בפרשת השבוע, פרשת שלח, מסופר על המרגלים שנשלחו על־ידי משה רבנו לפני כניסת עם ישראל לארץ המובטחת.
משה מבקש מהם לתור את הארץ, לראות את מצבה, את העם היושב בה, את צורת ההתיישבות, כדי להתכונן לכניסה לארץ.
המרגלים חוזרים ומביאים דיווח מפורט על מה שראו עיניהם. ולכאורה נשאלת השאלה: מה היה חטאם? הרי הם מסרו תמונת מצב שנראית אמיתית.
חכמי ישראל מבארים שהחטא לא היה בעצם הדיווח, אלא במסקנות. במקום להביא את העובדות ולהשאיר את ההכרעה למשה רבנו, הם הוסיפו פחד, חשש ורפיון, והחלישו את לב העם.
המרגלים היו צריכים לזכור שהקדוש ברוך הוא הבטיח לתת לעם ישראל את הארץ הטובה, וכאשר יש הבטחה אלוקית - צריכים לפעול מתוך אמונה וביטחון.
מכאן אנו לומדים מוסר גדול לחיים: לראות את המציאות בעיניים פקוחות, אבל לא להיסחף למסקנות מחלישות. לדבר באמונה, לחזק את הסביבה, ולזכור שלפעמים - כל המוסיף גורע.
0 תגובות