למה שמרדכי לא פשוט יכרע וישתחווה? בקריאה ראשונה של המגילה לא ברור למה הוא לא משתחווה. המלך אחשוורוש ציווה שכולם ישתחוו להמן, אבל מרדכי בוחר שלא לעשות את זה. מה הסיבה לזה? חז"ל אומרים שלהמן היה צלם של עבודה זרה על החזה, אבל האם זהו ההסבר היחיד?
וכמו ששואל מהר"ל, מדוע מרדכי לא הלך ואמר שיש לך צורך ללכת למקום אחר? למה מרדכי נשאר במקום בו זה היה בולט כל כך?
שורש הדברים בסדר הכרונולוגי של הסיפור. המגילה מתארת שהמן עלה לגדולה "אחר הדברים האלה" חשבתי לעצמי מדוע המגילה מספרת לנו את זה במילים האלו? למה זה משנה אחרי מה זה היה? יש כאן משמעות שאומרת שזה קרה באופן מכוון אחרי האירועים שקדמו לאירוע הזה. מה שקדם לאירוע הזה הוא הסיפור בו בגתן ותרש ניסו להרוג את אחשוורוש, ומרדכי מגלה את הקנוניה ומציל אותו. יתכן שהסדר הכרונולוגי בא לומר כך.
אחשוורוש מבין שהוא צריך להעלות את רמת האבטחה סביבו לרמה הגבוהה ביותר. ומה שהוא עושה זה למנות את המן לאחראי על הביטחון האישי שלו, ומכיוון שהייתה סכנה גדולה וממשית, המן מקבל את רמת הסיווג הגבוהה ביותר, בה כולם צריכים להיות כפופים אליו, גם פיזית, אבל בעיקר כפופים אליו במובן שהוא בעל הגישה לכל מקום בתור מי שאחראי על ביטחונו של אחשוורוש, ואכן כולם נהיים כפופים אליו.
יש אדם אחד שאמור להיות פטור מהכפיפות הזאת: מי שהציל את אחשוורוש - מרדכי.
הוא אומר לעצמו, אני כבר הוכחתי בצורה הכי טובה שאני נאמן לאחשוורוש, למה שאשתחווה להמן?
ולכן מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה! הוא בהגדרה לא אמור להיות חלק מהדבר הזה!
אלא שכמו כל שונאי ישראל, גם המן הוא בירוקרט. מבחינת המן זה שמרדכי לא כורע ולא משתחווה זה נגד הוראת החוק המפורשת. המן רואה את היהודי שמחליט שהחוק לא חל עליו ואומר "שוב היהודים האלו עושים מה שהם רוצים".
למה חז"ל אמרו שמרדכי לא רצה להשתחוות לצלם? חז"ל התכוונו שאלו דברי המן!! המן חושב שמרדכי לא משתחווה בגלל הצלם, זה בכלל לא הסיפור! אם זה היה הסיפור מרדכי היה הולך למקום אחר (ואולי מוסר מודעה בפני שניים)
הסיפור הוא על היהודי שפועל בצורה הכי נאמנת שיש לממלכה שלו, אבל מה שזוכרים לו כל הזמן זה "דתיהם שונות מכל עם", היהודים האלו הם לא איתנו. הם תמיד מספרים סיפורים, אתה אומר לו ללכת לעבוד והוא עונה לך "שבת היום פסח היום"
הפירוש הזה מוצא חן בעיניי גם כי הוא בבחינת "רוצה אדם בקב שלו" אבל גם כי הוא מתאר כל כך טוב את התפיסה של הגויים לאורך הדורות את היהודים.
אם נסתכל על ההיסטוריה נראה שזה מה שקרה גם במשפט דרייפוס, גם במשפט הרופאים, ובעוד מקומות רבים בהם היהודי תמיד נדרש להוכיח את עצמו, לא כי הוא עשה משהו רע בהכרח. אפילו אם הוא לא כל כך יהודי בחיי היום יום שלו, בסוף הגויים מרגישים שהם לא יכולים לסמוך על היהודים שיהיו איתם עד הסוף, בסוף היהודי הוא משהו אחר. אשאיר את זה לטור אחר אבל האמת היא שבשורש של הדבר הגויים די צודקים לגבי זה שבאמת יש ליהודים תפקיד ייחודי, וגם אם היהודים לא תמיד מבינים את זה, הגויים מבינים את זה מצוין.
המאבק שמתרחש בימים אלו בין פרס המודרנית לעם ישראל ממחיש את הנקודה הזאת בפעם המי יודע כמה, ושוב ושוב, הקב"ה מצילנו מידם.
פורים שמח.
0 תגובות