בדף היומי במסכת בבא בתרא דף קנג, עסקנו השבוע בסוגיה המביאה את שיטת רבי נתן, רבי נתן דן במקרה של "שכיב מרע" שהבריא, וחוזר בו ממתנות שחילק בעת שחשב כי ימיו ספורים. לדעת רבי נתן, רשאי השכיב מרע שחזר לאיתנו לבטל את המתנות שחילק, מכיוון שברגע הנתינה היה שרוי במצב נפשי מיוחד, בהנחה שמותו קרב ובא.
הגמרא ממשיכה ודנה במקרים בהם לא ברור האם הנותן היה חולה בעת הנתינה. במקרה זה, לדעת רבי נתן, יש לבחון את מצבו של הנותן כיום, בעת הדיון. אם הנותן בריא כעת, יש להניח שהיה בריא גם בעת הנתינה, ולכן המתנה תקפה.
כעת, נעבור לקשר בין שיטת רבי נתן לסיפור הגט מקליווא:
פלומוס הגט מקליווא (בתמצות)
פרשת הגט מקליווא עוסקת בסיפורם של יצחק איציק ניירבורג ולאה גונצהויזן, זוג צעיר מגרמניה חתונתם התקיימה בח' אלול ה'תקכ"ו בעיר מנהיים שבגרמניה. שהתגרשו זמן קצר לאחר נישואיהם.זמן קצר לאחר החתונה, בשבת "שבע ברכות", ברח יצחק עם נדוניית הכלה. לאחר מכן, יצחק פנה לקרוב משפחתה של לאה ורק לאחר השבת השנייה סידר גט בעיר קליווא. אך לאחר מכן אביו ערער על תוקף הגט, טוען כי יצחק היה שוטה בעת מתן הגט. פולמוס סביב תוקף הגט התנהל במשך מספר שנים והשתתפו בו רבים מגדולי הרבנים באותה תקופה.
השאגת אריה, מגדולי הפוסקים, נדרש לסוגיה והתיר את האישה להינשא, וקבע כי הגט תקף. אחת הסברות המרכזיות בפסק דינו דומה לשיטת רבי נתן: כיוון שקשה לקבוע בוודאות האם יצחק היה שוטה בעת מתן הגט, יש לבחון את מצבו כעת. השאגת אריה העיד שפגש את יצחק לאחר מכן ומצא אותו שפוי לחלוטין. ובדומה לשיטת רבי נתן, לפיה יש להסתמך על מצב הווה כאשר קיים ספק לגבי המצב בעבר.