אנו מספרים את סיפורה של שכונת 'משכנות שאננים' שהתאכלסה בזכות 'מגיפת חֳלִירַע'. גם לאחר שמונטיפיורי שילם 'מילגה הגונה' למשפחות שיגיעו להתגורר בבתים שבנה מכספי טורה, הרי שהאנשים הצביעו ברגליים.
את הכסף לקחו, אולם בשעות הערב, לקחו את רגליהם וחזרו לביתם בעיר העתיקה יען חששו מחיות הטרף המהלכים הן על שתיים והן על ארבע האורבים למתיישבים החדשים בשכונה החדשה.
• • •
את בניית שכונת משכנות שאננים מימן יהודה טורא, רווק יהודי אמריקאי ספרדי שביקש להנציח את שמו בתרומת ענק של 50 אלף דולר לקרן הצדקה של משה מונטיפיורי.
בתחילה השכונה נקראה בטעות ע"ש של מונטיפיור, ובשנת תרכ"ז (1867) הגיע לביקור, וכשראה במו עיניו את הטעות שהשכונה קרויה על שמו ושם אשתו יהודית, הוא זעם מאד על חילול כבוד הנפטר, וקרא: "אין לי כל חלק בהקדש הזה, אך שליח אני להוציא את כסף הנדיב טורא לפעולה, ולמה יקרא שמי על המצוה הזו?!", ולכן שינו את שם השכונה ל"חצר יהודה טורא", אולם ברבות הימים השם נשכח שוב, ורק רחוב בשכונה מכונה ע"ש טורה, והשכונה כולה מכונה 'משכנות שאננים'.
• • •
את טורה שכחנו, והדור הצעיר היה שוכח גם את מונטיפיורי, אילולי 'שחזור של שחזור' של הכרכרה המפורסמת שהונחה לראווה ליד 'טחנת הרוח' אותה בנה לאזור תעשיה עבור תושבי השכונה החדשה.
הכרכרה, לה היסטוריה רבה מאד, נבנתה בשנת תקע"ו (1816) ונטען שעליה נסע כבוד השר במסעותיו באירופה. מרתק לדעת שעל יציע העגלה היה ספר תורה ומנורת זהב, אולם כל זה לא עמד לה, ובמשך חמישים שנה, כבודה הושפל עד עפר, והיא נזנחה בסמיכות למוזיאון בצלאל מלאה בנעליים ישנות ומונטיפיורי (מסתבר) התהפך בקברו.
בשנת תשכ"ז (1967) הכרכרה שופצה והוצגה לציבור, עד שנת תשמ"ו (1986) אז הוצתה המרכבה על ידי אלמוני, שעד ימינו לא הוברר מיהו ומהו. אומנם בביקורי האחרון במקום עם קבוצת מטיילים פגשתי זקן מקומי, שלחש לי באוזן שהשריפה הייתה בעקבות ניצחונה של קבוצת כדורגל ירושלמית מפורסמת, ובליל החגיגות הגיעו למקום שני אוהדים ועישנו סמים, ומפאת השמחה הגדולה לא נזהרו, והכרכרה נשרפה, כך כרכרתו של בונה העיר ירושלים, נשרפה בידי אוהד של ירושלים. בימינו הכרכרה שוחזרה ונבנתה מחדש, ועומדת לרשות הציבור בטיילת מקסימה המשקיפה אל העיר העתיקה.
לא כמו ירושלים העתיקה, בשכונה החדשה 'משכנות שאננים' נקבעו כללים נוקשים, אחד מהם היה פינוי אשפה כל יום, ובנוסף חויבו כל בעלי הבתים: "להזות מים טהורים על פני רצפת חדרי ביתו, לכל הפחות פעם אחת ביום", וכמובן לבל יהינו להשליך את האשפה ברחובה של עיר כמנהג הישן בירושלים מוקפת החומה, וכך נכתב: "כל איש ואיש מיושבי משכנות שאננים יצווה על אנשי ביתו לבלתי השלך כל אשפה לפני הבית חוצה, ויטהרו את כל המקומות סביב למשכנותם, וישליכו האשפה למקום המוכן לו, ויכסו אותו תיכף ומיד".
בפרק הבא: היהודייה שהתחפשה לערבי כדי לקנות דירה בירושלים
- ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com
0 תגובות