ושפטו את העם משפט צדק - אומר התפארת שלמה:אלו הצדיקים שמוצאים נקודת זכות בכל אחד. ושלמה המלך התפלל שיהיה לו לב שומע להציל יהודים מחטא.
מה עם ההלוואה?
איש אחד הלווה אצל חברו סכום של מעות.
עבר זמן, והוא עדיין לא החזיר את ההלוואה.
ניגש אליו המלווה ושואל אותו: מה עם הכסף שאתה חייב לי? מתי אתה מחזיר אותו?
אני?! שאל הלווה בתדהמה. אני? כבר מזמן החזרתי לך עד הפרוטה האחרונה!
המלווה נדהם. זה ברור שהכסף לא הוחזר לו. אז על מה אתה מדבר?
זהו שקר וגזל גם יחד. אבל איך יאלץ את המלווה להשיב את גזלתו?
בית הדין של רבא
ברוב דאגה פנה אל בית דינו של רבא, וסיפר לו את כל הסיפור כהוויתו.
רבא הזמין את הלווה, ואמר לו שיצטרך לבוא ולהישבע שהחזיר את המעות בחזרה.
שמע את זה האיש. ובאמת , עדין לא החזיר את הכסף. לגנוב, חשב שיצליח. אבל להישבע? מזה מאוד פחד. להישבע לשקר? – עד כדי כך לא רצה לחטוא.
מה עשה? הביא קנה, שהיה חלול מבפנים. והשחיל בתוכו את כל סכום הכסף שהיה חייב לחברו. אחר כך יצא מביתו כשהוא נסמך ונשען על הקנה שלו , כאילו מדובר במקל הליכה שגרתי. וכך הגיע אל בית הדין.
המקל נשבר
בבית הדין, חזר על טענתו. מזמן החזרתי לו את הכסף. לא יודע מה הוא ניטפל אלי.
אמר לו רבא: תישבע על כך?!
כשנדרש להישבע עשה תרגיל מעניין. הוא לקח את המקל שלו, והעביר למלווה. תחזיק לי את זה רגע! ביקש. כדי שאוכל להישבע...
האיש התמים החזיק את המקל ואז, הוא נטל בשתי ידיו ספר תורה ונשבע שהוא אישית נתן את כל המעות בידיו של זה שהלווה לו את הכסף.
כשראה האיש אשר הלווה את הכסף, כי הלווה נשבע בספר תורה על החזרת הממון, הזדעזע, ותרגז בטנו. ומתוך כעסו, לקח את הקנה משענת של שהחזיק עד עתה על פי בקשת הלווה, הטיח אותו בקרקע בכח, כמחאה והמקל נשבר.
ברגע שנשבר הקנה, נפלו והתפזרו כל המעות שהיו טמונים בו.
רבא ציווה לספור את הסכום, והתגלה שזהו הסכום המדויק שהיה חייב לחברו.
ואומרת הגמרא שם: נמצא שזה האיש היה נשבע באמת.
מצוה גוררת מצוה
כלומר, למרות שכל מה שעשה היה כדי להתחכם, ולמרות שמתחילה התכוון לגזול. הרי בכל אופן שבועתו שנשבע , היתה שבועת אמת.
מה הציל אותו? מידה אחת שהיתה לו: שהוא שמר את עצמו וחשש להשבע לשקר. בזכות זו שהוא לא רצה להשבע לשקר, הוא ניצל גם מהגזילה.
לגזול הוא הסכים. אבל להשבע לשקר – לא רצה. ובזכות המעשה הטוב האחד שלו, זכה להנצל מגזלה נוראה.
מה יש לנו בבית? נקודה טובה
מביא רבי מנחם מנדל מויטבסק כי הצדיקים יודעים למצוא בכל יהודי נקודה אחת חזקה אשר היא תרומם את האיש ותגביה אותו למדרגה חיובית.
כמו שאמר אלישע אל האשה האלמנה , אשת עובדיה: 'מה יש לך בבית?' וכשהאשה מספרת על אסוך שמן אחד. בדיוק בזה הנביא מברך אותה. שיהיה לה שמן שלא ייפסק. השאלה 'מה יש לך בבית?' היא שאלה לכל אחד. תחפש פתח של משהו טוב 'מה יש לך בבית'? מעלה אחת שהיא תהיה פתח לעתיד הטוב. כמו אותו יהודי שרק לא נשבע לשקר, וכבר ניצל מכל השאר.
בכל יהודי יש נקודה טובה, נקודת זכות.
רחמים, אנא רחמים!
ובימי הרחמים והסליחות, כל אחד מאיתנו רוצה את הזכות של להיות בכף הזכות.
ומביא המקובל רבי משה קורדוברו בספרו "תומר דבורה" שכאשר אנו מתנהגים אחד אל השני ברחמים, זה משפיע על התגלות מידות הרחמים בעולם.