יושב ראש ועדת הכלכלה של הכנסת, ח"כ כרמל שאמה-הכהן, התנהג ביממה האחרונה כמו פיל מגלומן בחנות חרסינה, לפחות בכל הקשור לפרשת חברות הספנות של משפחת עופר.
אסקור בקצרה עובדות חדשותיות מן הפרשה המדוברת, אתבל אותם במעט דמיון (לא מופרך בכלל), וישפטו הקוראים.
אז נכון שהכל התחיל כשארצות הברית גילתה כי משפחת עופר סחרה עם חברת קש ממדינה שלישית. אותה חברת קש השלימה את העסקה עם חברת הספנות הלאומית באירן, מה שגרם לארה"ב להכניס את חברת טנקר-פסיפיק שבבעלות משפחת עופר ל"רשימה שחורה" הכוללת סנקציות כלכליות. גם נכון, שמדינת ישראל "משקשקת" מלהסתבך עם ה´דוד סם´.
אבל לפרשה יש המשך. התגובות במשפחת עופר נעו בין שתיקה לבין הצהרה חצי רשמית, בה נרמז כי מדינת ישראל ידעה על פעולותיה העסקיות של החברה. בהצהרה זו, מעבירה למעשה משפחת עופר את הכדור למגרשה של המדינה, שנגררה למשחק בעל כרחה, ונאלצה להגיב ולמסור דין וחשבון לציבור בדבר אמיתות הטענות שהעלתה המשפחה.
כך יוצא שקיבלנו את תגובתו של לא אחר מאשר ראש הפירמידה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהכחיש את העניין מכל וכל, ובדיון שנערך ביום שני בועדת חוץ וביטחון של הכנסת אמר כי "מדינת ישראל מעולם לא אישרה סחר מכל סוג שהוא עם אירן".
בנקודת זמן זו, פחות או יותר, נכנס ח"כ שאמה-הכהן לתפקיד המתלהם התורן והכריז כי כל העניין ידון למחרת, ביום שלישי, בישיבה מיוחדת של ועדת הכלכלה שבראשה הוא עומד.
באותו ערב, עדיין ביום שני, בטקס הענקת פרס מוסקוביץ´ לציונות שנערך בעיר דוד בירושלים, החליט מי שהיה ראש המוסד עד לפני חודש וחצי, מאיר דגן, לשלוח רמז (עד כמה שיכול לרמוז איש קהילת המודיעין) ולציין ש"ההתעסקות בפרשה קצת יצאה מפרופורציה". רוצה לומר: חברים, עליתם על עץ, והגיע הזמן לרדת ממנו.
האיש אומר, שמדובר, למעשה, בעניינים שמוטב לו נשארו רחוק מאור הזרקורים ומידיעת הציבור. ואם מאיר דגן רומז לכך, אז הוא כנראה יודע מה הוא אומר. לא סתם האיש עמד בראשות "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים" יותר משמונה שנים, (שזו הקריירה השניה באורכה של ראש מוסד בארץ), במדינה המאוימת במזרח התיכון, אם לא בעולם כולו.
גם יושב ראש הכנסת, ח"כ רובי ריבלין, שבסיפור הזה שיחק את תפקיד המבוגר האחראי, שלח איתות לח"כ שאמה והציע לו לוותר על הרעיון, ולא להעלות את הנושא לדיון בועדת הכלכלה, שאם לא כן ייתכן שיאלץ להיחשף לחומרים מסווגים, ובכך להביא לחשיפתם. מהסוג שיש אנשים היו משלמים הרבה-הרבה כסף כדי להציץ בהם, ולו לכמה דקות. ח"כ ריבלין הוסיף שאם במהלך הישיבה אכן ייחשפו חומרים חסויים אלו, תיסגר הישיבה לסיקור עיתונאי.
אבל גם בשלב זה עדיין לא רמז ח"כ כרמל שאמה, והמשיך לשחק את תפקיד השריף של העיירה שבא לעשות סדר. הבוקר, (יום ג´), הגדיל לעשות, כשהודיע בראיון בגלי-צה"ל שהוא סבור כי "מפאת ´חשיבותם הגדולה של הדברים´ הוא מוכן לוותר על כבודו ולהעביר את הדיון מועדת הכלכלה שבראשה הוא עומד לועדת החוץ והביטחון".
אל תדאגו, הוא לא באמת התכוון לוותר על כמה דקות בכותרות מהדורות החדשות. צדקתם! בסופו של דבר, הדיון התקיים בועדת הכלכלה.
זה לקח רבע שעה. הישיבה נפתחה בקול רעש גדול, אך אחרי רבע שעה הוכנס לח"כ שאמה פתק מקופל. למקרא הפתק, הודיע שאמה כי בעקבות מידע שהועבר אליו הוא נאלץ לסגור את הישיבה, וכך אכן עשה למול עיניהם המשתאות של חברי הועדה והעיתונאים שנכחו במקום.
הדבר היחיד שחשוב מרגע זה, הוא לא ההכחשה של הצנזורה ושל דובר צה"ל, אלא ההתפתלות של ח"כ שאמה בהמשך הערב. ח"כ שאמה-הכהן עוד ניסה לבצע ´פניית פרסה´ ולמסמס מעט מהדרמטיות שבנעילתה הפתאומית של הישיבה, ואמר כי "לא קיבל שום הנחיה לסגור את הישיבה וכל דיווח בכיוון משולל כל יסוד".
ואני שואל: מה, זה כל-כך מופרך שהמוסד מנסה לשתול אנשים ואולי ציוד טכנולוגי באיראן? האם לא ייתכן שבמוסד החליטו לעשות שימוש בשירותיהם של האחים עופר? הלוא זה יכול להיות מאוד נוח, שכן מדובר במסווה של סחר כלכלי, שלא ישאיר עקבות של פעילות מודיעינית. כל פעילות אחרת הייתה משאירה קצוות פתוחים וסימני שאלה. איך רציתם שנאסוף מודיעין באיראן? ננחית שם שחקני טניס עם מגבות וכפכפים ודרכונים מזוייפים? הרי בפעם האחרונה שעשינו את זה הסתכסכנו דיפלומטית עם כמה מידידותינו, וביניהן גרמניה, אירלנד, בריטניה, קנדה ואוסטרליה.
אז למה, למה היה כל-כך דחוף לך, אדוני חבר הכנסת, לעורר את כל המהומה הזו? למה לא הקשבת לעצתו של יושב ראש הכנסת מר ראובן ריבלין? כיצד לא ´קראת בין השורות´ של דברי ראש המוסד לשעבר? מה ציפית, שמאיר דגן יעשה לך טלפון ויגיד לך: "תשמע כרמל, שיישאר בינינו, אבל חלק מהחבר´ה שהסתובבו שם זה חבר´ה שלנו. חבר´ה טובים, אה?!"