החרדים מעצם היותם קהילה סגורה מרצון הנפרדת מהבלי העולם החיצון המשוקצים, אימצה לעצמה תהליך מקוצר של "גיור". מוזיקת עולם המככבת בראשי המצעדים נהפכת באבחה לניגון דביקות בזכותה של הברה חסידית, פרסומאים בני ברקים חוסכים שעות של כסיסת עיפרון בהדבקת כיפה מצוירת מעל ראשו של ילד שוודי טיפוסי, שיטות טיפול הוליסטיות מהמזרח הרחוק נהפכות ללהיט בזכות שני מונחים- "בסיעתא דשמיא" ו "בהמלצת רבנים" , גם מקצועות שהיו עד כה זרים הופכים נגישים בעזרת מכונים להכשרה ומכללות. הכל כאן, כשר, מחייך ועם שני פיאות.
כמעט הכל. קיימים נושאים שמפריסים פרסה בלבד, והעלאת גירה אינה מסתפחת אליהם גם לא למול חתימת 100 רבנים בצוותא. תוצרים של טומאה, שפלות נפש ורעות רוח אין מקומם במחנינו הטהור גם לא בעד כל הון שבעולם. מציאות זו פוסחת על סעיף אחד – פוליטיקה.
טונות של איבה נשפכו בעיתונים החרדים ובהתקהלויות הרחוב על הפוליטיקה הישראלית. היא הושמצה ברבים בכל קומפלימנט שלילי אפשרי, ובצדק. היא מלוכלכת, זדונית, צבועה, אינטרסנטית ומלאת עכירות. למרות עשרות נאומים אופטימיים מעל דוכני הקואליציה עדיין לא צצה לאוויר העולם פוליטיקה נקייה ואופטימית, כזו שכל מטרתה גרימת טוב לכלל בני האנוש, איחוד כוחות ללא יוצא דופן וטוהר כוונות. מביני עניין אף יאמרו שפוליטיקה וטוהר שני מונחים הפוכים הם, כמזרח ירושלים מול גשר המייתרים, כהרי האלפים מול הערבה הצחיחה.
במפתיע, הפוליטיקה הנפסדת, הכוללת אמצעים נחותים ואי דבקות בערכים עליונים זכתה לגירסא חרדית, יראי ה' התרגלו למציאות הפרדוקסאלית המכונה "פוליטיקה חרדית". אך אף שעיקרה של זו בטומאה לא מאכלסים אותה מתהדרי כיפות העור או מחזיקי תואר שני. לא צועקים את דברה יחצני"ם מנוסים או נושאי כלים בתשלום. מקומה אינה מוצנע או נלחש, הוא אפילו אינו מוזכר כבדרך אגב בעמודיו האחרונים של העיתון.
למרבה החלחלה והבעתה לפוליטיקה החרדית בימינו הדר וכבוד ותפארת ויקר. מיטב המוחות הישיבתיים מגויסים לטובתה, תרגילים מתוחכמים נערכים מידי יום וקלסתרים עטורי הדרת פנים משמשים בה בתפקיד החיילים.
אך נורא מכל, גדולי הדור ופאריו נגררים בעל כורחם לתורת עמים זו המכונה פוליטיקה. מאז ומעולם זכינו ברבנים בהירי השקפה ורחבי השפעה, מאז הרמב"ם גדול התורה וחכם הרזים, דרך הבעל שם טוב המרומם יהודים פשוטים ונמוכים לדרגת שרפים, רבי שמשון רפאל הירש המעלה על נס תורה עם דרך ארץ שלא נס ליחה, ועד החזון איש ענק המחשבה היהודית בדורות האחרונים. במשך כל שנות היותינו עם הנהגת עדה קדושה בישראל הייתה ערך מקודש המהווה צינור לקבלת השפע ממרומים, הכוונה במשעולי החיים הסבוכים וההשקפה היהודית הטהורה.
מוסד הרבנות העתיק יומין השפיל בדורנו ראש. טומא חולל ובוזה, נרמס בראש חוצות והושם ללעג וקלס. לא משנה מי אשם, איזו עז בדיוק נרתמה למושכות, מי היה חתום על הזימון, ואילו משב"קים חיככו ידיים בהנאה מאחורי חליפת המשי והבהט של רבם.
גם אם בל כורחינו נגזר עלינו ל"התהדר" בפוליטיקה אין כל הגיון לגרור למחול השדים את פארי הדור ומכובדיו. למען ה' תשאירו את הרבנים בתפקיד ההכרחי אותו מילאו במשך אלפי שנים, אל תאלצו אותם בכח ובמח לחפור בבוץ רפש וזוהמה, הותירו לפחות אי אחד של טוהר ואלוקיות. עזבו אותם. הגזמתם. עזבו אותם.