לא כל פלא בטבע נוצץ. לפעמים, הבריאה שותלת לנו מתחת לאדמה אוצר שקט, צנוע למראה – אך עוצמתי בחשיבותו. כזה הוא תפוח האדמה. גוש שורשי עגלגל, בלי צבע מרשים, בלי ריח מושך – אך כזה שמילא בטנים של אומות שלמות, הציל חיים, והפיל ממשלות. פלא של בריאה שנראה כל כך פשוט – ובכל זאת טומן בחובו עוצמה, תזונה, ואפילו לקח היסטורי.
במאה השש עשרה כשהכובשים הספרדים הגיעו לראשונה להרי האנדים במאה ה־16, הם חיפשו זהב. זהב הם לא מצאו אבל רעב ותלאות הם מצאו גם מצאו. במשך שבועות הסתובבו הכובשים הספרדים בין פסגות ההרים התלולות כאשר צידתם הולכת ואוזלת. מזי רעב כאשר אמרו להתייאש ראו הכובשים הספרדים את האינדיאנים המקומיים כאשר הם מוציאים מן האדמה ירק גבשושי ומלוכלך, הספרדים הסתכלו והביטו בערימת הירקות בתערובת של גועל ויאוש – ירק גושי, מחוספס, חסר כל הדר.
אך מול הרעב – לא היו ברירות.
הם טעמו, ולעיניהם התגלה מאכל חם, משביע, קל להכנה – ובעיקר מציל חיים. רגע זה, של חיילים רעבים הנאבקים בשורש חסר צורה – היה תחילתו של סיפור עולמי. אותו ירק מוזר, שלעולם לא היה מקבל מקום על שולחן מלכים, עמד להפוך תוך פחות ממאה שנה למזון בסיסי בבתים מכל קצוות אירופה.
כשהגיע תפוח האדמה לאירופה, הוא התקבל תחילה בספקנות. היו שראו בו מאכל של פראים, אחרים חששו ממנו בשל היותו צמח ממשפחת הסולניים, שלצידה גם צמחים רעילים. אך כמו מים שמוצאים להם נתיב – גם תפוח האדמה מצא את דרכו אל ליבותיהם (וקיבותיהם) של בני היבשת. הוא התגלה כצמח עמיד, קל לגידול, כמעט שאינו דורש תחזוקה – ונותן יבול עשיר גם באדמה דלה.
איכרים יכלו להאכיל את ילדיהם במחיר זול, ללא תלות בגשמים או יבוא דגנים יקרים. בחורפים קשים, כשהשדות כוסו שלג והסוסים גוועו, הפקעות שבמרתף נשארו. ובמהרה, מה שהיה פעם ירק של עוני – הפך לעמוד תווך של הישרדות. בארצות רבות באירופה – ובייחוד באירלנד – הוא הפך ללב התפריט, ולעיתים למאכל היחיד שעמד לרשות האדם הפשוט.
אך בדיוק כמו שתפוח האדמה העלה את אירלנד - כך גם הפיל אותה. באמצע המאה ה־19, מכה פטרייתית קטנה בשם Phytophthora infestans הכהה את עלי הצמח, ריקבה את הפקעות, והשמידה את היבולים כמעט בין לילה. זו לא הייתה רק עונת קציר כושלת - אלא קטסטרופה של ממש.
במשך כמה שנים ברציפות, תפוחי האדמה, שהיו בסיס קיומם של מיליוני איכרים, פשוט נעלמו מהצלחת. יותר ממיליון איש גוועו ברעב, ומיליון נוספים היגרו לאמריקה בצפיפות מייאשת, בחיפושים אחר חיים חדשים. רחובות אירלנד נמלאו יתומים, חולים וקבצנים, והמדינה לא התאוששה דמוגרפית מהשבר הזה במשך דורות. האירוע זעזע את אירופה כולה, והראה עד כמה תלוי האדם, החכם והמתקדם, באדמה הפשוטה ובמה שצומח ממנה. אותה פקעת צנועה, שעד לא מזמן נראתה כפתרון לכל רעב, הפכה בן רגע לסמל של חוסר אונים מול כוחות הטבע.
תפוח האדמה הוא תזכורת חיה לכך שלא גודל, צבע או זוהר קובעים את ערכו של דבר – אלא מה שיש בו מבפנים. דווקא ירק שקט וצנוע, שקבור באדמה ואינו מושך עין, החזיק במשך מאות שנים את גבם של עמים שלמים. אך אותה הפקעה שהצילה – גם כשלה, והזכירה לאנושות עד כמה שברירי הקיום, ועד כמה אין לנו שליטה אמיתית על מה שצומח וממה שאנו ניזונים.
זהו מסר שמחלחל עמוק: אנחנו חיים מכוחו של בורא העולם, שנותן "לחם לכל בשר", גם כשזה נראה רק כפיסת אדמה. בבריאה אין דבר מיותר, ואין דבר מובן מאליו — אפילו לא תפוח אדמה.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות