמר להם: אל נא אחיי ירע לבבכם, היות שעצתי היה לפייס את המלך על ידי המשלים היפים, ועתה שכחתי קצתן.
ויאמרו אליו אולי יתפייס המלך בעבור המשלים הנותרים בזיכרונך.
והנה בהגיעם לחצר המלך ממש, ענה השועל ואמר להם: אל נא ירע לבבכם עלי, היות שנשכחו כולם ממני, אך, אף על פי כן לכו עמי, אולי יתן השם יתברך לנו רחמים וחנינה לפניו, ויתרצה לשמוע בקול צעקתינו, כי מה לנו עוד צדקה כי אם לצעוק אל המלך.
והנה כשמעם הדברים האלה, וישמעו לו וילכו עמו ויבואו אל המלך, ויפלו על פניהם ארצה.
ויען השועל ויאמר: אדונינו המלך יהיו נא אמרינו לרצון לפניך, היות שמתחילה בושנו וגם נכלמנו להרים פנינו אליך, אך מצד שהייתי בקי בדברי משל ומליצה הממשיכים הלב, לזה משכתים בדברים, ואמרו אלי אחריך נרוצה, אולי תוכל לפייס את המלך בדבריך, ובמשליך הנעימים, וכעת מה אעשה שנשכחו ממני, הנה אנחנו כחומר ביד היוצר ויש בידך להמית ולהחיות, ואנחנו מבקשים את פניך בבכי ובצעקה, ויכמרו רחמיך עלינו ואל תשחיתנו ועשה עמנו חסד חנם, כי כן דרכיך.
והנה כשמוע המלך צעקתם ושברון לבם, נתרצה להם ומחל להם, והנמשל מובן (בעש"ט על התורה - לראש השנה ויום כפור, אהבת שלום פר' נצבים).
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
הבעל שם טוב הקדוש מלמד שכל יהודי אהוב לקב"ה כבן יחיד שנולד לאביו לעת זקנותו, וכותב הזוהר הקדוש (ח"ב, ה', ע"ב):
אילו היו בני האדם יודעים את האהבה שהקב"ה אוהב את ישראל, היו שואגים ככפירים כדי לרדוף אחרי הקב"ה, ומכאן ניתן להבין, שאם יהודי שאינו רודף ושואג ככפיר אחרי השם יתברך, הוא כנראה לא מודע לגודל אהבת השם אליו.
להצית את ה'אש' הנשמה: יש לך בלב גרעין אהבה לקדוש ברוך הוא, אף אם אינך יודע זאת.
להעיר את האהבה: חודש אלול הוא זמן מסוגל להעיר בקלות את אהבת הלב לקב"ה, ולהעלות את שלהבת הנשמה שתוכל להמשיך לדלוק מאליה, כי נפשו של כל יהודי חולת אהבה למלך העולם.
'נפשי חולת אהבתך' – קשר הדדי: הפיוט 'ידיד נפש' מגלה את רצון הלב שרוצה 'משוך עבדך אל רצונך' - שהקב"ה יעזור לעורר את האהבה שטבועה עמוק בלב כל יהודי, ורק מחכה להתגלות ולפרוץ.
'נגילה ונשמחה בך' – לכל יהודי יש רצון אמיתי לשמוח באהבתו לקדוש ברוך הוא.
'נפשי חולת אהבתך' – באמת? הרה”ק מבעלזא זי”ע מביא שני פרושים לפסוק -'כי חולת אהבה אני':
הצדיקים – נפשם חולה מרוב שאהבתם הבוערת לקב"ה.
אנו, האנשים הפשוטים – ה'חולי' של נפשנו שהיא קשורה לגשמיות, עד שלפעמים לא מרגישים את אהבת השם שבוערת בנו.
סוד הנשמה – קשר בל ינתק: כל יהודי שייך לקב"ה כי נשמתו היא 'חלק' אלוקי, ואף אם כרגע הוא התרחק, יש לנשמה תשוקה טבעית לחדש את קשרי השייכות והאהבה לקב"ה, שהוא מקור החיים והחיות האמיתי של האדם.
שבנו אליך לבקש סליחתך: ניתן לראות בסליחות איך שכל יהודי שמח לשוב לקב"ה, כי על כל הפשעים תכסה האהבה, כי:
'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה' – שום רצון או תאווה לא תכבה את כוחה העצום של הנשמה שמאירה בך, ויכולה לעזור לך להתגבר על כל רצון או תאווה!
נשמתך תמיד נשארת טהורה: אין הקב”ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע”ז, ג'), ולכן, מי שחטא תמיד יכול לשוב לקב"ה ונסלח לו כי הנשמת היא:
'חלק' האלוקי ממעל - ואף חטא לא יכול לפגום בה!
'בן אדם מה לך נרדם – קום קרא בתחנונים': יהודי מתאמץ לקום לסליחות מוכיח שיש לו רצון אמיתי לחזור להתחבר לקב"ה, כי נפשו חולת אהבה, והוא מכיר ברחמי השם ואהבתו אליו, ובא לבקש סליחה כי יודע שדרכי התשובה פתוחים לפניו.
"בפיך ובלבבך לעשותו" – בפיך דייקא 'לעשותו', התשובה יכולה להתחיל בפה, אף אם הלב כבוי, דיבורי הפה מעוררים את הלב לחדש את קשרי האהבה לאביו שבשמים.
בא לטעום את מתיקות הסליחות, כי זהו אור בהירות הדרך שיגלה לך מחדש את אור נשמתך שחולת אהבה לאביך מלכך יותר מכל דבר אחר בעולם.
שבוע טוב ומבורך לכלל ישראל, רפואה ופרנסה, כל הברכות והישועות, כתיבה וחתימה טובה, אמן!
0 תגובות