ערב יום הכיפורים, שעות אחרונות של חשבון נפש.
פירוש אחד של רש"י בסוף פרשת האזינו שקראנו אתמול, מטלטל אותי ואינו נותן מנוח, וזה הפירוש על החטא שבפיספוסים: כשהקב"ה פונה אל משה "בעצם היום הזה" ואומר לו: "אלה אל הר העברים הזה, הר נבו...ומות בהר אשר אתה עולה שמה... על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי-מריבת קדש מדבר-צין, על אשר לא קידשתם אותי בתוך בני ישראל". על הנימוק הזה לעונש הקשה של משה רבינו מסביר רש"י: "על אשר לא קידשתם אותי – גרמתם לי שלא אתקדש. אמרתי לכם: ודיברתם אל הסלע, והם היכוהו, והוצרכו להכותו פעמיים, ואילו דיברו עמו ונתן מימיו בלא הכאה, היה מתקדש שם שמים, שהיו ישראל אומרים: ומה הסלע הזה, שאינו לשכר ולא לפורענות, אם זכה אין לו מתן שכר, ואם חטא אינו לוקה, כך מקיים מצוות בוראו, אנו לא כל שכן?" – כך, באריכות מאד לא אופיינית, מסביר לנו רש"י (בשם חז"ל כמובן), שאנו נידונים גם על הפיספוסים. גם על הטעויות, שנעשות ללא כל כוונה רעה, אפילו מתוך כוונה טובה מאד, ועל הנזק התודעתי שהן עלולות לגרום להמוני בית ישראל, ואפילו על אלה שלא גורמות נזק, רק מפספסות תועלת-פוטנציאלית – גם עליהן אנחנו מחויבים בחשבון-הנפש.
והדברים שנאמרו למשה רבינו "בעצם היום הזה" מהדהדים לקראת יום הכיפורים, שגם עליו נאמר "בעצם היום הזה". מהדהדים ונוקבים, ומחייבים בקשת סליחה פומבית מרבבות אלפי ישראל שנפגעו מהפספוסים שלי: מכל אלה שהוטעו לחשוב, שאני – שרה בממשלת ישראל – מתנגדת לתת טיפול רפואי לערבים, או ללהט"בים, ומאז לא נחה דעתם והם אינם יודעים את נפשם לגודל הזוועה. נכון, מעולם לא אמרתי זאת, וגם לא חשבתי, אבל משפט אחד שאמרתי נחתך והופץ באופן מעוות, ומאז הוא מייצר אימה ומחולל כעס עצום אצל הרבה מאד אחים ואחיות שלי, שנפלו קורבן לפיספוס קטנטן שלי, שפותח ביד-זדונית לכדי היסטריה המונית. נכון, רבים הם חורשי רעתי והם אינם טומנים ידם בצלחת ועושים כל שלאל-ידם כדי להעצים את דמות-המפלצת שיצרו עבורי. הם, שיודעים את האמת, עושים זאת מתוך כוונות רעות, ועיקר האשמה עליהם, אבל אני, שפיספסתי בקצת, גם אני נושאת באחריות, ומחויבת לחשבון הנפש ולבקשת הסליחה והמחילה.
אני מבקשת סליחה על הפיספוס המטופש והמזיק בביטוי "כח ואגנר" כדי לבטא ביקורת – מוצדקת מאד – על ראשי כוחות הבטחון המסורים שלנו. הם טעו והוציאו הודעה לתקשורת שפוטנציאל-הנזק שלה היה חמור, ואני כשליחת ציבור הייתי צריכה להגיב לכך, כפי שאכן הגבתי. אבל השימוש במינוח "כח ואגנר", סתם כך משום שהיה באותו היום מונח בהישג-יד כחלק מהשיח התקשורתי – היה פיספוס חמור: לא לקחתי בחשבון את הקונוטציות החמורות של הביטוי, את ההקשרים האסוציאטיביים שהוא עלול לייצר. אמנם הבנתי מיד את הטעות, ומיהרתי להתנצל תוך דקות ספורות, ולהבהיר שטעיתי במינוח, ואף פרסמתי בכל דרך אפשרית פוסט ארוך בו התנצלתי על הטעות הזו, ובכל זאת – דורשי-רעתי היו חזקים ממני, ועשו יותר ממני להדהד את הביטוי ולגרום להמוני בית ישראל, ובתוכם לאנשי כוחות הבטחון שלנו שעושים לילות כימים למעננו, חלחלה ובעתה. כמה צער וכאב וכעס ואימה ואולי גם שנאה יכולתי לחסוך אילו לא הייתי טועה בפיספוס הזה. שגיתי, ועלי לבקש סליחה מכל מי שנפגע מהדברים.
אנו מודה: על חטא הפיספוסים:
ערב יום הכיפורים, שעות אחרונות של חשבון נפש.
פירוש אחד של רש"י בסוף פרשת האזינו שקראנו אתמול, מטלטל אותי ואינו נותן מנוח, וזה הפירוש על החטא שבפיספוסים: כשהקב"ה פונה אל משה "בעצם היום הזה" ואומר לו: "אלה אל הר העברים הזה, הר נבו...ומות בהר אשר אתה עולה שמה... על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי-מריבת קדש מדבר-צין, על אשר לא קידשתם אותי בתוך בני ישראל". על הנימוק הזה לעונש הקשה של משה רבינו מסביר רש"י: "על אשר לא קידשתם אותי – גרמתם לי שלא אתקדש. אמרתי לכם: ודיברתם אל הסלע, והם היכוהו, והוצרכו להכותו פעמיים, ואילו דיברו עמו ונתן מימיו בלא הכאה, היה מתקדש שם שמים, שהיו ישראל אומרים: ומה הסלע הזה, שאינו לשכר ולא לפורענות, אם זכה אין לו מתן שכר, ואם חטא אינו לוקה, כך מקיים מצוות בוראו, אנו לא כל שכן?" – כך, באריכות מאד לא אופיינית, מסביר לנו רש"י (בשם חז"ל כמובן), שאנו נידונים גם על הפיספוסים. גם על הטעויות, שנעשות ללא כל כוונה רעה, אפילו מתוך כוונה טובה מאד, ועל הנזק התודעתי שהן עלולות לגרום להמוני בית ישראל, ואפילו על אלה שלא גורמות נזק, רק מפספסות תועלת-פוטנציאלית – גם עליהן אנחנו מחויבים בחשבון-הנפש.
והדברים שנאמרו למשה רבינו "בעצם היום הזה" מהדהדים לקראת יום הכיפורים, שגם עליו נאמר "בעצם היום הזה". מהדהדים ונוקבים, ומחייבים בקשת סליחה פומבית מרבבות אלפי ישראל שנפגעו מהפספוסים שלי: מכל אלה שהוטעו לחשוב, שאני – שרה בממשלת ישראל – מתנגדת לתת טיפול רפואי לערבים, או ללהט"בים, ומאז לא נחה דעתם והם אינם יודעים את נפשם לגודל הזוועה. נכון, מעולם לא אמרתי זאת, וגם לא חשבתי, אבל משפט אחד שאמרתי נחתך והופץ באופן מעוות, ומאז הוא מייצר אימה ומחולל כעס עצום אצל הרבה מאד אחים ואחיות שלי, שנפלו קורבן לפיספוס קטנטן שלי, שפותח ביד-זדונית לכדי היסטריה המונית. נכון, רבים הם חורשי רעתי והם אינם טומנים ידם בצלחת ועושים כל שלאל-ידם כדי להעצים את דמות-המפלצת שיצרו עבורי. הם, שיודעים את האמת, עושים זאת מתוך כוונות רעות, ועיקר האשמה עליהם, אבל אני, שפיספסתי בקצת, גם אני נושאת באחריות, ומחויבת לחשבון הנפש ולבקשת הסליחה והמחילה.
אני מבקשת סליחה על הפיספוס המטופש והמזיק בביטוי "כח ואגנר" כדי לבטא ביקורת – מוצדקת מאד – על ראשי כוחות הבטחון המסורים שלנו. הם טעו והוציאו הודעה לתקשורת שפוטנציאל-הנזק שלה היה חמור, ואני כשליחת ציבור הייתי צריכה להגיב לכך, כפי שאכן הגבתי. אבל השימוש במינוח "כח ואגנר", סתם כך משום שהיה באותו היום מונח בהישג-יד כחלק מהשיח התקשורתי – היה פיספוס חמור: לא לקחתי בחשבון את הקונוטציות החמורות של הביטוי, את ההקשרים האסוציאטיביים שהוא עלול לייצר. אמנם הבנתי מיד את הטעות, ומיהרתי להתנצל תוך דקות ספורות, ולהבהיר שטעיתי במינוח, ואף פרסמתי בכל דרך אפשרית פוסט ארוך בו התנצלתי על הטעות הזו, ובכל זאת – דורשי-רעתי היו חזקים ממני, ועשו יותר ממני להדהד את הביטוי ולגרום להמוני בית ישראל, ובתוכם לאנשי כוחות הבטחון שלנו שעושים לילות כימים למעננו, חלחלה ובעתה. כמה צער וכאב וכעס ואימה ואולי גם שנאה יכולתי לחסוך אילו לא הייתי טועה בפיספוס הזה. שגיתי, ועלי לבקש סליחה מכל מי שנפגע מהדברים.
אנו מודה: לקח לי זמן, הרבה מידי זמן, להבין איזו מכונת-תעמולה משומנת עובדת שעות נוספות כדי לייצר לכל אחד מאתנו תדמית מפלצתית, שאין בינה ובין אישיותו האמתית, דעותיו ועמדותיו, הנהגותיו ופעולותיו – ולא כלום. אני מקבלת על עצמי, בע"ה ובלי נדר, לקחת בחשבון את מכונת התעמולה הזו, ולעשות כל מאמץ לא לספק לה תחמושת נוספת בהיסח הדעת. לקחת בחשבון את המוני בית ישראל שהם "הטרף הקל" של מכונת התעמולה הזו, והרגשות הקשים שמציפים אותם עם כל התבטאות מפוספסת שתטופל ע"י מכונת-הרעל ותעוות ללא-היכר – לחמול עליהם ולעשות מאמץ גדול יותר להקל על סבלם. כי הם הסובלים העיקריים: הם, שטועים לחשוב שאכן שרה בממשלת ישראל דורשת "לנקות מערבים" את האולם לפני כניסתה אליו, הם שמתפלצים רק מהמחשבה על סיטואציה כזו, הם ראויים שאעשה הכל כדי שיתברר להם שדבר איום ונורא כזה לא קרה בכלל, ואפילו משל לא היה (ובמקרה הזה, אפילו פיספוס קל שבקלים לא היה מהצד שלי, ומי שהפיץ את דבר-השטנה הזה על חשבון טלטלת-הנפש של רבבות אנשים טובים – גם ישלם את המחיר, למען ההמונים שהוטעו על ידו).
ערב יום הכיפורים תשפ"ד, יום של תשובה ומחילה וכפרה, יום של הזדמנות להתחלה חדשה - אני מתפללת שתהא שנת פתיחת דלתות – שנצליח לפתוח את דלתות בתינו, ואת דלתות לבנו, אלה לאלה, ונצליח להסיר את מחיצות-השקר ותעמולת-הזדון שמפרידות בינינו, ומייצרות עוינות גדולה כל כך בין איש לאחיו, שנצליח לראות את הטוב והאמיתי שבצד השני, להדגיש את המשותף, לא להיבהל מהשונה, לקבל ולאהוב אלה את אלה עם כל ההבדלים בינינו, ולצאת מתבהלה – לאהבה ולאחדות גדולה.
סליחה ומחילה, וגמר חתימה טובה לכל בית ישראל.
לי זמן, הרבה מידי זמן, להבין איזו מכונת-תעמולה משומנת עובדת שעות נוספות כדי לייצר לכל אחד מאתנו תדמית מפלצתית, שאין בינה ובין אישיותו האמתית, דעותיו ועמדותיו, הנהגותיו ופעולותיו – ולא כלום. אני מקבלת על עצמי, בע"ה ובלי נדר, לקחת בחשבון את מכונת התעמולה הזו, ולעשות כל מאמץ לא לספק לה תחמושת נוספת בהיסח הדעת. לקחת בחשבון את המוני בית ישראל שהם "הטרף הקל" של מכונת התעמולה הזו, והרגשות הקשים שמציפים אותם עם כל התבטאות מפוספסת שתטופל ע"י מכונת-הרעל ותעוות ללא-היכר – לחמול עליהם ולעשות מאמץ גדול יותר להקל על סבלם. כי הם הסובלים העיקריים: הם, שטועים לחשוב שאכן שרה בממשלת ישראל דורשת "לנקות מערבים" את האולם לפני כניסתה אליו, הם שמתפלצים רק מהמחשבה על סיטואציה כזו, הם ראויים שאעשה הכל כדי שיתברר להם שדבר איום ונורא כזה לא קרה בכלל, ואפילו משל לא היה (ובמקרה הזה, אפילו פיספוס קל שבקלים לא היה מהצד שלי, ומי שהפיץ את דבר-השטנה הזה על חשבון טלטלת-הנפש של רבבות אנשים טובים – גם ישלם את המחיר, למען ההמונים שהוטעו על ידו).
ערב יום הכיפורים תשפ"ד, יום של תשובה ומחילה וכפרה, יום של הזדמנות להתחלה חדשה - אני מתפללת שתהא שנת פתיחת דלתות – שנצליח לפתוח את דלתות בתינו, ואת דלתות לבנו, אלה לאלה, ונצליח להסיר את מחיצות-השקר ותעמולת-הזדון שמפרידות בינינו, ומייצרות עוינות גדולה כל כך בין איש לאחיו, שנצליח לראות את הטוב והאמיתי שבצד השני, להדגיש את המשותף, לא להיבהל מהשונה, לקבל ולאהוב אלה את אלה עם כל ההבדלים בינינו, ולצאת מתבהלה – לאהבה ולאחדות גדולה.
סליחה ומחילה, וגמר חתימה טובה לכל בית ישראל.