1:
פרשתנו מתחילה בדיני ״טומאה וטהרה״ וזאת ההזדמנות ללמוד על ששת דרגותיהם.
א: החמורה מכולם נקראת ״אבי אבות הטומאה״, אפשר למצוא אותה בגופתו של מת.
היא זאת שגורמת לטומאה בדרגה הבאה.
ב: הדרגה הבאה היא ״אב הטומאה״ - שייכת גם במי שנגע במת ובעוד אחד עשרה מקרים שהמאפיין שלהם הוא שהם עצמם המקור לטומאתם, לא בגלל שנגעו בדבר טמא אחר.
ג: הדרגה השלישית היא ״ולד הטומאה״, נקראת גם ״ראשון לטומאה״ - על ידי נגיעה או התעסקות עם ״אב הטומאה״.
חלה באדם, כלים, באוכלין ובמשקין, בין חולין ובין קודשים.
ד: הדרגה הרביעית היא ״שני לטומאה״ - נמצאת בכל דבר שנגע ב״ולד הטומאה״ (שנקרא גם ראשון לטומאה).
דרגה זאת נמצאת רק באוכלין ובמשקין, אבל אדם או כלים אינם נעשים ״שניים לטומאה״.
ה: הדרגה החמישית היא ״שלישי לטומאה״ - אפשרית רק ב״טהרות״ - מאכלים שרק אדם טהור רשאי לאכול אותם, כגון ״תרומה״ ו״קודשים״.
היא תהיה אסורה במקרה שאוכל נגע ב״שני לטומאה״.
ו: הדרגה השישית היא ״רביעי לטומאה״ - שייכת רק ב״קודשים״- אוכלין ומשקין שקדושים בקדושת הגוף כגון בשר קורבנות ומנחות, במקרה שנגעו בדבר שהוא ״שלישי לטומאה״.
״רביעי לטומאה״ אינו יכול לטמא יותר.
2:
״וידבר ה׳ אל משה לאמר, דבר אלי בני ישראל לאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים.. וביום השמיני ימול בשר עורלתו.. ואם נקבה תלד וטמאה שבועיים..״.
לכאורה קשה מדוע כתוב פעמיים ״לאמר״.
״וידבר ה׳ אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל לאמר?
עוד צריכים להבין, מה היא סיבת טומאתה של היולדת.
אשה שעזרה לבעלה לקיים את מצוות ״פרו ורבו״, אשה שנשאה בבטנה במשך תשעה חודשים תינוק שמלאך ה׳ מלמד אותו את כל התורה כולה.
אשה כזאת נחשבת ממש בגדר ״בית מדרש מהלך״, מדוע הלידה הופכת אותה לטמאה?
מילא אם ילדה חלילה תינוק מת, אפשר עוד להבין, אך כשילדה ברוך ה׳ תינוק חי, מה עוד שהקב״ה בעצמו עוסק בכל לידה ולידה, כמו שלמדנו שזהו אחד משלושת המפתחות שנמצאים רק אצל הקב״ה בעצמו ולא נתנם לשום שליח.
עוד קשה, מדוע כשיולדת זכר, טמאה שבעת ימים, וכשיולדת נקבה, טמאה שבועיים?
3:
עוד צריך להבין, מדוע דווקא כשיש גופה של יהודי בתוך חדר, אפילו גופת תינוק בן יומו, כל מי שנמצא באותו חדר, נטמא.
מה הדבר שמייחד דווקא גופת ישראל בענייני טומאה?
ה״אור החיים״ הקדוש מסביר עניין זה על ידי משל. ניקח חבית גדולה שהיתה מלאה דבש מיוחד, כאשר מרוקנים אותה ושמים אותה בצד עם שאריות הדבש, מייד מגיעים זבובים ומעופפים אחרים כדי להנות משאריות הדבש שבחבית.
כך להבדיל, כשנמצאת נשמה בתוך גופו של יהודי, משולה היא לדבש רוחני מיוחד וישנם ״רוחניים שליליים״ רבים מאד שהיו רוצים להדבק אליה אך אינם יכולים כשהיהודי בחיים ועושה מצוות ולומד תורה וכו׳.
אך כשאותו אחד נפטר, בשעה שהנשמה נפרדת מאותו גוף, מייד שועטים לכיוונה ״כוחות טומאה״ רבים, כדי להנות מ״שאריות הדבש״ - שאריות של ״רוחניות״ שהשאירה אותה נשמה באותה הגופה בטרם חזרה למקומה בשמים.
עכשיו אפשר להבין מדוע אשה שבמשך תשעה חודשים נושאת בביטנה מעין ״בית מדרש״ עם מלאך מיוחד שמלמד את התינוק את כל התורה כולה.
ברגע שאותה אישה תלד, יסתלק אותו מלאך ועמו הקדושה המיוחדת שהיתה עמו.
עזיבת המלאך גורמת ל״כוחות טומאה״ לנצל את ההזדמנות ולשעוט אל היולדת, לכן היא נטמאת.
4:
אם ככה קשה, מדוע כשיולדת זכר, טמאה שבוע ימים, אך כשיולדת נקבה, טמאה שבועיים?
לכאורה ההגיון אומר הפוך.
הזכר צריך ללמוד את כל התורה, הנקבה רק את המצוות ההכרחיות לה.
לפי זה היה אמור להיות הפוך, אצל זכר שבועיים ואצל נקבה שבוע.
את התשובה לשאלה זו אפשר לראות בפסוק הבא.
מדוע על זכר טמאה שבוע?
כי ביום השמיני נימול בשר עורלתו.
כשעושים לתינוק ברית מילה, מגיע אליהו הנביא ומחליף את המלאך שסיים את שליחותו.
עצם בואו גורם ל״כוחות הטומאה״ להסתלק מהמקום.
לכן אם ילדה זכר טמאה רק שבעת ימים.
5:
עכשיו גם אפשר להבין מדוע כתוב פעמיים ״לאמר״.
וידבר ה׳ אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל לאמור״.
משמעותו של ה״לאמור״ השני היא - רוממות.
היא באה כדי לרומם את רוחם של ישראל.
מלשון ״את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך היום״.
להאמיר - מלשון לרומם ולכבד.
הקב״ה מבקש ממשה שיסביר לעם ישראל שהם עם נבחר, מרוממים משאר האומות עם קדושה מיוחדת
לכן חלים דווקא עליהם ״דיני טומאה״ רבים.
שבוע טוב לכולם
עמירן דביר (דבורקין) הלוי
0 תגובות