קשה להיות שליט כל יכול במזרח התיכון. הנפילות כואבות, המפלות משפילות, התרגילים נחשפים לעין כל. תשאלו את קינג ביבי שמאז נשם את אוויר הפסגות, עם פרסום כתבת ההכתרה בטיימס מגזין, הוא רואה רק את התהום, לא מפסיק להתדרדר, כמו שליט מזרח-תיכוני מצוי. בסופ"ש האחרון, זה בא לידי ביטוי לראשונה גם בסקרים - האורים ותומים של הממלכה ששוב אינם מאירים פנים. אלי ציון וסקריה.
בבוקר יום ראשון השבוע, בעיצומה של ישיבת הממשלה, נראה נתניהו כמי ששב וצובר מומנטום חיובי. קול הבריטון שב לאיתנו, ארשת של סמכותיות, שוב ניבטה מפניו, כשאת תרגיל המנהיגות השבועי, עשה נתניהו, על גבו של שר הביטחון אהוד ברק. העיקר שלא על גבנו.
שר הביטחון טמן לנתניהו מארב והסתער כשהוא מביט לפקודו מהסיירת בלבן של העיניים. ברק דרש מנתניהו שיעביר לידיו את האחריות על גיבוש הצעת חוק הגיוס: "זה צריך להיות בידיים של השר הממונה, שר הביטחון", הבהיר ברק, כשהוא מפנה את מבטו מנתניהו ליעלון, וחוזר חלילה.
יודע מפקד נפש פקודיו. ברק בנה על חולשתו של נתניהו עם פרישת קדימה, וניסה לנצל את הסיטואציה כדי לכבוש את היעד ולהוציא את השליטה מידי בוגי יעלון, יריבו על משבצת הביטחוניסט של השמינייה.
כמה רגעים לפני כן, מחוץ למליאת הממשלה, הסביר ברק לאחד השרים שמדובר בחילופי גברי הכרחיים. ממש כמו החלפת עורך אחרי השתלטות על עיתון: "עד עכשיו שתקתי כי היה הסכם קואליציוני בין קדימה לליכוד. מופז שלח את פלסנר, ביבי שלח את בוגי ואני ישבתי בצד בשקט. לא עוד. מרגע שקדימה פרשה והעניין לא כרוך בהסכם קואליציוני מול אחת השותפות, האחריות על מתווה הגיוס החדש, חייבת לעבור אוטומטית לשר הביטחון".
מול שרי הממשלה, הציג ברק משנה סדורה: "תאר לעצמך", אמר שר הביטחון לשר התחבורה, "שמחר בבוקר יעבירו את האחריות על בניית קו הרכבת לאילת לידיו של בוגי יעלון. האם תסכים לכך?". רק מהמחשבה על הסיטואציה, ישראל כץ השיל כמה קילוגרמים טובים.
ברק לא ציפה שנתניהו יגרש אותו מעל פניו כאילו היה שאול מופז: "זהו עניין לאומי שראש-ממשלה צריך לעסוק בו, ולכן מיניתי את בוגי לטפל בנושא מטעמי וכך הדברים יישארו", אמר נתניהו ושם סימן קריאה ברור בסוף הדברים.
החברים שישבו סביב השולחן ורגילים לראות את נתניהו נזהר בכבודו של בן הזוג לשולחן הממשלה, כמעט כמו בכבוד רעייתו שרה, נדהמו מעוצמת ההחלטיות שהפגין ראש-הממשלה. הם לא היו צריכים לעבור יום לימודים ארוך בתוכנית הצהרונים החדשה של שר החינוך, כדי להבין שעודף הביטחון של נתניהו נובע מדבר מה עלום.
ברק ונתניהו, (צילום: פלאש 90)
בערבו של יום נודע הדבר, כשהתברר, כי בשעה שנתניהו ישב עם ברק וחבורת המיניסטרים סביב שולחן הממשלה רחב הידיים וצפוף כורסאות עור הצבי, ראשו וליבו פלוס עוד כמה אברים חיוניים, היו נתונים לתרגיל פירוק קדימה שהתבשל מאחורי הקלעים. נתניהו סמך על מילתו של צחי הנגבי והיה בטוח שהשביעייה הסודית מצויה בכיסו, ולכן הרשה לעצמו לדבר אל ברק, כמו שחקן היודע שיש לו בחפיסה ג'וקר שנסתר מעיניהם של חבריו למשחק.
תעשו לו כבוד
חלפו עשרים וארבע שעות, וכשהג'וקר צחי הנגבי, נראה כמו הפרצוף של שאול מופז, נתניהו אץ-רץ לחלות את פניו של שר הביטחון ולהסביר לו בארבע עיניים שהוא רואה בו שותף מלא-מלא לגיבוש המתווה החדש.
כמה מהשותפים הטבעיים, נציגינו הנאמנים, מיהרו לנכס לעצמם את הקרדיט על הרחקתו של ברק ממוקד קבלת ההחלטות: "הזהרנו את ביבי", הם שחו בנפלאות התרעותיהם, "שלא יחזור על הטעות שעשה עם פלסנר והפעם ישאיר את המפתחות אצלו.
היום, ברק הוא שותף נאמן, אבל ברגע האמת, אם שר הביטחון יחשוב שפיצוץ מול החרדים יקפיץ אותו מעל אחוז החסימה, הוא לא יהסס לנעוץ בחבר ביבי סכין, כמו בחבר הטוב אולמרט בשעתו. אם זה ישתלם לו אלקטוראלית, ברק לא יחשוב פעמיים לפני שיצית את עצמו ואת הקואליציה וישלח צווי גיוס לאיזו ישיבה או שתיים".
דברי חכמים בנחת נשמעים, ובמקרה שלפנינו, התובנות הופקו מתוך לחץ. "אני בכלל לא בטוח שקרב הורדת ידיים מול ברק, משרת אותנו", אומר אריאל אטיאס שזע בכיסאו באי נוחות בישיבת הממשלה כששמע את ברק שולף מהשרוול פתרונות קסם חדשים לגיוס חרדים. ברק נשמע לרגעים, כמו שר החוץ איווט ליברמן שנדחק לשוליים בסוגיות מדיניות, והוציא את תסכולו נגד נתניהו על בימת עצרת האו"ם. למי זה טוב? בטח שלא לנו.
אטיאס: הקרב לא משרת אותנו (צילום: פלאש 90)
הדבר האחרון שחסר לנו הוא לראות את ברק, יורה לעברנו בתוך הטנק הקואליציוני, כנקמה על דחיקתו לירכתיים. אם תשאלו את אטיאס, טוב יעשה נתניהו ויעשו החברים החרדיים, אם יורידו פרופיל ולא ישפילו את החייל מספר אחד, שאף פעם לא נשאר חייב.
ובכלל, ברק נשמע השבוע בישיבת הממשלה, כמו שותף הרבה יותר טבעי מביבי. כאשר לימור לבנת הציעה במהלך ישיבת הממשלה, להקשיב לרחשי לב הציבור התובע גיוס לכל, הציע אלי ישי ללמוד מלקחיו של ברק שרץ לבחירות 99' על טיקט 'עם אחד, גיוס אחד', וכשנבחר – העביר את חוק טל.
"אולי לכן הוא נפל", התגרתה לבנת, וברק מיהר להרגיע: "נפלתי בגלל הטעויות שלי, לא בגלל שום דבר אחר".
לתשומת ליבו של ראש-הממשלה המכהן.
ההצגה הכי טובה בעיר
'הילכו שניים יחדיו', זהו שם המחזה שמליאת הכנסת התרוקנה כדי לצפות בו, השבוע, באחד מאולמות הבית. אבל עם כל הכבוד לחברי-הכנסת, לנשיא המדינה, לנגיד בנק ישראל ולנשיאת העליון בדימוס שהגיעו לבניין הכנסת ביום שני אחה"צ, הרי שההצגה הכי טובה במשכן, לא הייתה זו שהפגישה בין זאב ז'בוטינסקי לדוד בן גוריון. את ההצגה גנבו שני שחקנים בני ימינו: שאול ובנימין, שהלכו שניהם יחד וכל אחד לחוד.
על הפארסה של מופז ונתניהו עוד ייכתב מחזה – רק פרק הסיום עדיין לא ידוע (הסיום של ביבי, כמובן. מופז הוא בחזקת גברא קטילא, גבר מת שרק מקום קבורתו הפוליטי לא נודע).
לנוכח מחזה העוועים שנראה השבוע נשאלו שתי שאלות: 'למה עכשיו?' למה ביבי היה צריך את זה, ועוד רגע לפני הפגרה, כשהכנסת יוצאת לחופשה ארוכה בת שלושה חודשים? ולמה לעשות את זה דווקא כשסדר היום התקשורתי, כבר הספיק לקפץ מתלאות חוק טל למטענים של החיזבאללה בבורגס ולנשק הכימי של אסד בדמשק?
השאלה השנייה היא: 'למה ככה?'. למה להחליק כך על הקרחת של שאול מופז ולסגור עניינים בצורה כה שלומיאלית? ההבדל בין תרגיל מבריק לתרגיל מסריח, הוא במבחן התוצאה, וסוד ההצלחה הינו - כמו שצעקו חברי המרכז לנתניהו: "חשאי חשאי". לשמור על המהלכים בשו-שו, הרחק מעינא בישא של חורצי לשון כמו חיים רמון.
אחרי הקמת ממשלת האחדות, מנה נתניהו בפנינו את כל המהלכים החשאיים שעשה בקדנציה הנוכחית: "הכנסתי את העבודה לממשלה מתחת לרדארים של התקשורת, אחר כך פירקתי את העבודה בעוד מהלך חשאי, ולבסוף צירופה של קדימה. אתם רואים? למדתי להפתיע".
כדי לשמור על אלמנט ההפתעה, חובה להתנהל בזהירות, וללכת על קצות האצבעות. ביבי ידע לעשות זאת בכל המהלכים הקודמים, והתוצאות נראו בהתאם, אבל בשלושת החודשים האחרונים, משהו קרה לו. מערכות ההגנה של נתניהו קרסו, את הזהירות החליפה זחיחות, עד שהאיש נראה כאילו נדבק באחד מהווירוסים שהפילו את מערכות ההגנה של הכורים באיראן.
"למדתי להפתיע", התרברב נתניהו לפני כשלושה חודשים, בטיסה לפראג, שבמהלכה התפרסמה הכתבה על 'קינג ביבי'. נתניהו השלים באותו שבוע את מהלך הקמת ממשלת האחדות והיה על גג העולם. הוא הרגיש שהשעה משחקת לו, ואם ירצה, יצרף לממשלתו לא רק את שאול מופז, אלא גם את הגולם מפראג. בדרכנו חזור, הוא האיץ בדובריו: "תחלקו להם (לעיתונאים – א.ב.) את הקינג ביבי". המלך אמר, אז הם עברו אחד-אחד וחילקו.
הזחיחות הזאת, הייתה כנראה בעוכריו ומני אותו יום ביבי לא מפסיק לטעות. הוא טעה כשצירף את קדימה ולאחר מכן, לא דילג על אף מהמורה: מנתינת המושכות בידיו של פלסנר ועד לניסוח הצעת מחליטים משותפת עם מופז, ובין לבין, אינספור זגזוגים ולהטוטים. "אני לא מצליח להבין אותו", אמר השבוע אחד משרי הליכוד הקרובים ביותר לנתניהו, "הוא נראה כאילו נכנס בו איזה דיבוק. זה לא האיש שהכרתי בשלוש השנים האחרונות".
תג מחיר
"מהרגע הראשון כל המהלך של ממשלת האחדות היה תרגיל הונאה של מופז שנכנס לממשלה כדי להוציא את החרדים, ואם לא יצליח, לפרוש בקול רעש גדול", התוודה השבוע ח"כ עתניאל שנלר, ממופרשי קדימה, "כשניסיתי לדבר בהגיון ולהציע פתרון, מופז קטע אותי פעמיים בישיבת הסיעה. 'מה אתה מתערב?' הוא אמר לי, ואני שאלתי אותו: 'אתה לא רוצה פתרון?'. כנראה שהוא אף פעם לא רצה".
"ממשלת האחדות הייתה הונאה" שנלר, (צילום: פלאש 90)
את מה ששנלר משמיע כיום, ביבי היה צריך לזהות מראש, ואם היה מתנהל בהתאם, היה מוצא עצמו כעת בעיצומה של מערכת בחירות קלילה, מרחק נגיעה מקדנציה נוספת בראשות הממשלה. אבל נתניהו בלע את התבשיל של נתן אשל, וחטף דיזנטריה.
ביבי ניתח את סקרי סוף-השבוע שעבר, והבין שהנורא מכל עומד לקרות: אין לו רוב לחוק גיוס חדש ואת מערכת הבחירות הקרובה, הוא עומד להעביר בצל היצמדותו לשותפיו הטבעיים החרדיים, מה שיהפוך אותו לשק החבטות של כ-ו-לם: משאול מופז ועד ליאיר לפיד.
ביבי חשב מהר ורץ עוד יותר מהר, כשנתן לצחי הנגבי אור ירוק לגניבת שבעת חברי קדימה. שר בממשלה המקורב לנתניהו, הסביר את ההיגיון בשיגעון: "ביבי עשה חשבון שעם עוד שבעה קולות של קדימה, יהיה לו קל יותר להעביר את חוק יעלון. הוא הניח שאת ברק יוכל לשכנע, ואפילו איווט ושריו לא יצביעו בכנסת נגד הממשלה. החרדים, לתפיסתו של ביבי, ממילא יעשו הכל – כולל קיזוז אם צריך - כדי להעביר היום את מתווה יעלון, ולא להגיע מחר לבחירות שהנושא האחד ויחיד שלהם הוא גיוס חרדים במתווה פלסנר".
לא מתקנים טעות בטעות, וזה בדיוק מה שעשה נתניהו: ניסה לתקן את החטא הקדמון של צירוף קדימה, בטעות נוספת שתעלה לו מן הסתם בעוד כמה אחוזים בסקרי סוף-השבוע הנוכחי. "הרי רק לפני שבוע", ביכה השר המקורב, "ביבי הזהיר את יעלון 'תנהל את המו"מ מול קדימה בלי ניירות ובלי טביעות אצבעות', ואילו כאן הוא נפל כמו טירון כשרץ להזמין את מורדי קדימה ללשכתו וחילק להם מראש ג'ובים. זו הייתה טעות ממדרגה ראשונה. למה לארח אותם אצלך ולא לשלוח אותם לבית של צחי? ולמה לסכם מראש על תיקים ולצבוע הכל במכחול עז של שחיתות?". למה, למה ולמה.
"הבעיה אצל ביבי", מסכם השר המתאונן, "שהכל אצלו שאלה של 'תג מחיר'. הוא בטוח תמיד שכל בעיה אפשר לפתור בכסף או בג'וב, אם כך הוא ימשיך להתנהל, זה עוד עלול לעלות לו בג'וב של עצמו".
השגריר הפולני
החופש הגדול כבר כאן, אך היחיד שמנצל אותו כראוי הוא סגן שר החינוך מנחם לייזר מוזס שנופש בביקור ממלכתי בפולין ומייצג בכבוד את היהדות הנאמנה שטובי בניה נכחדו על האדמה הארורה. טוב להיות סגן שר, וטוב עוד יותר להיות הפוליטיקאי היחיד ביהדות התורה, שמסוקר שווה בשווה בארבעת ביטאוני התנועה.
מוזס בפולין, השבוע.
בהעדרו של סגן השר החרדי, נאלץ שר החינוך, גדעון סער, להתמודד השבוע לבדו, עם טענות ומענות של גפני וישי שנפגשו עם סער בחדר סיעת ש"ס, כדי לפתור את משבר הצהרונים, שבעטיו כבר נשברו כמה קולמוסים במדור זה (בשעת כתיבת השורות, אמורה להתקיים פגישה נוספת, שמן הסתם גם היא לא תניב תוצאות מרנינות).
א-מה-מה. מתברר שבמשרד החינוך מתעקשים להעביר את הילדים החרדיים 'סדרת חינוך' שבועית, ולא מסתפקים בפרקים נבחרים שהובאו כאן בשולי המדור, בחודש האחרון: מפרשת קיצוץ תקציבי הצהרונים לילדים החרדיים, ועד לסגירת הברזים לחינוך הטכנולוגי.
כמו בסדרת מתח שמתפתלת ומתפתחת משבוע לשבוע, גם בסדרה הכאובה הזאת, כל שבוע ונפתולי האפליה שלו, אבל דומה שהפרשה שמוגשת לפניכם השבוע, מהווה את שיא השיאים, של אטימות לב, כלפי הילדים החלשים ביותר בחברה – ילדי החינוך המיוחד.
למי מההורים-הקוראים שלא התמודד עם הסיטואציה המתישה, נאחל שגם להבא לא יידע מהו צער התרוצצויות ורדיפות אחרי ועדות השמה במחלקות החינוך של הרשויות השונות. תפקידן של ועדות ההשמה - לשבץ את ילדי החינוך המיוחד במסגרות לימודיות מותאמות, והשיבוץ הזה מגיע תמיד אחרי הרבה דם, יזע ודמעות.
לא קל להיות הורה לילד הסובל מקשיים, אך עם יד על הלב יש להודות, שבעבר זה היה הרבה יותר קשה. החינוך החרדי עבר מהפכה של ממש. לא עוד טאטוא מתחת לשטיח והדחקה של צרכי הילד המיוחד, אלא הקמת כיתות מותאמות, והצמדת צוות מקצועי לילדים הסובלים מלקויות.
כל כיתה מיוחדת כזאת, מתוקצבת בהתאם, ועל-מנת לתעל את המשאבים, לילדים הזקוקים להם באמת, מופנים הילדים הפוטנציאליים לוועדות השמה הפועלות מכוח חוזר מנכ"ל משרד החינוך. את התשובות, מגישות הוועדות להורים עד ל-31 במאי, מועד שבכל הנוגע לשיבוץ תלמידים לשנה"ל הבאה, חלף גם עבר.
מאות רבות של הורים קפצו משמחה לנוכח השיבוץ הצפוי, וכבר נערכו לשלב את ילדיהם לקראת שנת-הלימודים הבאה, במסגרות המיוחדות, היחידות שמסוגלות להוציא את ילדיהם מאפלה לאורה. זו הייתה, לצערנו ובעיקר לצערם, שמחה מוקדמת.
סדרת חינוך מיוחד
מכתב ששלח לאחרונה ראש האגף המוכר שאינו רשמי, יהודה פינסקי, לכל מנהלי מחלקות החינוך בערים החרדיות, טורק את הדלת בפרצופם של מאות ילדים הסובלים מבעיות שפתיות והתפתחויות: "הריני להודיעכם", כתב פינסקי למנהלי מחלקות החינוך החרדיות, "כי בשנה"ל תשע"ג משרדנו יתן עדיפות לכיתות בגידול טבעי בלקויות קשות. לפיכך, יש לתת עדיפות בשיבוץ ללקויות הקשות.
"לגבי כיתות חדשות בלקויות קלות, תשלח הנחיה בהמשך, וזאת לאחר שיהיה בידינו מידע בנוגע ליתרת השעות העומדות לרשותנו, ללקויות אלו. בכל מקרה, אין לאשר פתיחת כיתה חדשה, עד לקבלת אישור בכתב ממשרדנו".
זו ההנחיה, שאולי נשמעת לקונית ובלתי מזיקה בעליל, אך אין צורך ב'שעת חינוך מיוחד' כדי להבין את משמעותה כלפי אלפי ילדים, שכבר הופנו לכיתות חינוך מיוחד, בעקבות מסקנותיהן של ועדות מקצועיות, שפעלו מכוח חוזר מנכ"ל משרד החינוך.
מנהלי מחלקות החינוך בבני ברק, אלעד, מודיעין עילית, ביתר עילית, לא סובלים מקשיי קליטה, אבל את ההנחיה הזאת, הם פשוט לא מצליחים להבין: "אין לי מושג", אומר לנו אחד מהם, "מה אענה לעשרות הורים שישבו אצלנו בוועדות עם דמעות בעיניים והודענו להם, בהתאם לנהלים שמשרד החינוך עצמו העביר, שנוכל לשלב את ילדיהם במסגרות החינוך המיוחד. איפה נשמע כדבר הזה, שמקצצים לילדים הכי מסכנים, הכי חלשים, וכל זה בניגוד לנהלים?".
משרד החינוך מקיים בעצמו את העצה החינוכית עתיקת היומין: שמאל דוחה וימין מקרבת, וזאת לנוכח העובדה שבכל אחת מוועדות ההשמה ששיבצה את הילדים במסגרות החינוך המיוחד, ישב נציג הפיקוח של משרד החינוך, בכבודו ובעצמו. יתירה מכך, המשרד ומפקחיו, הם 'שותפים טבעיים' להליך הפניית הילד לוועדות. יד ימין מפנה ויד שמאל דוחה.
האבסורד הגדול הוא שכל הקיצוץ הזה, על רקע של קשיים תקציביים כביכול, מתרחש בה בשעה שמשרד החינוך מוציא לקראת שנה"ל התשע"ג, מאות מיליוני שקלים המופנים להקמת גני ילדים – רובם ככולם ביישובים ערבים, וזאת על רקע מסקנות ועדת טרכטנברג.
אז איך, למען ה', יש תקציב ובשפע להקמת מאות גני ילדים לערבים, אבל אין כמה שקלים זעומים לסבסוד כיתות חינוך מיוחד לחרדים? בפעם המי יודע כמה, עולה השאלה הכואבת, האם כדי לקבל יחס שוויוני לילדי מיעוטים, עדיף להיות מצביעי טיבי, מאשר שותפים טבעיים של ביבי?
לא קורא 'הפלס', מעדיף את 'העדה'. סער. (צילום: פלאש 90)
"אני, אפילו את 'הפלס' לא קורא, אלא רק את העיתון הכי קיצוני של 'העדה'", התבדח שר החינוך במהלך הישיבה עם החברים החרדיים. צחוק-צחוק, אבל איך שאנחנו נראים לאחרונה במדינת היהודים, קרב ובא היום בו כולנו נדביק על הרכבים את הסטיקר: "הרבי מסאטמר צדק".