בכל אביב, מיליארדי עשים קטנים מסוג הבוגונג האוסטרלי יוצאים למסע לילי של עד 1,000 קילומטרים מאזורים חמים בדרום-מזרח אוסטרליה אל מערות קרירות בהרי האלפים האוסטרליים, שם הם נכנסים לתרדמת קיץ. בסתיו, אותם עשים עושים את הדרך חזרה כדי להתרבות ולסיים את חייהם.
עש הבוגונג (Bogong moth, Agrotis infusa) הוא עש בינוני בגודלו. אורך גופו של העש הבוגר נע בין 2.5 ל-3.5 ס"מ (25–35 מ"מ), ומוטת כנפיו נעה בין 4 ל-5 ס"מ (40–50 מ"מ) ומשקלו הממוצע של עש בוגר הוא כ-0.33 גרם.
כיצד הם מוצאים את הדרך?
בכדי להבין את דרכי הניווט של העש, החוקרים יצרו סימולטור טיסה מתוחכם שבו הוקרנה תצוגה של שמי הלילה, תוך שליטה בשדה המגנטי. כאשר הוקרנה לעשים שמיים טבעיים, הם עפו בכיוון הנכון לעונה (דרומה באביב, צפונה בסתיו). כאשר סובבו את השמיים ב-180 מעלות, גם כיוון התעופה של העשים התהפך. אך כאשר ערבבו את דפוס הכוכבים – העשים איבדו כיוון לחלוטין.
המחקר גילה שהעשים לא מנווטים לפי כוכב בודד, אלא מזהים דפוסים רחבים כמו שביל החלב, המהווה רצועה בהירה וקבועה בשמי הדרום. בנוסף, כאשר השמיים מעוננים או חסרי כוכבים, העשים מסוגלים להיעזר בשדה המגנטי של כדור הארץ כדי לשמור על כיוון.
כיצד זה מתרחש? החוקרים זיהו נוירונים ייחודיים במוח העש שמגיבים לזווית השמיים. תאי עצב אלו פעילים ביותר כאשר העש פונה לכיוון הדרום – הכיוון אליו עליו לנווט.
משמעות אקולוגית
עש הבוגונג נמצא בסכנת הכחדה, בין היתר בשל בצורת, שריפות יער וזיהום אור מערים שמבלבל את יכולת הניווט שלו. הירידה החדה במספריו מסכנת גם בעלי חיים אחרים התלויים בו, כמו פוסום ההרים הנדיר שעש הבוגונג משמש לו למקור מזון עיקרי.
עש הבוגונג הוא החרק הראשון שהוכח מדעית כמשתמש במצפן כוכבים לניווט למרחקים ארוכים. תגלית זו לא רק פותרת תעלומה ארוכת שנים, אלא גם מדגישה את הצורך להגן על בעלי חיים המשתמשים בסימני טבע עדינים כדי לשרוד ומלמדת אותנו פרק נוסף על נפלאותיו של הבורא.
0 תגובות