רבי זאב וולף קיציס זכה להיקבר באוהלו של הבעש"ט הקדוש, מטר ליד ציונו של הבעש"ט הקדוש, הוא חי במז'יבוז' עוד בטרם הגיע לשם הבעש"ט הקדוש, והיה תלמיד חכם עצום, גאון ובקי בכל חלקי התורה, והיה נוהג בקדושה יתרה ובפרישות עצומה.
כשהגיע הבעל שם טוב הקדוש למז'יבוז', רבי זאב וולף וחברו רבי דוד פורקעס התנגדו לבעש"ט הקדוש, ורק לאחר שנכחו בגדולתו וקדושתו העצומה של הבעש"ט הקדוש - הפכו לחסידיו.
רבי זאב וולף נהג לייצג את הבעל שם טוב הקדוש, באסיפות ופולמוסים מול המתנגדים, והיה עושה זאת בהצלחה רבה.
המחותנים – הבעש"ט הקדוש ורבי זאב וולף
ידוע מה שאמר ה'תולדות' ששמע מהבעש"ט הקדוש, שכל מי שמספר בשבחי הצדיקים, כאילו עוסק במעשה מרכבה, ונספר אודות השידוך שעשה הבעש"ט עם רבי זאב וולף, וכל המשודכים והצריכים שידוך מכל סוג שהוא יזכו במהרה להיוושע, אמן.
הבעש"ט הקדוש גידל בביתו יתומה, ורבי זאב וולף קיצעס גידל בביתו יתום, והחליטו הבעש"ט הקדוש ורבי זאב לשדך את היתום והיתומה, והבטיח הבעש"ט הקדוש לתת ליתומה שני מאות זהובים לנדוניה, וידוע שהבעש"ט לא היה משאיר בלילה פרוטה בביתו, והיה מחלק את כל כספו לצדקה, והיה נוהג לפזר ממון רב לפדיון שבויים, ובהגיע זמן החתונה לא היה לבעש"ט הקדוש בביתו את הכסף עבור הכלה היתומה.
בהגיע זמן החופה, קודם שכיסו את פני הכלה, ביקש רבי זאב וולף מהבעש"ט הקדוש שיתן את המאתיים זהובים שהתחייב לכלה.
צחק הבעל שם טוב הקדוש ואמר, שהרי, הבטחתי את הכסף ובוודאי אשלם את החוב... והסביר רבי זאב שהתחייב להחזיק אצלו את החתן וללמוד עימו: ו"אם אין קמח - אין תורה"! ומחמת כך התעכבה החופה.
תוך כדי דין ודברים, הגיע לביתו של הבעל שם טוב הקדוש רבי לייב קרמינר, והושיבו הבעש"ט הקדוש בכבוד גדול, וציווה לתת לו צלוחית יין לשתות, וברך עליו, והבעל שם טוב הקדוש ענה אמן.
סיפר רבי לייב לבעל שם טוב הקדוש את סיבת ביאתו, שהממונה על העיר (=קומיסר) שלח שיקרא לו, והראה לו שהביא אגרת מהממונה אגרת, שהבעש"ט הקדוש חייב לו אלף זהובים על פדיון שבויים, כי היה ידוע שהבעש"ט הקדוש היה פודה חוכרים יהודיים שנאסרו אצל הפריץ בעקבות חוב כספי, והשטר חוב מראה שנותר חוב לבעש"ט הקדוש, והממונה רוצה שהבעש"ט הקדוש יסלק את החוב תיכף ומיד דווקא.
הוסיף הממונה ואמר, שאם הבעש"ט הקדוש לא יסלק את חובו מיד, יובילו אותו אליו בשלשלאות של ברזל, ולכן, הוא הגיע לדחיפות לבעש"ט הקדוש להודיע את הדברים.
שמע הבעש"ט הקדוש את הדברים, וקרא לעבדו בקול גדול, וביקש שמיד יכין את המרכבה, כדי שרבי לייב יסע לאדון לסלק את החוב.
והדבר היה לפלא בעיני רבי לייב, שכן, הבעש"ט הקדוש לא הביא לו את הכסף, ולא הבין איך ישלם את החוב, אך, לא השיב דבר לבעש"ט הקדוש, ותיכף ומיד נסע לאדון הנ"ל.
על אם הדרך היה בית מרזח, נכנס לשם רבי לייב ופגש שם מכר, וסיפר למכר את הדברים, והדבר היה לפלא גם בעיניו, ומיד יצא רבי לייב מבית המרזח ונחפז להמשיך לדרכו.
כאשר הגיע רבי לייב לאדון, הוא היה באמצע סעודתו, והמתין לו שיגמור את הסעודה, ואז, שאל אותו האדון, האם הבעש"ט הקדוש הביא את המעות? והשיב לו: הן!
הושיב אותו האדון בכבוד, ונתן לו מי דבש לשתות.
ותמה בליבו רבי לייב באיזה צורה יסלק את החוב, ואמר בליבו: אולי כוונת הבעש"ט הקדוש, שאחד מסוסיו של הבעש"ט הקדוש ימצא חן בעיני הממונה, והוא יתן לו אותו תמורת החוב...
תוך כדי מחשבה זו, הכניס בליבו הקב"ה עצה, ואמר לאדון: אני צריך לדבר עמך דבר סתר.
והלך עימו לחדר אחד, ואמר רבי לייב לאדון בזה הלשון:
ידעתי שאתה איש צדיק ונאמן מאוד, ולא תחפוץ לקבל אפילו שווה פרוטה ממון של אחרים, וכעת, אני רוצה לסלק לך את החוב הנ"ל, אבל, אולי עפ"י החשבון לא מגיע לך מהשבויים את הסך הנ"ל, וח"ו תיכשל בגזל?
השיב לו האדון בתשואות חן גדול: אהבה גדולה אהבתיך על זה שאתה מציל אותי מגזל ומעונש עולם הבא, ותיכף חיפש את הכרטיסים של המוכסנים שניפדו, ועשה את החשבונות, ונטל את השטר חוב של הבעל שם טוב הקדוש, וזרק אותו לאש.
ואמר לרבי לייב, כי אדרבא מגיע לבעל שם טוב הקדוש ממני שתי מאות זהובים. ונתן לו אחד עשר אדומים. ואמר לו רבי לייב: מגיע עוד שני זהובים. והוסיף לדבר עימו באהבה וחיבה על שאינו נושא פנים אליו, ותייקר נפשו בעיניו שהצילו מן הגזל, ונתן לו שני זהובים, ורבי לייב נסע לדרכו.
ובדרך, נכנס שוב לבית המרזח, וקפץ מהעגלה לספר את הנפלאות שקרו עימו, והבעל שם טוב הקדוש ראה את הדברים ברוח קודשו, וגער בבני ביתו, ואמר: שוטה הלז משתהה בדרך ומספר המעשה.
ואחר כך, הגיע רבי לייב לבעל שם טוב הקדוש, ורצה לספר לו את המאורע, והשיב לו הבעש"ט הקדוש: ידעתי, תן מהר את המעות, כי מאוחר היום לכסות את פני הכלה קודם החופה, ורגז עליו למה התעכב בדרך חזרה ואח"כ אמר לו, שלא באמת כעס, רק עשה זאת כדרך שהבדחנים עושים בחתונה.
ומה הם מאתיים זהובים, לענוו וירא שמים בתכלית השלמות, הבעש"ט הקדוש אור שבעת הימים, שמחמת גודל קדושתו עשה אותות ומופתים, והעיד תלמידו: עיני ראו ולא אחר...
רבי זאב וולף קיציס זכה לשמש את הבעש"ט הקדוש, והיה בעל תוקע בבית מדרשו בראש השנה, וזכה להיטמן באוהלו של הבעש"ט הקדוש, ביחד עם נכדיו ה'בעל דגל מחנה אפרים', ורבי ברוך ממז'יבו'ז וה'אוהב ישראל' מאפטא.
לע"נ רבי זאב וולף קיציס זכותו תגן על כלל ישראל, ויזכו כולם לביאת משיח צדקנו במהרה ברחמים, אמן
0 תגובות