בבית המדרש הממוזג באחד הכוללים הידועים בדרום יושב ר' משה, אברך חמד שרק לפני שנתיים חגג ארבעה עשורים, וכמדי יום, עיניו נעוצות בגמרא ובמפרשיה, במשך היום מתפרנס קצת בלימוד עם ילדים בקשיים, אבל בתקופה האחרונה קשה לו להתרכז. המחשבות נודדות למציאות הכואבת: חובות של כמיליון שקלים, שמונה ילדים צעירים, והבית שהיה אמור להיות המקלט הבטוח - לא שווה מספיק כדי לכסות את החובות. ובכלל, הם יישארו בלי בית?
זהו סיפורה של משפחה שמצאה עצמה בלב המערבולת הכלכלית. רעייתו של ר' משה, מורה בבית הספר האזורי הסמוך. "זה התחיל בהדרגה", הם משחזרים. "המשכורת שלי כמורה לא הספיקה למשפחה של עשרה נפשות, גם השכר של משה זעום. אבל אם ביומיום עוד הסתדרנו, הגיעו ההוצאות הגדולות".
ההוצאות הגדולות התחילו בבר המצווה של אחד הבנים לפני שנה וחצי. הלוואה של 20 אלף שקל כדי לקיים קידוש בבית הכנסת, סעודת מצווה באולם קטן, ללא אורחים אך בחיק המשפחה המורחבת, רכישת תפילין מהודרות.
אבל זה היה רק קצה הקרחון. כשהחובות עדיין היו ניתנים לניהול, הגיע "העוקץ". הונאת השקעות שבה נפלו כמו ר' משה, עוד אלפי אברכים נוספים. מישהו הציע להם השקעה "בטוחה" בחברה מסויימת, הם התלהבו, והשקיעו את כל החסכונות ששמרו לחתונת הבת שלהם, בקושי רב, ושמרו עליהם מכל משמר, בכל הקשיים. 80 אלף שקל התאדו. במקום לצמוח ל-600 אלף כמובטח "בתוך שנה וחצי מהיום", הם פשוט נעלמו עם האיש והחיוך שפיזר הבטחות ריקות.
"חשבנו שזו הזדמנות להוציא את המשפחה מהמצוקה, שנוכל לחתן לכל הפחות בכבוד את הילדה", סיפרה המורה שרה. "במקום זה איבדנו את כל מה שהיה לנו".
ואז הגיעה הגיעה הבת לפרקה. ההורים לא יכלו לתת דירה - אבל התחייבו להעניק לזוג הצעיר 200 אלף שקל כהון עצמי.
אבל מאיפה לקחת 200 אלף שקל כשכבר חנוקים בחובות? המשפחה פנתה שוב לבנק. הלוואה נוספת. התחייבות נוספת. עוד תשלום חודשי שיצטרף להחזרים החודשיים המנופחים.
כך נוצרה המפלצת הכלכלית: תשלום חודשי של 700 שקל על הלוואת בר המצווה, עוד 7,000 שקל על הלוואת הנישואין, בנוסף למשכנתא הרגילה ולהחזרי חובות קודמים, מהחגים, מפה ומשם. בסה"כ יותר מ-11,000 שקל תשלומים חודשיים, כשההכנסה החודשית של שרה מההוראה עומדת על 8,500 שקל בלבד והמלגה של ר' משה מגיעה אחרי כל ההטבות ל-3,500 שקל...
"בכל חודש נכנסנו עמוק יותר לבור", היא מתארת. "לוקחים הלוואה חדשה כדי לשלם את השנייה".
נקודת השבר הגיעה כששרה קיבלה הודעה שחשבון הבנק שלהם הוקפא. "עמדתי בכספומט ולא יכולתי להוציא כסף לקנות לחם. באמת לחם. הבנתי שהגענו לפת לחם במובן הפשוט ביותר".
באותו שלב החליטה המשפחה לפנות לייעוץ משפטי. עו"ד יוסי ויצמן, מי שחיבר את הספר מחיקת חובות בישראל, הסביר להם שהרף המינימלי להגשת בקשה לחדלות פירעון הוא כ-70 אלף שקל בחובות. "אתם כבר הרבה מעבר לזה עם חובות של כמה מאות אלפי שקלים", אמר להם.
עורך הדין הסביר שההליך כולל הגשת בקשה למתן צו לפתיחת הליכים, מינוי נאמן, ותקופת ביניים של כתשעה חודשים. "עם מתן הצו יוקפאו ההליכים נגדכם, אבל יוטלו עליכם מגבלות - עיכוב יציאה מהארץ והגבלות על כרטיסי אשראי", הזהיר.
לאחר התלבטויות החליטו בני הזוג להגיש את הבקשה. תוך שבועיים קיבלו צו לפתיחת הליכים. "פתאום הטלפונים מהבנקים פסקו", מספרת שרה.
הנאמן שמונה בחן את מצבם הכלכלי במשך תשעה חודשים והכין דוח מסכם. בדיון בבית המשפט נקבע שהמשפחה תשלם 1,200 שקל בחודש למשך ארבע שנים - במקום מאות אלפי השקלים שהיו חייבים.
היום, שלוש שנים אחרי תחילת ההליך, המשפחה רואה אור. עוד שנה והם יקבלו הפטר מוחלט. "זה לא היה קל", מסכם ר' משה. "אבל זה היה הדבר הנכון. עדיף לחיות שנתיים-שלוש בקושי מאשר עשרים שנה בפחד", הוא אומר.
"המגזר החרדי מתמודד עם אתגרים כלכליים קשים, והבעיה היא שיש פחות מודעות לכלים המשפטיים הזמינים," מסביר עו"ד יוסף ויצמן, שמשרד עורכי הדין שבבעלותו מטפל במקרים חדשים רבים של חדלות פירעון מדי חודש בחודשו. "הרבה משפחות סובלות בשקט במקום לפנות לעזרה. חוק חדלות פירעון מציע הזדמנות לשיקום כלכלי אמיתי - לא משנה אם מדובר בעסק או באדם פרטי. זה לא פתרון קסם, אבל כשמגיעים למצב כזה, זה לפעמים הדרך היחידה להתחיל מחדש ולמנוע הדרדרות חמורה יותר".
0 תגובות