ללמוד כדי להצליח במבחן ולא כדי לדעת: הכירו את חוק גודהארט

"ברגע שמדד מסוים הופך למטרה – הוא חדל מלהיות מדד טוב."

במילים אחרות: מדדים שנועדו לשקף מציאות מסוימת – כמו ציונים, יעדי מכירות או מדדי עוני – מאבדים את האמינות שלהם כאשר הופכים להיות היעד עצמו של מערכת או אדם.

הכירו את הרכב חשמלי במחיר של פחות מ-30,000 שקל

אבישי לוי|05.06.25

דוגמה פשוטה (ומפורסמת): התמריץ ההפוך בהודו הקולוניאלית

דוגמה שתמחיש את הדבר: במהלך השלטון הבריטי בהודו, ניסו השלטונות לצמצם את אוכלוסיית הנחשים בניו דלהי, והציעו פרס כספי עבור כל נחש מת שמובא לשלטון. ההיגיון היה פשוט: תגמול – פחות נחשים. אך התוצאה? אזרחים החלו לגדל נחשים בבית ולהרוג אותם עבור התשלום. כשהשלטונות הבינו, הם ביטלו את התמריץ – ואז שוחררו כל הנחשים לג’ונגל. האוכלוסייה דווקא גדלה. זוהי "תופעת הקוברה", ביטוי נוסף לתוצאה ההפוכה של מדדים שהופכים למטרה.

חוק גודהארט בחינוך: הציון כמדד – או מטרה?

מערכות חינוך רבות שואפות למדוד הצלחה באמצעות ציונים. אך כאשר מורים ותלמידים מתחילים "ללמד למבחן", הלמידה האמיתית נזנחת. התלמידים אולי ישננו חומר לבחינה, אך לא יפנימו אותו. ציון טוב כבר לא משקף הבנה, אלא יכולת התאמה למבחן – וכך המדד שוב חדל מלהיות אמין. תארו לכם רופא ששינן את החומר בצורות שונות והתמקד בדברים שעליהם הוא ככל הנראה יבחן אך שכח למעשה להפנים את החומר הנלמד, איך תראה עבודתו כרופא? על כך בדיוק דיבר גודהארט.

חוק גודהארט בכלכלה: יעדי אינפלציה ומדיניות מוניטרית

כאשר הבנק המרכזי קובע יעד אינפלציה – למשל 2% – במטרה לשמור על יציבות מחירים, המדד הזה נועד לשקף את מצב הכלכלה ולהנחות את קובעי המדיניות. אך כאשר היעד הזה הופך ליעד פומבי ומוצהר, חוק גודהארט נכנס לפעולה: שחקנים פיננסיים מתחילים לקבל החלטות עסקיות לא לפי המציאות הכלכלית בפועל, אלא לפי הציפייה למה שהבנק המרכזי יעשה כדי לשמור על היעד. הם מתזמנים השקעות, מחירים ותנועות הון בהתאם למדיניות הצפויה – לא בהתאם לנתוני השטח. כך נוצר עיוות בשוק: המדד כבר לא מודד את המצב, אלא מתאר תגובה למדיניות עצמה. התוצאה עלולה להיות החלטות כלכליות לא רציונליות, בועות נכסים, אובדן אמון במדיניות המוניטרית ופער בין התחזיות למציאות – מצב שבו הכלכלה מתפקדת סביב מדד שהוא כבר לא מדד, אלא מטרה בפני עצמה.

דוגמה בולטת ליישום חוק גודהארט במדיניות כלכלית היא מה שקרה בארצות הברית בשנות ה־70 וה־80. בתקופה זו, הפדרל ריזרב ניסה לשלוט באינפלציה על ידי קביעת יעדי גידול קבועים בכמות הכסף (Money Supply). ההנחה הייתה שכמות כסף שמוגבלת תוביל לאינפלציה נמוכה. אך ברגע שהשווקים הבינו שהבנק המרכזי מתמקד אך ורק בכמות הכסף, הם התחילו להתאים את עצמם למדיניות הזו: הבנקים והגופים הפיננסיים פיתחו דרכים עוקפות להעברת כספים מחוץ להגדרה הרגילה של "כמות הכסף" – למשל, באמצעות כלי אשראי חדשים ונגזרות פיננסיות. כך נוצר מצב שבו המדד שמדד את כמות הכסף הפסיק לשקף את ההשפעה שלו על האינפלציה בפועל, מכיוון שהפעילות הכלכלית התרכזה בערוצים שלא נמדדו. התוצאה הייתה המשך אינפלציה גבוהה למרות שהמדדים הראו שהבנק "עומד ביעד". הבנק המרכזי נאלץ לנטוש את המדיניות הזו ולהחליפה במדיניות מבוססת ריבית – המחשה קלאסית לכך שברגע שמדד הופך למטרה, הוא חדל להיות מדד אמין.

בריאות ורפואה: מדדים של יעילות שמזיקים לבריאות

בתי חולים לעיתים נמדדים לפי כמות המטופלים שטופלו ביום, או זמני המתנה. אבל כאשר המדדים הופכים ליעד – עלול להיווצר לחץ לקצר פגישות עם מטופלים או "לסמן וי" מבלי לתת טיפול איכותי. מערכת הבריאות הבריטית (NHS) חוותה לא מעט מקרים כאלו, שבהם מדדים טובים במקור הפכו למדיניות מזיקה.

ברשתות חברתיות: כמה לייקים שווה אדם?

בחיים הדיגיטליים של היום, מספר עוקבים או לייקים הפכו להיות מדד ל"הצלחה חברתית". אך כאשר המדד הזה הופך למטרה – אנשים יתחילו להתאים את עצמם לציפיות הקהל, יערכו את עצמם לדעת, ואף ישתמשו בבוטים או טריקים להשגת מספרים. כך נאבדת האותנטיות והאמצעי נהפך למטרה.

אז מה עושים?

הפתרון אינו לבטל מדדים, אלא להבין את מגבלותיהם ולתכנן מדיניות שמבוססת לא רק על מספרים, אלא גם על הקשר, איכות, ושיקול דעת אנושי. מדדים צריכים לשמש ככלי, לא כאליל. כמו שאמר אלברט איינשטיין:

"לא כל מה שניתן למדוד חשוב, ולא כל מה שחשוב ניתן למדוד."

לסיכום

חוק גודהארט מזכיר לנו שכל מערכת אנושית עלולה להשתבש כאשר היא מתחילה לרדוף אחרי מדדים במקום אחרי ערכים. כשאנחנו מביטים רק על המספר – אנו מפספסים את התמונה הגדולה. חשוב לשאול: מה רצינו להשיג, ולא רק מה אנחנו סופרים.

מקורות חלקיים:

1. Goodhart, C. A. E. (1975). Goodhart, C. A. E. (1975). Problems of monetary management: The UK experience [Discussion paper]. Bank of England.

2. Strathern, M. (1997). Strathern, M. (1997). “Improving ratings”: Audit in the British university system. Anthropology in Action, 3(2), 24–27. https://doi.org/10.3167/015597797782408082

3. Campbell, D. T. (1976). Campbell, D. T. (1976). Assessing the impact of planned social change. In G. Lyons (Ed.), Social research and public policies: The Dartmouth/OECD Conference (pp. 1–45). OECD.

4. Muller, J. Z. (2018). Muller, J. Z. (2018). The tyranny of metrics. Princeton University Press.

5. Tetlock, P. E., & Gardner, D. (2015). Tetlock, P. E., & Gardner, D. (2015). Superforecasting: The art and science of prediction. Crown Publishing Group.