אלבום הבכורה של הזמר החסידי שמוליק קליין - "שמואל א'", מצטרף למגמת החזרה לאלבומים שהמוזיקה היהודית חווה בחודשים האחרונים. אחרי שנים של יובש יחסי בגזרת האלבומים, נראה שהאמנים הגיעו להבנה שלאלבומים יש כוח משלהם. את קליין שמעתי לראשונה לפני כארבע שנים בעיקר בשורת קאברים ומחרוזות שהוציא בעיקר בכובע זמר החתונות שלו. הפריצה הראשונה שלו לתודעה הייתה לפני כשנה וחצי עם הסינגלים "לראות בנים" ו"ואתחנן" שסימנו אותו כזמר חסידי עם קול יפה במיוחד ודינמיות מעולה, אך אז הגיעה ההפתעה לפני כמה חודשים עם הלהיט "הלוואי", שיר פופ ישראלי לחלוטין שהפך להצלחה גדולה והיווה אבן הפינה לאלבום החדש.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
האלבום החדש בהפקתו המוזיקלית של המעבד יואלי דיקמן, שגם הלחין כמה משירי האלבום. לא בדקתי את הנתונים בצורה מסודרת, אבל לדעתי מזמן לא שמענו אלבום שלם בהפקתו של דיקמן, שהתמקד בשנים האחרונות יותר בהפקת הופעות ענק וברדיו. אחרי האזנה לאלבום, אני יכול לומר שדיקמן מצליח באופן יפה מאד לשמור על החוזקות שלו, מוזיקה עשירה ומלאת כלים מעולמות המוזיקה החסידית הישנה והמוזיקה הקלאסית, לצד התעדכנות שלו עם חיבורים מעניינים וחדשים למוזיקה עדכנית יותר. גם בשירים שדיקמן לא עיבד באלבום, ניכרת טביעת האצבע שלו בכל פינה באלבום.
קליין מביא באלבום החדש גוון חסידי עדכני המשלב מוזיקה אלקטרונית לצד עיבודים שמרניים יותר, שירה בעברית, שירה ב'עבריס', שירה חסידית, שירה באידיש והרבה הומור, סטייל ליפא שמלצער. זה צף כבר בשיר שפותח את האלבום "ברוך שם" בו קליין גם קורא קריאת שמע ושר במהירות את המילים. הלחן של הרשי ויינברגר והעיבוד הכל כך חסידי אמריקאי של נפתלי שניצלער, שילוב של חצוצרות וביטים אלקטרונים. אני מבין מדוע השיר הזה עם האנרגיות שלו פותח את האלבום, אך הוא בהחלט לא הפנינה שלו.
השיר המיוחד של האלבום הוא דווקא שיר שמשלב שירה בעברית ואידיש - "רחל". את השיר כתב והלחין מי שיצר גם את הלהיט של קליין - "הלוואי", שלומי אזריאל. החיבור של אזריאל לקליין מפתיע ומביא תוצאה פשוט טובה. קליין יודע לשיר נהדר בעברית ישראלית וזה ממש לא מובן מאליו להצליח להישמע מעולה באידיש וגם בעברית. בשיר מתארח גם זה שכתב את המילים באידיש של השיר וגם אחראי על העיבוד המוזיקלי שלו, הזמר והמלחין דודי קאליש.
השיר נפתח בשירה רכה ואוורירית מאד של קליין, דינימיקה מרשימה מאד, מלאת משחק וכניסה לדמות. בפזמון קליין כבר נכנס במלא העוצמה והלחן הנפלא של אזריאל משרת מצוין את המילים היפות. ואז נכנס קאליש בשירה מלטפת באידיש. אני מבין את הרצון של קליין לרקוד בשתי חתונות בשיר אחד, אך באופן אישי הייתי מעדיף לשמוע את השיר כולו בעברית. יש מספיק שירים באידיש באלבום... עדיין השיר הזה הוא לטעמי היפה באלבום.
מי שמחפש את להיטי הרדיו ימצא אותם ב"ניתאי הארבלי" המשעשע, בלחנו ועיבודו של דיקמן. השיר בסגנון הסווינג עם נגיעות ג'ז ורוק, משלב את העושר המוזיקלי שדיקמן כל כך אוהב. השיר נפתח בהקלטה משעשעת של דיקמן מדגים לנגן הבס את התפקיד שהוא רוצה שינגן. קליין משחק בקולו, במהלך השיר כולו כשהוא מתמסר לעיבוד המלהיב.
להיט נוסף מסתמן הוא "שלוש אצבעות" גם אותו הלחין ועיבד דיקמן הפעם בגוון אלקטרוני, כלי נשיפה ופעמונים. המילים לטענת העטיפה מבוססים על המקורות, אם כי לא מצאתי את נושא הריקוד עם שלוש אצבעות בשום מקום ואינני יודע מה הרעיון לריקוד עם שלוש אצבעות ומה משמעותו. השיר מזכיר לי מאד מבחינת הלחן את "בר אילעאי" של אוהד מושקוביץ ושמילי אונגר. גם בשיר הזה יש הרבה הומור בעיבוד בעיקר בתפקידי הקולות שמבצעים מקהלת "מוזיקאליש" של דודי קאליש. השיר קצת טבול במעט יותר מידי הד (רוורב), אבל עדיין מדובר בשיר שאני צופה לו בקרוב ריקודים בעזרת הנשים בכל חתונה חרדית.
מי שמחפש גם את הכובע ה"ליטאי" של קליין ששר בחתונות ליטאיות רבות ימצא אותו בשיר "שתרגילנו" בלחנו של מלחין חדש יחסית משה באקשט ובעיבודו של יואלי דיקמן. שיר חסידי ליטאי קלאסי, שייתכן מאד ותשמעו במסיבת החומש הבאה שתשתתפו בה.
שיתוף פעולה מעניין נוסף באלבום הוא בשיר "השמיעני" עם הזמר והיוצר אהרן רזאל שהלחין את השיר ועיבד אותו יחד עם דיקמן. קליין שר בשיר זה בהברה חסידית, כשרזאל שר בהברה ישראלית. רזאל שהפך בשנים האחרונות לתוספת גיוון להרבה שירים חסידיים, עושה את זה מצוין, אם כי שמענו ממנו כבר לחנים מעניינים יותר. וכמו שאני נוהג לומר לאחרונה "לא סבלתי"...
כיאה לאלבום שרוחו של ליפא שמלצער מרחפת מעל כל צליל שלו, יש לשמלצער גם שיר באלבום - "געשוויצט". הלחן והמילים של שמלצער, ההפקה המוזיקלית האלקטרונית של יענקי שטיינמץ. השיר שהרעיון שלו סביב "בזיעת אפך תאכל לחם", אומר "הזעתי מספיק" ובעצם מתפלל להפסיק להזיע... קליין נכנס מצוין לנעליו של שמעלצר, הוא משחק את המילים נהדר והתוצאה כיפית. הקולות המשעשעים של השיר באדיבותו של יואלי דיקמן.
כדאי לכם גם לשים אוזן ל"מצוות בוראי", בלחנו של הרשי ויינברגר ובעיבודו של יהודה גלילי שגם הוא פוסע על השביל שבין עיבודים קלאסיים לשילובים אלקטרוניים. בשיר מצטרפת לשירה מקהלת הילדים פרחי שיר ושבח של חיים מאיר פליגמן. המקצב הוא קומזיצי בסגנון "דאוונען" של 'יינגערליך" וגם הוא בעל פוטנציאל למסיבות סידור וחומש. המעבר המוזיקלי בסגנון מוזיקה יוונית לקראת סוף השיר (3:02), תענוג לאוזן.
את האלבום חותם הלהיט "הלוואי", שיר פופ אלקטרוני שמדגים באופן הברור ביותר את היכולות של קליין ללהטט בקולו ולהישמע ישראלי לכל דבר. הלחן והמילים של שלומי אזריאל, ההפקה המוזיקלית של מנדי סופר. השיר שומר על אווירה רגועה ואוורירית וקל להבין מדוע הפך ללהיט.
שמוליק קליין הוא זמר פשוט משובח, עם דינמיקה קולית ברמות הגבוהות ביותר. הוא משחק בקולו לאורך האלבום כולו ופשוט כיף לשמוע את ההגשה שלו. שמחתי להכיר את קליין והיכולות שלו, אבל אני יותר שמחתי על שובו של יואלי דיקמן לתפקידו המקורי - מעבד ומפיק מוזיקלי. האלבום שכולו מלא בטביעות האצבע של דיקמן הזכיר לי מדוע דיקמן הפך למעבד מוכר ומצליח כל כך. אינני יודע אם אחרי האוכל יבוא התיאבון ודיקמן ייתן לנו עוד דברים כאלה השנה, אבל אפילו רק האלבום הזה יכול בהחלט לתת לדיקמן מועמדות ראויה ורלוונטית במצעד השנתי, לא רק על סמך הצלחות העבר או הופעות. דיקמן ששימש באלבום גם כמפיק מוזיקלי וככזה שהיה מעורב בכל צליל בו יכול בהחלט להתגאות בתוצאה המשובחת.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
- להערות, הארות ושליחת שלוש אצבעות: nl@kikar.co.il
0 תגובות