ימי חג הפורים ממשמשים ובאים, אווירת החג נותנת את אותותיה בשמחה המבצבצת ועולה, בהכנות הגדולות, מי לתחפושות של ילדיו ומי לארגון סעודה מכובדת, מי לגיוס כספי מתנות לאביונים ומי לקיים בהידור מצוות משלוח מנות איש לרעהו.
על החגיגה והשמחה הגדולה, מעיב מדי שנה מנהג עכור, אשר אין לו ולמצוות החג ולא שום דבר, אבל מדי שנה הוא מעמיק והולך, מתרחב וגודל.
המדובר כמובן על "משלוחי המנות", לאנשים בידיהם אנו מפקדים מדי יום את ילדינו, האוצר היקר לנו מכל, עליהם אנו סומכים ולהם אנו מוקירים טובה והערכה רבה.
אך דא עקא, שמדי שנה, תחום משלוחי המנות למלמדים ולגננות, לרבנים ולמורות, כל-אחד ומנהגו הוא, חורג מגבול הטעם הטוב, ממידת האפשר.
לא מעט משפחות חרדיות, מביעות תרעומת גדולה על המנהג שגורר בעקבותיו הוצאות עתק לתקופה זו של החגים שבלאו הכי עמוסה בהוצאות.
במרבית המקרים, נהגו עמך בית ישראל, להביע את הערכתם למלמד כמו גם להביא לכך שימשיך להשקיע בבנם ולתת את תשומת הלב הראויה, באמצעות מעטפה ובה מזומנים, במין 'משלוח מנות' מודרני.
אין ספק, שאותם המחנכים את ילדינו, ראויים לכל ההערכה וההוקרה. עבודתם, עבדות קודש היא, ומשימתם, לא קלה כלל וכלל. זוהי עבודה מאומצת וקשה, אם לא הקשה ביותר.
אך מרבית המשפחות, לא יכולות ואף קשה להן הדבר, בפרט אם יש מספר ילדים, להעניק סכום כסף מכובד לכל מלמד, כמו גם מתנה יוקרתית לגננת ולסייעת. אבל כשזוהי הנורמה, אין ברירה.
המלמד במוצאי החג סופר אלפי שקלים, ומשפחות רבות אשר התברכו בילדים רבים, נותרים בלא מעות לספור, בשל המנהג, אשר אינו מהווה שום מצווה לא משלוח מנות ובטח שלא מתנות לאביונים.
מדובר בנושא רגיש וטעון, ללא ספק, אבל חייבים לשים את הדברים על השולחן ולומר - עד כאן.
אין שום סיבה, שהגננת או הסייעת, שהמלמד או הרב'ה, לא יסתפקו במשלוח מנות כללי ומכובד מכל ילדי הכיתה שעלותו אינה עולה על שקלים בודדים לילד, רק כהכרת הטוב וכהערכה, ויסתפקו במועט מאשר יעשירו את חשבון הבנק באלפי שקלים ואת הוויטרינה בסלון בכלים נאים ומיוחדים.
"ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים", נאמר במגילת אסתר. והגמרא במגילה (דף ז.) אומרת: "משלוח מנות - שתי מנות אליש אחד, ומתנות לאביונים - שתי מתנות שלני בני אדם", ותו לא מידי.
דעתכם הגולשים, חשובה לנו. הצעות, תגובות ורעיונות - היישר לתיבת התגובות. אנחנו מחכים.
0 תגובות