זה מתחיל בכתם ירקרק קטן על הקליפה, לפעמים ליד הנקודות הקטנות שמהן תפוח האדמה מתחיל לנבוט ואנחנו אומרים לעצמנו: נקלף וזהו. אבל דווקא בתפוחי אדמה, הצבע הירוק הוא לא סתם כתם אסתטי. הוא סימן לכך שתפוח האדמה נחשף לאור, ייצר כלורופיל - ולעיתים גם יותר גליקואלקלואידים כמו סולנין וצ'אקונין, חומרים טבעיים שעלולים להזיק בכמות גבוהה. חשוב לדעת גם שבישול, אפייה או טיגון לא מורידים אותם משמעותית.
החדשות הטובות הן שלא כל תפוח אדמה עם נגיעה ירקרקה חייב להיזרק מיד. אם מדובר בכתם קטן, ותפוח האדמה עדיין קשה, טרי, בלי הרבה נבטים ובלי טעם מר - אפשר בדרך כלל לקלף אותו היטב, להסיר בנדיבות את האזור הירוק ואת ה"עיניים", ורק אז להשתמש. גם Health Canada וגם המכון הפדרלי הגרמני להערכת סיכונים ממליצים להסיר חלקים ירוקים, נבטים ואזורים פגומים, ולשקול לזרוק את כל תפוח האדמה כשהמצב חמור יותר.
איפה אנשים נופלים? בטעות המוכרת של "נקלף דק וזה מספיק". הבעיה היא שהחומרים האלה מרוכזים במיוחד בקליפה, בנבטים ובאזור ה"עיניים", ולכן לפעמים קילוף שטחי פשוט לא מספיק. טעות נוספת היא לחשוב שאם נבשל טוב - הבעיה תיעלם. לפי ההנחיות הרשמיות, זה לא באמת הפתרון. ואם מרגישים טעם מר או צריבה בפה - לא אוכלים. זה סימן אזהרה ברור.
מתי כבר לא משחקים עם זה? כשמדובר בתפוח אדמה ישן, רך, מצומק, ירוק בחלקים גדולים, עם הרבה נבטים או עם סימני ריקבון. בהנחיות של BfR נכתב במפורש שתפוחי אדמה ישנים, מיובשים, ירוקים או עם נביטה חזקה אינם מתאימים לצריכה. עוד המלצה חשובה: לא להשתמש במי הבישול של תפוחי אדמה כאלה, כי חלק מהחומרים עלולים לעבור למים.
אז מה עושים נכון? שומרים תפוחי אדמה במקום קריר, יבש וחשוך - לא ליד חלון, לא במקום מואר ולא בשקית שקופה שמזמינה אור. כשרואים התחלה של ירוק, בודקים עד כמה זה נרחב. כתם קטן - מסירים היטב ובודקים שהטעם תקין. ירוק נרחב, נבטים רבים, רכות או טעם מר - עדיף לוותר. כי בסוף, זה אולי נראה כמו עוד תפוח אדמה תמים - אבל זה אחד הסימנים שלא כדאי להתעלם מהם.
0 תגובות