בריכת הסולטן היא מזמן לא בריכה ובטח שאין בה סולטן... אבל מופעי הענק שבה בהחלט מלכותיים, בטח אחרי השיפוץ האחרון שהמקום עבר. גם תג החניה באזור בהחלט מתאים לתקציב של מלך או לפחות סולטן (אם שאלתם... 109 שקל בחניון קרטא, פלוס יותר משעה המתנה עד שהצלחתי להיחלץ ממנו לאחר המופע...).
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הפעם היה זה המופע "פעמי אלול" של המנצח והמוזיקאי המצליח רפי ביטון ומקהלת 'קולות מן השמים'. ביטון כבר הופיע פעמים רבות בבנייני האומה בירושלים עם הפרויקט המלהיב שלו והפעם החליט ללכת על מקום גדול יותר בירושלים - בריכת הסולטן בה יש כפול מקומות, כ-6000.
מבחינת הבמה וההשקעה ביטון הגיע מוכן לחלוטין למופע. הבימה הענקית המושקעת, נגנים רבים, וכמובן גולת הכותרת כ-50 ילדי ובוגרי המקהלה שלו ששרו לבד וגם לצידם של אורחים כמו החזן ניסים סאאל, משה לוק וסולני המקהלה כאביחי אדל ואיתמר חג'בי. ביטון הכין תכנית מוזיקלית עשירה במיוחד ברוח ימי הרחמים והסליחות כזו שהתחילה ב'אבינו מלכנו' ונגעה גם ב'כל נדרי' בביצוע מלהיב במיוחד של הילד דניאל ברמן, שנתן כמה קטעים טובים במופע, וכמובן גם 'ונתנה תוקף' אותו כינה ביטון "נתנה תוקף מהסרטים", כשהוא עושה שימוש בקטעי פסקול מסרטים למנגינות השונות.
רוב ביצועי הערב לדעתי לא בוצעו בהופעותיו הקודמות של ביטון וקולות מן השמים, היה זה חומר חדש ומושקע ועל כך מגיע כל הכבוד לכל העוסקים במלאכה, על הרף המקצועי הגבוה שהם מציבים שוב ושוב בהצלחה רבה.
אני אוהב מאד את הצבעוניות המוזיקלית העשירה של ביטון, אני אוהב מש-אפים ורעיונות מוזיקליים שמתחברים ומפתיעים, וגם שיבחתי את ביטון על כך רבות בעבר. אבל הפעם הרגשתי שזה היה מוגזם ומסחרר מידי. ביטון עבר משיר לשיר וממנגינה למנגינה במהירות, כשהוא נע קדימה ואחורה בין המנגינות. למנגינה יש מבנה, יש בית, יש פזמון ויש את המתח הנכון שנבנה בבית כדי שייפתח בפזמון וייצר את תחושת הפתרון שאנו מצפים לה. התערובת המוזיקלית של ביטון פגעה הרבה פעמים במבנה המנגינות והייתה פעמים רבות מוגזמת ומיותרת. לפעמים מאמץ יתר לבניית משהו מורכב רק פוגעת. גם לפשטות יש מקום בתוך מופע מורכב ויש צורך לשמור על האיזונים האלה בצורה מדויקת יותר.
נקודה נוספת, במהלך המופע כולו, הייתה לי תחושה מבוססת ניסיון מקצועי, שמקהלות הילדים הוקלטו כבר לפני המופע והושמעו במחשב. אני מבין את הצורך להציג משהו מושלם על הבמה, אבל לטעמי חלק גדול מהקסם של המקהלות של ביטון הן היכולות הגבוהות שלהן גם בלייב. אני מעדיף קצת פחות מושלם ובלייב, מאשר סאונד מקומפרס ועטוף בריוורב. ואם כבר, כמו שביטון עצמו הודה בהופעה, הביצועים הטובים ביותר שלהם קורים בכלל בבית הכנסת בתפילות השבת. אם עדיין לא הייתם בשבת כזו, תלכו בהזדמנות הקרובה. אתם תברכו אותי אחרי.
באופן כללי בריכת הסולטן היא מקום מאד מנתק בין הקהל לאמנים, המקום הגדול שכולו תחת כיפת השמים, חסר תהודה לחלוטין, גם אם הקהל יצרח יחד בקושי ישמעו אותו. ביטון ניסה לשמוע את הקהל במהלך המופע וגם הביא אליו כרגיל את "ברגש" אוסף בחורי ישיבה נלהבים שמגיעים להופעותיו, יושבים בקהל ושרים בקול בקטעים הנדרשים. בבנייני האומה הם עושים את העבודה בגדול. הפעם, בבריכת הסולטן בקושי הרגישו אותם ובקושי שמעו בכלל את הקהל וזה חסר מאד במופע שיכול לאפשר לקהל להצטרף מידי פעם.
באופן כללי הסאונד מהבמה לא היה במיטבו ופעמים רבות היו מיקרופונים של סולנים שלא נדלקו או סתם רעשים ובלגן באוזן. אני מניח שאלו בעיות טכניות שקשורות למורכבות וגודל ההפקה וגם לתנאים הטכניים של בריכת הסולטן.
אני לא הייתי ממליץ לביטון לחזור לבריכה... שני מופעים בנייני האומה יעשו את העבודה טוב יותר ויביאו לדיוק עמוק יותר של הקונספט מול הקהל.
העבודה של ביטון עם הילדים היא מופלאה ומרגשת. על הילדים ששרו קטעי סולו ניכרה ההשפעה הגדולה ותוצאות הלמידה שלהם מהמורה הגדול שלרשותם. כל אחד מהם נתן ביצועים מעוררי השתאות, גם כשהם לעתים לא היו מדויקים, היה זה תואם לחלוטין לגילם וניכר היה שחלק מההכשרה הבימתית שלהם היא גם לא ליפול מטעות אלא לדעת לעמוד על הבמה ולהמשיך.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
רפי ביטון הוא אמן המוזיקה הכי חדשני ויצירתי בעולם ההופעות של המוזיקה היהודית. כל מופע שלו הוא מעשה ידי אמן, מקוריות לשמה, עם עושר מוזיקלי גדול מאד. מה שנצרך זה רק מינון מדויק יותר של הכמות והעוצמה של היצירתיות שיכול להביא לתוצאה נוחה לאוזן וטובה יותר. אני מחכה כבר לפעם הבאה ובטוח שהיא כרגיל תהיה מדויקת וטובה יותר.
- להערות, הארות וגידופים לקראת שנת תשפ"ו: nl@kikar.co.il
0 תגובות