1:
״וידבר ה׳ אל משה ואל אהרון לאמר, זאת חקת התורה אשר ציוה ה׳ לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול״
שואל ה״אור החיים״ הקדוש, מדוע מכנה התורה את מצוות ״פרה אדומה״ - ״חקת התורה״ - על שם כללות התורה כולה?
לכאורה היתה התורה צריכה לכתוב: ״זאת חקה״ או ״זאת חקת הטומאה״ או ״זאת חקת הטהרה״?
הרי הנושא פה הוא הפרה שבאה לטהר את הטמאים וכמו שמצינו בדיני קורבן פסח שם כתוב ״זאת חקת הפסח״.
מה כל כך מיוחד במצווה זאת שקושר אותה לכל התורה כולה?
כדי לתרץ קושיה זאת מלמד אותנו ה״אור החיים״ הקדוש יסוד חשוב.
כל סיבות דיני טומאה וטהרה קשורות לקשר של עם ישראל עם התורה הקדושה.
לראיה, מביא ה״אור החיים״ הקדוש את דברי הרמב״ם בפרק ראשון מהלכות ״טומאת מת״, שם כתוב שאם נגע גוי במת או נשאו או האהיל עליו, הרי הוא כמי שלא נגע.
לא רק בטומאת מת אלא בכל הטומאות כולן, אין העובד כוכבים נטמא בהן.
לעומת זאת, יהודי נטמא ב״טומאת מת״ לא רק בנגיעה, אלא אפילו אם נמצא תחת אותה קורת גג שיש בה מת, אפילו יהיו בה אין ספור חדרים שפתוחים אחד לשני בפתח שיש בו לפחות טפח על טפח, כל עוד שכולם נמצאים תחת גג אחד, כל יהודי ששהה תחת אותו גג בו נמצאת גופה, נטמא.
במקרה והגופה היא של גוי, לא יטמא עד שיגע בה ממש.
כמה נקודות זקוקות לביאור.
א: מהו ההבדל המהותי בין גוי ליהודי?
ב: מדוע בגוי חי לא נתפסת הטומאה?
ג: מדוע טומאת הגוי חלשה ומטמאת רק אם ממש נוגעים בגופה שלה אך לא במקרה והיו איתה באותו בית.
2:
מסביר ה״אור החיים הקדוש״, שהקב״ה רומם וייחד את בני ישראל משאר כל האומות על ידי קבלת התורה הקדושה, ואילולא קבלתה, היו נחשבים ישראל ככל שאר האומות.
מציאות זאת של קבלת התורה גורמת למצב שכל ״הרוחנים השפלים״ - הם כוחות הטומאה של הסיטרא אחרא, תאבים להדבק בגופותיהם של עם ישראל גם בחייהם וגם במותם וכך הם מטמאים אותם.
כשיהודי מת ונשמתו הקדושה עולה למעלה, ככל שנשמה זו היתה מלאה יותר בתורה, כך נמשכים לגופתה יותר ויותר כוחות הטומאה כדי להדבק בשאריות הקדושה שנשארו בה.
כוחות טומאה אלו כל כך חזקים שהם משפיעים ונדבקים ביהודי החי אפילו אם נמצא אלף חדרים ממקום הגופה במקרה ויש אוויר טפח על טפח שמקשר בין כל החדרים למקום הגופה.
כוחות טומאה אלו כל כך חזקים, שרק כח גדול במיוחד יכול להסיר אותם, כח מצוות ״פרה אדומה״, אותה חקק הקב״ה כדי לטהר את עם ישראל.
לפי זה נוכל להבין מדוע כשגוי חי נוגע בגופה (אפילו של יהודי) הוא אינו נטמא, כי אין רצונם של כוחות הטומאה להדבק בו בגלל שאין בו את התורה הקדושה שרק היא זאת שמושכת אותם.
לפי זה גם נבין שיהודי נטמא מגופת גוי, רק אם נגע בה בגלל שכוחות הטומאה שנמצאים בה, קטנים וחלשים מאד.
הם עוברים לגופה כשנוגע בה מלאך המוות עם חרבו, ומעטים הם כי אין שם משהו רוחני שימשוך אותם.
טומאה מוחלשת זו עוברת ליהודי החי רק במגע, לא כשנמצאים תחת אותה קורת גג.
3:
עכשיו מובן לגמרי מדוע קוראת התורה למצוות ״פרה אדומה״ - ״חקת התורה״.
כל עניינה בגלל קבלתם של עם ישראל את התורה, היא הסיבה הגורמת לכל ענייני הטומאה.
כשיהודי חי ויש בו תורה, אין יכולים המזיקים להכנס בו, אך כשיהודי זה מת ונשמתו שהיתה מלאה בתורה עולה למעלה, מייד נמשכים כל המזיקים כמו זבובים לתוך גופתו כדי ליזון משאריות הקדושה שנשארות בה.
גופה זו כשהיא מלאה כוחות טומאה, היא זאת שמצריכה את אפר ״פרה אדומה״, כדי לטהר את הנטמאים ממנה.
מזה נבין שההבדל העיקרי בין יהודי לגוי טמון בלימוד התורה.
ה״אור החיים״ הקדוש ממשיל עניין זה לבעל הבית שהיו לו שתי חביות, האחת מלאה בדבש והשניה בזבל.
יום אחד החליט לרוקן אותן.
לאותה חבית שהיתה מלאה בדבש, נמשכו כל הזבובים והרמשים, בגלל המתיקות שנשארה בה.
לאותה אחת שהיתה מלאה בזבל, נמשכו רק מעטים מהם.
וכלשונו של ״אור החיים״: ״כמו כן אדם מישראל שמת, להיותו מלא קדושה המתוקה והערבה, בצאת הנפש ונתרוקן הגוף יתקבצו הקליפות לאין קץ, שהם כוחות הטומאה התאבים תמיד להדבק בקדושה להנות מהערב ולזה יטמא באוהל.
ואפילו אלף בתים מקורים ואחת פתוחה לחברתה, הטומאה תמלא כל החלל המקורה, מה שאין כן אשר לא מזרע ישראל להיותו משולל מהקדושה, אין כל כך התקבצות הטומאה אלא חלק הממית הנדבק בגוף, ואשר יסובב הכל היא התורה״. עכ״ל.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי