שבוע הימים בין יום ירושלים לחג השבועות, הוא שבוע בו אנו זוכים לומר את תפילת ההלל ב-3 מועדים שונים. פעם ראשונה ביום ירושלים, פעם שנייה בראש חודש סיוון ופעם שלישית בחג השבועות.
יום ירושלים חל תמיד שבוע לפני חג השבועות, ולא בכדי - הקשר בין שני הימים הללו הוא משמעותי.
בשבועות אנו מציינים את מעמד הר סיני - מעמד מכונן בתולדות עם ישראל, שבו הקולקטיב הלאומי של העם היהודי התכנס "בלב אחד כאיש אחד" לקבלת התורה. מעמד שעיצב את הזהות הרוחנית והתרבותית הייחודית של העם.
יום ירושלים מזכיר לכולנו בכל שנה ושנה, את הנהירה לכותל לאחר שחרורו, נהירה של אנשים מכל הזרמים, דתיים וחילונים מהעיר, מהקיבוץ ומהכפר, המבטאת את הכמיהה ואת הגעגוע להעצמת הקולקטיב היהודי במקום הקדוש לנו. אחדותנו נובעת ויונקת מירושלים.
השבוע, ביום ירושלים, אחרי שנה וחודשיים ו 3 דחיות, זכינו לקיים סוף-סוף 'ברב עם הדרת מלך', את קונצרט הגאלה "יצחק ויעקב". מאז עברו רק 4 ימים, האופוריה בה היינו לרגע שינתה פניה. מדאגה לתחלואת הקורונה, עברנו למציאות של יידוי מאות טילים ביום, לילות ללא שינה, ריצה למקלטים ולממ"דים ושריפת בתי-כנסת. אחדותנו נסדקת ואנו על סף מרי אזרחי חלילה.
פרק קט"ז בתהילים, אותו אנו אומרים בתפילת ההלל, מתמקד בחוויית האדם הפרטי שהיה נתון במצוקה קשה, יצא ממנה בשלום, ועתה הוא בא להודות לאלוקים.
את היצירה "מה אשיב" מתוך פרק זה, כתב שלמה רביץ עפ"י יצירתו של החזן ניסן ספיבק הידוע כניסי בעלזר.
אחד הביצועים ההיסטוריים, הזכורים והמרהיבים של החזן יעקב מוצן בקונצרטים שקיימנו, הוא ביצוע הבכורה ליצירה "מה אשיב", מתוך קונצרט "בחצרות אדמו"רים" שקיימנו בשנת 1996. במיוחד לקונצרט זה, הרחיב אבא את המלודיה והוסיף לה גם את החזנות. מאז זכתה היצירה הנפלאה, לעשרות ביצועים מפי מיטב החזנים.
"כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"
שבת שלום,חג שמח ובשורות טובות