על שולחן הניתוחים

האם אברימי רוט חייב לכם משהו? // ביקורת

מבקר המוזיקה של 'כיכר השבת', נתנאל לייפר, בטור ביקורת הסינגלים השבועי שלו. והפעם עולים ל"שולחן הניתוחים" אברימי רוט, 'זושא' והדואט החדש של רזאל וסחרוף (מגזין)

נתנאל לייפר | כיכר השבת |
(גרפיקה: דבורה נוסבכר)

רבים לא הבינו עדיין את הקונספט של ביקורת מוזיקה, מדוע היא חשובה כל כך והעובדה שאין לי באופן אישי מאומה על אף אחד מהמבוקרים. יותר מזאת, לא אכתוב ואשחית את מילותיי על מי שאיני חושב שיוכל לעשות איתם משהו עם כשרונו ולשפר את יצירתו לטובת המאזינים והמוזיקה היהודית.

הביקורת מחייבת אותנו להשתפר ולשים לב לדברים שאולי נטינו לשכוח ולהעלים עין בשל עצלנות או סתם חוסר שימת לב. וכן... אפשר לבקר גם את המבקר, הוא אפילו נהנה מזה.

"חסד שבחסד": כשאברימי רוט יוצא מהמשבצת

השבוע אפתח את הפינה עם שירו החדש של אברימי רוט "חסד שבחסד". השיר הקליט במיוחד הולחן על ידי יוסי הגרין המצוין, האיש שלא נס לחו מזה 4 עשורים, לכבוד בר המצווה של בנו בכורו של רוט.

אברימי רוט הוא זמר ורסיטלי במיוחד, תוכלו לשמוע אותו מבצע פרקי חזנות כבדה או קלה, שירים חסידיים, שירי ארץ ישראל היפה ועכשיו לראשונה גם פופ קופצני וקליל. בדרך כלל אנו רגילים לשמוע בקטעי החזנות של רוט גם את רוט הזמר ובקטעי השירה שלו גם את רוט החזן, הפעם הצליחו המפיקים המוזיקליים אלי קליין ואיצי ברי להוציא את רוט הזמר, העדין והקליל בצורה מושלמת שמחמיאה במיוחד לשיר ולזמר.

חובבי הז'אנר, לא יפספסו את הקולות של יוסי גרין, הראשונות שהוקלטו מאז תחילת הקורונה על ידי המלחין שקולו מלווה לא מעט מהלהיטים החסידיים המוכרים.

אין ספק שמדובר בנועזות מצדו של רוט גם בעיבוד המוזיקלי המקפיץ של קליין וברי שלקראת הסוף הופך להיות עכשווי במיוחד, הימור שאולי ירגיז כמה מאוהדיו הוותיקים של רוט שרגילים לשמוע אותו שר באלבומי פרמישלאן או על במות היכלי התרבות השונים ומרגישים כי אסור שרוט ישתנה ממה שהם מצפים ממנו. אני אומר שההימור השתלם ואני צופה ומקווה שהשיר יהפוך ללהיט מושמע במיוחד ובצדק רב.

האזינו ל'חסד שבחסד'

זושא - הגרסה הצרפתית

בהמשך לדיון על השינוי בסגנונו של אברימי רוט, האם לאמן יש "חוזה" עם אוהדיו, כלומר האם אמן שיצר סגנון מסוים של מוזיקה שהביא לו סוג מסוים של מאזינים מחויב ערכית להמשיך וליצור באותו הסגנון עבורם? השאלה מתחדדת עוד יותר בעידן בו לעתים אוהדיו של הזמר לא באמת מכניסים לו אגורה בשל העובדה שאת האלבומים הם מורידים בחינם ברשת, ולא תמיד טורחים לקנות כרטיסים להופעותיו.

להקת זושא, פרצה לחיי לפני כשש שנים עם ניגונים מלבבי נפש, כאלה שאין להם תחילה וסוף וניתן לשיר אותם ללא הפסקה דקות ארוכות. המלודיות המרהיבה של הלהקה והרגש הרב של הסולן שלה שלמה גייסן יצרו שירים קסומים רבים. מאז הוציאו שלושה חברי הלהקה שהפכה לבסוף לצמד עם פרישתו של אחד מחבריה, ארבעה אלבומים ועוד סינגלים רבים.

אלא שעם השנים, נעלמו הניגונים הייחודים של זושא. הלהקה שסמלה המסחרי בהתחלה היה הניגונים, עשתה שינוי ועברה לשיר דווקא מילים. גם סגנון המוזיקה שלה עבר שינויים אם כי לא דרסטיים במיוחד, אך בהחלט המוזיקה שלה הפכה למורכבת יותר ואקלקטית, כזו שדורשת האזנה כבדה לקטעים ארוכים לא תמיד עם מבנה מאד ברור.

בגלל העומק האישי של חברי הלהקה, והעובדה שהם באמת מתייחסים למוזיקה שלהם כחלק מעבודת השם, ואת זאת אני יכול להעיד באופן אישי כמי שהיה איתם כמה פעמים בחדר ההלבשה לפני הופעות בישראל, המוזיקה של זושא היא פשוט המסע האישי שלהם. אם בתחילה הם היו קלילים יותר, ההעמקה שלהם בלימוד ובחסידות יוצרת באופן ישיר גם מוזיקה עמוקה וכבדה הרבה יותר שבאלבומם האחרון לדוגמא עוסקת רבות בלימוד וערך התורה.

באופן אישי אני מחבב הרבה יותר את החומרים הישנים של הלהקה, אבל מעריך מאד את המסע והאמת הפנימית של גייסן וגולדשמידט שעולה מכל צליל שהם יוצרים. הסינגל החדש שלהם "מרסי" - תודה בצרפתית, הוא המשך ישיר של אלבומם האחרון שהיה כולו אלבום מסע ייחודי שונה לגמרי מזושא שהכרנו באלבומים הראשונים. לשיר יש בהחלט יופי ייחודי ואסתטיקה מוזיקלית אך אני לא שואב ממנו את ההנאה שהייתה לי מהחומרים הראשונים של הלהקה. זושא כמו אברימי רוט לא מחויבים לכלום מלבד היצירה והרצון שלהם לבטא את האני המוזיקלי שלהם כפי שהוא, אנו המאזינים תמיד יכולים לבחור אם להאזין יותר או לא.

האזינו ל'מרסי':

"זוהר הרקיע": יונתן רזאל וברי סחרוף

כששני ענקים חוברים יחד לדואט זה כמעט תמיד מעניין, במיוחד שמדובר בשני ענקים שונים, יונתן רזאל המלחין והזמר האהוב מעולם המוזיקה היהודית וכוכב הרוק הישראלי, הזמר והיוצר ברי סחרוף, האיש שבהחלט אחראי לחלק משמעותי בלגיטימציה של המוזיקה היהודית בציבוריות הישראלית.

הלחן של יונתן רזאל, מזכיר בתחילתו את שירו האהוב והוותיק "בין הצלילים", והוא בסגנון רפטטיבי ללא פזמון מובהק. מה ששומר על השיר הוא העיבוד הייחודי שמשלב את גיטרות הרוק של סחרוף לצד תזמורי הנשיפה של רזאל אותם עשה לצדו של המוזיקאי איתי צוק כשלהפקה המוזיקלית מצטרף מנכ"ל הליקון, רוני בראון.

יש משהו נעים ורגוע במיוחד בשיר ובקליפ בו "מתפללים" השניים עד לחיבור שלהם יחד לקראת סופו של השיר בחיבוק אוהב שנדמה שתיעודו הוא אחד המסרים היפים והחשובים של השיר הזה.

השיר ירד מהאתר, בשל בעיות משפטיות ודרישה של מפיקיו של ברי סחרוף להעלות רק לינק ליוטיוב, דבר שגולשים רבים חסומים אליו.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר