
פרשת בהר-בחוקותי מסיימת את ספר ויקרא, זהו ספר שעוסק בעבודת המקדש, בגבולות והבחנות. הפסוק הפותח את בהר אומר: "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר..." והרמב"ן מסביר: דווקא מהמקום הגבוה והקדוש ביותר — ניתנים החוקים הכי פרקטיים לחיים. כלומר: הקדושה לא שייכת רק למי שפרוש או מנותק מהחיים. הקדושה ניתנת דווקא בתוך עולם המעשה: בשדה, ברחוב, במנוחה, בלוותר על רכוש בשמיטה.
ומה עם האדם? האם גם לו מותר לעצור? האם גם הוא יכול להפסיק להיאחז בכל מה שהוא עשה עד עכשיו — ולבחור מסלול חדש? סיום ספר ויקרא מפגיש אותנו עם רגע של שקט. אבל כמו תמיד — דווקא השקט הזה הוא הזדמנות לשמוע קול פנימי שכבר מזמן דיבר בתוכנו.
הילד שרצה — והבוגר שפוחד
רבים מהמטופלים שמגיעים אליי חיים עם תחושת חוסר מימוש. הם יודעים שהם יכולים יותר, חכמים יותר, מוכשרים יותר — אבל מרגישים שהם עומדים באותו מקום כשבפנים יש קול שאומר: "אני לא חי באמת את הייעוד שלי. אני רק עובר עוד יום."
ואז, כשהם מנסים לעשות שינוי — הם נתקלים בפחד. אבל לא סתם פחד. זהו פחד שנולד בילדות.
איך זה קורה? ילדים שניסו לבטא את עצמם — ונתקלו בזלזול, דחייה, או חוסר הקשבה — למדו לזהות יוזמה עם כאב. וכך, כשאותו ילד גדל — הוא הופך לאדם שמפחד לפרוץ, לפעול, ליזום, להתבלט. הוא בוחר בביטחון מדומה — במקום בהתפתחות. והנפש? תקועה.
תיאוריה פסיכולוגית: "ההגנה שהפכה לכלא"
תיאוריית ה-Inner Child (הילד הפנימי) מסבירה: התגובות הרגשיות שלנו היום נוצרו כהגנה במצבים עבריים. כשהילד הפנימי שלנו פחד או התאכזב, הוא יצר מנגנוני הגנה: לא להעז, לא לבקש, לא להתבלט, לא לאכזבה. הבעיה היא שעם השנים, מנגנוני ההגנה האלה הופכים לכלא רגשי: אדם בוגר שיכול לבחור, להעז, לפרוץ — נכנע לדפוס ישן של ילד.
הקריאה העולה מהפרשה היא: שמיטה. הרפיה. אמון. תתחיל לשחרר.
סיפור מקרה: אברהם — האיש שחיכה לאישור מהעולם
אברהם (שם בדוי), בן 37, איש משפחה, עובד בתפקיד שהוא לא אוהב. הוא מרוויח בסדר, מתפקד, אבל בתוכו שוררת תחושת ריק. "אני מרגיש שכל החיים שלי הם פשרה," הוא אמר לי. "לא בחרתי. רק זרמתי."
במהלך הפגישות, דרך גרפולוגיה ועבודה עם תת-המודע, גילינו שכבר בגיל צעיר — בכל פעם שאברהם העז לנסות משהו שונה, התגובה בבית הייתה: "זה מסוכן. תישאר במקום בטוח." המוח שלו למד לקשר בחירה עם כאב. אז הוא ויתר. התכווץ. שתק.
בתהליך, עזרתי לו לזהות מתי הילד הפנימי שלו משתלט על ההגה. תרגלנו עוגנים רגשיים חדשים, עבדנו עם תיאוריה טיפולית של ACT: המחשבה קיימת — אבל היא רק מחשבה. הוא התחיל לקחת החלטות קטנות. ביקש העלאה. הציע רעיון חדש בצוות. אחר כך — התחיל ללמוד תחום שתמיד חלם עליו.לראשונה בחייו, הוא הרגיש שהוא בוחר.
5 צעדים מעשיים לפריצת דרך רגשית • בהר-בחוקותי
1. כתוב את החוזה הישן שלך
מה ההסכמים הלא מודעים שעשית בילדות? למשל: "אם אכשל, כולם ינטשו אותי."
2. זהה את הדפוס שחוזר על עצמו
במה אתה בורח? איפה אתה נמנע שוב ושוב? אל תילחם — רק תזהה.
3. כתוב משפט ערכי חדש
למשל: "אני פועל מתוך בחירה, לא מתוך פחד." חזור עליו כל בוקר.
4. בצע פעולה אחת שבועית שהיא ההפך מהדפוס
תן לעצמך הצלחה קטנה. אפילו התקשרות, פנייה, בקשה, חשיפה — זה מספיק.
5. סמוך על תהליך
גם השמיטה לא באה ביום אחד. תן למנגנון החדש להיבנות. זה בסדר שהפחד עדיין קיים. העיקר שאתה כבר לא נשלט על ידו.
לסיום — סוף ספר ויקרא, התחלה חדשה בתודעה, ספר ויקרא מסתיים, אבל זו לא סיום — זו הזמנה. ההזמנה להפוך את התוכן שקראת לבחירה שתעשה מחר.
0 תגובות