שורדת השבי דניאלה גלבוע סגרה היום (חמישי) מעגל מרגש, כשעברה בבית החולים ניתוח להסרת כדור ירי מרגלה. זה היה כדור שהמחבלים ירו לעברה ביום שבו נחטפה, בזמן מתקפת הפתע על ישראל בשמחת תורה תשפ"ד. הערב פרסמה גלבוע פוסט ארוך באינסטגרם, ובו חלקה את תחושותיה וחשפה טפח נוסף ממה שעבר עליה בשבי, שם בעזה.
"10/7/25. היום זה בין הימים המאושרים בחיי", היא כתבה. "אם מסתכלים על התאריך כמו שאמריקאים מסתכלים, הוא מתהפך והופך לסמל בשבילי את היום הגרוע ביותר בחיי. השביעי באוקטובר. כמה אירוניה שקבענו במקרה לגמרי את הניתוח בתאריך הזה, והכי הזוי, שגם לשעה 6:30 בבוקר".
היא המשיכה: "לא ידעתי מתי אעשה את הניתוח. ידעתי שהוא יגביל אותי ופחדתי לעשות אותו קרוב לזמן שחזרתי כי רציתי לטרוף את העולם. להרגיש את החופש שוב, לא להיות מוגבלת יותר. מודה שבהחלטה שלי לחכות הייתה גם הפחד לאבד את הזיכרון הפיזי היחיד שיש לי, שמזכיר לי כמה ברת מזל אני שזה לא יותר גרוע מזה. כי יכל להיות. הכדור הזה, היה לי תזכורת יום יומית לכמה אני מודה להשם על ששמר עליי. כמה אני מודה לחברות המלאכיות ששמרו עליי בכל יום מאז".
גלבוע הוסיפה: "לפני שבועיים החלטתי שאני מוכנה, וביקשתי להיפגש עם רופאים ולקבוע ניתוח סוף סוף. הם רצו כבר שנקבע כבר לאותו השבוע אבל הרגשתי שזה מהר מדי וביקשתי תאריך אחר. התאריכים לניתוחים מהסוג הזה מתקיימים רק בימי חמישי. אז החלטנו על חמישי שבשבוע אחרי".
היא צירפה תמונה שבה נכתב מועד ושעת הניתוח, והוסיפה: "זה מה שהרופאה כתבה במחשב. ולקחה לנו בערך חצי שעה לקלוט מה כתוב. אחרי הניתוח בכיתי ברגשות מעורבים של אושר ועצב. תחושה שלא חוויתי אף פעם.
"בכיתי כי אי אפשר שלא להיזכר בתאריך ההוא, בשעה הזאת שבה השתנו לי החיים. אני זוכרת את הרגע שפגע בי הכדור. רוב הזמן עצמתי עיניים ורק ארבע פעמים פקחתי אותן תוך כדי המתקפה. אני זוכרת כל אחת מהן. הפעם השניה שפקחתי עינים הייתה כשהרגשתי משהו חם ברגל, ופה, זה שלב כזה שאת מוותרת ונכנעת לסיטואציה שנקלעת אליה. את לא יודעת מה יקרה הלאה ומהבהלה מהלא נודע, עצמתי עיניים חזרה כי לא רציתי להיות שם. לא יכלתי להסתכל. ניתקתי את עצמי משם.
"כששמו לב שאני חיה הוסיפו אותי לקבוצת הבנות שישבו כבר אזוקות אל הקיר, ושם איבדתי המון דם. כבר אמרתי מילות פרידה לרגל שלי. וזה עוד היה השלב האופטימי והתמים. כשחשבתי שזו הבעיה העיקרית שלי ולא קלטתי עד הסוף.
"במשך שנה ו-4 חודשים קרינה דורון ונעמה היו שומעות אותי מפנטזת בלי סוף על כמה שבא לי שהוא ייצא. כמעט ניסיתי לעשות את זה בעצמי. אבל מהר מאוד הבנתי שזה מטומטם. ברוך השם הגיע הרגע והגשמתי עוד חלום. תודה רבה לצוות הרופאים בבלינסון! על המקצועיות, והעזרה הענקית שאתם מעניקים באהבה. כל כך מעריכה!"
היא חתמה: "וזה שהצוות הרפואי שלהם יוצא כמה פעמים ביום לתורות של החזקת תמונות 50 החטופים שעדיין נמצאים בעזה, כל כך הדהים וריגש אותי והייתי חייבת להגיד להם שזה מבורך, ושימשיכו, עד שכולם בבית. כולם צריכים לסגור מעגל".
0 תגובות