רעבים? לא באמת: למה אנחנו מנשנשים גם כשהבטן שבעה?

1. הביולוגיה של "רק עוד ביס אחד"

המוח האנושי נמשך לדופמין - שליח כימי שגורם לנו להרגיש טוב. מזונות עתירי סוכר, שומן ומלח מעוררים תגובת דופמין שמאירה את המוח שלנו כמו ילד שמקבל מתנה. מערכת התגמול הזו, שנועדה לעודד הישרדות במצבי חירום, משכנעת אותנו כעת שאכילת כל קופסת הגלידה היא רעיון הגיוני לחלוטין.

מחקרים מראים שמזונות "טעימים", חוטפים את מערכת התגמול של המוח שלנו, ומקשים על הפסקתו לאחר ביס אחד. אולי לכן זה הקרא "חטיפים". המוח שלכם לא אומר, "אני רעב", הוא אומר, "העוגייה הזו היא אושר בהתגלמותו, אל תפסיק!"

2. הפסיכולוגיה של אכילה ללא רעב

לפעמים, זה בכלל לא קשור לאוכל. זה קשור ברגשות, הרגלים, או אפילו שעמום.

אכילת מתח: כשהחיים זורקים כדורי התמודדות וקשיים, המוח מתחיל להתבלבל. לעתים קרובות אי נוחות רגשית מפורשת כרעב. (כי ברור, שקית בייגלה היא הפתרון ליום רע בעבודה).

אכילת שעמום: איך עוד נשרוד אחר צהריים איטי, מלבד פשיטה על המזווה? אחרי הכל, בהייה במקרר מרגישה משעממת מדי.

ובל נשכח אכילה חברתית: לא היית רעב עד שחברך הציע צ'יפס. פתאום אתה ממציא תירוצים פילוסופיים כמו, "זה יהיה גס רוח לא לחלוק את השמחה שלו"

3. מלכודות סביבתיות: דוחפי המזון השקטים

ייתכן שהרגלי האכילה שלכם מרגילים אתכם לאכילת יתר.

צלחות גדולות יותר, מנות גדולות יותר: מחקר מאוניברסיטת קורנל מצא שאנשים אוכלים יותר כשהאוכל מוגש בצלחות גדולות יותר. המוח שלכם חושב: "יותר מקום בצלחת, יותר אוכל - בוא נשתלט על הצלחת!"

אפשרויות אינסופיות: מזונות הם הגרסה הקולינרית של FOMO (פחד להחמיץ). מי צריך שלושה סוגי פסטה? כנראה, כולם.

קסם שיווקי: החטיף הזה ב"מהדורה מוגבלת"? תעשיית המזון אומרת לכם, "תאכל את זה עכשיו, או שתתחרט לנצח!"

עכשיו כשאנחנו יודעים למה אנחנו אוכלים יותר ממה שאנחנו צריכים, איך אנחנו יכולים להפסיק?

עצרו והרהרו: לפני שאתם חוטפים חטיף, שאלו את עצמכם: האם אני רעב, או סתם משועמם? אם התשובה היא שעמום, שתו מים או צאו לטיול.

צלחות קטנות יותר, מנות קטנות יותר: תגרמו למוח שלכם לחשוב שאתם אוכלים יותר.

אכילה מודעת: התמקדו במרקם, הטעם והחוויה של האוכל. אכלו לאט -הקיבה צריכה בערך 20 דקות כדי לומר למוח שלכם שהיא מלאה.

חטיף חכם יותר: שמרו אפשרויות בריאות יותר כמו פירות ואגוזים בסביבה. צ'יפס לא קורא בשמך בקול רם כשתפוח נמצא לידך.

להערים על אכילה רגשית: כשאתם לחוצים תפרקו את זה בבישול ואפייה ולא באכילה. תפנקו את כל המשפחה על הדרך.

בקיצור, אוכל הוא לא רק דלק; תזכרו מתי להניח את המזלג וזכרו: הצ'יפס לא נעלם מעצמו.