ההסלמה בדרום עלתה אמש (יום ב') מדרגה נוספת. למעשה, ישראל וחמאס עברו למלחמת התשה הדדית, עדיין מוגבלת, אבל היא יכולה להתפתח לעימות כולל שבו חמאס יירה רקטות כבדות לעבר מרכז הארץ - לטווחים שעולים על 40 ק"מ ואף מעבר ל-70 ק"מ (צפונה מתל אביב). צה"ל עשוי להיכנס קרקעית לרצועה למבצע נרחב שתכליתו חיסול ארסנל הרקטות הכבדות.
עד כה העימות עוד מוגבל, הן מבחינת סוגי הרקטות שחמאס יורה והן מבחינת סוג התקיפות של חיל האוויר. הקרב על ההרתעה תמיד ברקע: חמאס רוצה להפגין כוח כדי להשיג הרתעה ארוכת טווח. ישראל רוצה להשתמש בהזדמנות כדי ליטול את האפשרות לירות רקטות כבדות וליצור מאזן הרתעה נוח יותר.
מלחמת התשה כזאת לא יכולה להימשך הרבה זמן מבלי להתרחב. כרגע, יש עדיין סיכוי שהלחימה תיעצר בשלב הנוכחי וחמאס יסכים לתיווך מצרי ויוריד את דרישותיו המופרזות, אולם בישראל מתכוננים, ובצדק, לעימות מלא שיהיה כנראה דומה יותר לעופרת יצוקה, כלומר עם כניסה קרקעית, מאשר לעמוד ענן. לעומת שני המבצעים שהתרחשו בחורף, הפעם יש הבדל משמעותי ויתרון למודיעין: מזג האוויר הקיצי. צה"ל יוכל לנצל באפן מקסימלי את הראות ואת שעות האור הארוכות. מנגד, ליורי הרקטות קשה יותר.
שני הצדדים הודיעו שאינם מעוניינים בהסלמה, וכנראה התכוונו לכך. אז איך הגענו למצב הזה?
הסיבה העיקרית היא שחמאס הגיע ביממה שעברה להכרה שהוא מעוניין בעימות נרחב. ליתר דיוק, הזרוע הצבאית מעוניינת. הדרג המדיני נגרר אחריה ואינו שולט בה. הארגון כולו והזרוע הצבאית בעיקר נמצאים במצוקה כספית ופוליטית קשה; הם מבודדים בזירה הבינלאומית, לא מקבלים תרומות ולכן ממשל חמאס ברצועה אינו מתפקד כמעט.
הזרוע הצבאית - בנוסף על כישלון חטיפת הנערים בגוש עציון - ספגה אתמול מהלומה קשה כאשר ישראל סיכלה פיגוע אסטרטגי שבחמאס מתכננים כבר זמן רב. התוכנית: להיכנס לשטח ישראל דרך מערכת של מנהרות תקיפה שייצאו מדרום רצועת עזה, מאזור רפיח, לרצוח אזרחים וחיילים עם מטעני נפץ ומארבים לכוחות גיבוי. זו הייתה אמורה להיות מכת הפתיחה המפתיעה של העימות הגדול הבא.
הכוונה שנחשפה והפגיעה של חיל האוויר באזור המנהרה בשבת בלילה סיכלו את המזימה. היום גם נחשף כנראה קצה המנהרה בשטח ישראל. אנשי חמאס והג'יאהד האיסלאמי שנכנסו לבצע בקרת נזקים או להטמין חומרי נפץ נוספים לקראת הפעולה, התפוצצו מסיבה לא ברורה עם המטענים שהכינו. מעבר לשמונת ההרוגים, זו הייתה מכת יוקרה שנטרלה את היכולת לממש איומים שהושמעו לאחרונה.
הזרוע הצבאית של חמאס הסיקה שאין מה להפסיד. גם אם יספגו מכות קשות שינחית עליהם צה"ל, כולל כניסה קרקעית - בסוף הלחימה יוכל הארגון להתמקח באמצעות המצרים, כמו בעבר, על הסדרה חדשה, שיהיו בה סעיפים שישפרו את מצבו בתמורה להתחייבות לרגיעה.
שליטה בהסלמה
ישראל נכנסת להסלמה בתנאים הנוחים לה. ההבלגה והאיפוק הממושכים שהפגין הקבינט מול ירי הרקטות; הטיפול המהיר והיעיל של שב"כ והמשטרה בפענוח רצח הנער הערבי מוחמד אבו חדיר; וההתייחסות של המערכת הפוליטית והציבור בישראל ששללו וגינו את הרצח - כל אלה העניקו לגיטימציה בינלאומית מחודשת לישראל להגן על עצמה. גם נטרול המתקפה שסוכלה במנהרה מעניק תנאים צבאיים נוחים למבצע צבאי ברצועה.
התגובה הרגועה עד כה אפשרה גם להכין את הכוחות, לפרוס אותם בשטחי ההיערכות, ולמעשה ישראל היא ששולטת בהסלמה. חמאס יכול רק להרחיב את הירי. לישראל יש הרבה יותר אופציות צבאיות וגם כלכליות ללחוץ באמצעותם את חמאס.
זה לא הולך להיות פיקניק. אבל לעת עתה, שני הצדדים עדיין נשארים במרחב שאפשר לקרוא לו "מרחב ההוגעה" זה של זה, וייתכן שזה יספיק. אם לא, ישראל תצבור כוחות הרבה יותר גדולים, תערוך אותם במרחק בטוח מהרצועה, ובהגיע השעה תפתח במבצע שתכליתו כאמור היא להשמיד את מאגר הטילים הכבדים ואת מערך הייצור שלהם.
לממד הזמן יש כעת משמעות חשובה. ככל שהפעילות תסלים כך גדלים הסיכויים שייפגעו חלילה אזרחים בישראל או עזתים לא מעורבים. בשני המקרים זה עלול להוליך ללחימה שיכולה לצאת משליטה ואז להוביל לתוצאות לא רצויות לישראל. לכן, היעד העיקרי של צה"ל כרגע הוא למנוע פגיעה ביישובים, להימנע מפגיעה בפלסטינים לא מעורבים, והעיקר - לסיים מהר את הלחימה כדי להקטין את הסיכויים שמשהו ישתבש.