עם בוא סוף השנה, המנהג המקובל בעולם התקשורת הוא לסכם את השנה שעברה, את האירועים המסעירים שפקדו אותה, לישא וליתן בטוב ובמוטב שחלפו על פנינו ולקוות לטוב. בימים אלו, לנוכח העוינות הגוברת עלינו מכל העולם ואשתו, שעה שראש הממשלה כבר מדבר על כלכלה עצמאית (ואז ממהר לתקן את עצמו), וחדשים לבקרים אנו שומעים על עוד מדינה שתומכת בהכרה חד צדדית במדינה פלסטינית, נראה שהעולם סוגר עלינו.
במצוד אחר האשמים למצב, אנו שומעים קולות עקשניים שתולים את הכל בחוסר הסברה. או יותר נכון, בכישלון המפואר של ההסברה הישראלית בזירה הבין לאומית. אנחנו פשוט לא יוצאים שם טוב.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אך מי שליבו בקרבו ועיניים בראשו מבין היטב שהעם היהודי, ממצרים ועד הנה, נכשל תדיר בהסברה. מסתבר שהיהודי אף פעם לא היה מספיק פוטוגני.
בפוסט שכתב פרופסור נדב שנרב בשבוע האחרון, הוא הדגים זאת בצורה טובה:
"כן כן, חברים, לאור החלטת עצרת האומות המאוחדות הגיע הזמן להודות סופית – ההסברה שלנו נכשלה.
נכשלנו בניסיון להסביר לפטר הנזיר וחבריו, נוסעי הצלב, שאין לנו קשר לסלג'וקים המפריעים לעלייה אל כנסיית הקבר.
נכשלנו בניסיון לשכנע את ציבור האבירים ששערי ההלוואה בריבית שלנו הם הגיוניים לאור אחוז החובות שאינם נפרעים.
נכשלנו כאשר ניסינו נואשות להבהיר, לאבות ואימהות מבוהלים בכל רחבי אירופה, כי איננו אופים מצות בדם ילדים.
לא שכנענו את הציבור ההיסטרי שהמגפה השחורה, אשר קטלה שליש מאוכלוסיית אירופה, מועברת על ידי חולדות ופשפשים, ואינה נובעת מהרעלת בארות על ידינו.
משרד ההסברה שלנו לא הצליח להעביר לציבור הצרפתי את המסר לפיו דרייפוס איננו מרגל, ואפילו אם הוא כן מרגל, שמעשיו של קפיטן אחד בתותחנים לא מעידים על הציבור היהודי בכללו.
במקביל, כשלנו במאבק נגד "הפרוטוקולים של זקני ציון", אשר שכנעו מאות מיליונים במזימה היהודית להשתלט על העולם ולפוצץ את מנהרות הרכבת התחתית.
וכמובן, נכשלנו גם מול אוסף המדענים והרופאים הנכבדים שהשקיעו כל כך הרבה מאמץ בתורת הגזע. דף המסרים שלנו, לפיו היהודים או השמים בכלל אינם גזע נחות, לא עבד, שלא במפתיע, מול תצפיות מדעיות מובהקות".
לקראת סיום, פרופסור שנרב מוסיף:
"באמת מאד פשוט. אם יחסי הציבור שלך בשפל, הקמתה של מדינה אינה שיטה טובה לאשש אותם".
מילה בסלע, הדברים מדברים בעד עצמם. זה לא אומר חלילה שצריך להרפות ידיים מההסברה הלאומית. כל מאמץ יכול לחסוך דם יהודי. אבל ההיסטוריה מלמדת שזה לא תמיד עלה לעם היהודי יפה, גם אם סבא שלך היה רקדן 'מה יפית' של המלך, זה לא תמיד הסתיים במחיאות כפיים.
אבל מה לגבי ההסברה החרדית? האם מנהג אבותינו בידינו להיכשל שוב ושוב?
פריים טיים - שטח הפקר
בעבר הרחוק הרב מרדכי נויגרשל אמר שיש לו סגולה לפרנסה 'בדוק ומנוסה': תכין דרשה על גיוס בני הישיבות/חרדים לצה"ל ומובטח לך שהדרשה הזו תמיד תהיה אקטואלית, תמיד בוערת בשיח נושא הגיוס הוא השקעה לטווח ארוך. אכן היו זמנים שזה היה מדויק להפליא.
כיום, כבר כמעט שנתיים מאז טבח שמחת תורה, והנושא לא יורד מסדר היום ומאיים אף להמיר את השיח מ'כן ביבי-לא ביבי', ל'בעד גיוס - נגד גיוס'.
בנוסף לכך, או אולי בעיקר, זו הכמות הבלתי נתפסת של חיילים שאיבדו את חייהם על משמר ארצנו וערי אלוקינו, הרי שהתקשורת היום זמינה יותר מאי פעם, וכולנו חשים שה'הותר לפרסום' נשמע הרבה יותר צלול, ממש לוחש לנו לתוך האוזן.
אז לפני שיושבים הוגים חרדיים (יש דבר כזה?) ומחדדים מסרים מה אומרים ומה לא אומרים, 'נשתנו הטבעיים', 'הם התרחקו מאוד' וכו' וגו'. או שמא בשעה זו בכלל אין מה לומר בבחינת "זר לא יבין זאת", בפרט שאותו זר קובר את בניו השכם והערב.
בחלל הזה נכנסו כמה שועלים מחבלים בכרמים והתנדבו לייצג אותנו חינם אין כסף, מה שנקרא בזמן שאתם ישנתם הם היו שם בשבילנו. במופע ניתוק מוחלט והתנשאות נבובה הם החליטו על דעת עצמם לדברר את נושא גיוס החרדים, ועשו זאת בצורה חובבנית שלא לומר נפשעת כמעט. עד שחילוני אפיקורס גמור שאל: "האם הקב"ה יכול לברוא שם שהם לא יכולים לחללו אותו?!".
בכל זאת, אנו בערב ראש השנה ולכן לא ננקוב כאן בשמות, אבל אולי דווקא עכשיו זאת הזדמנות עבורם לקחת כמה שיעורים בחשבון נפש, ולבקש סליחה מהציבור החרדי.
"ועל חטא שחטאנו בזלול מראיינים וצופים"
אחד מיוחד שבחבורה הוא חרדי יקר, חובב ראיינות מושבע, שפיתח שיטת שכנוע ייצוגית, שמבוססת על זלזול מוחלט במראיין ושחצנות על הצופים. הוא מתיישב מול המצלמה כמו סבאל'ה נחמד, אבל כזה שלא כדאי באמת להרגיז אותו.
אבל למה להכביר במילים הנה, ראיון אחד שלו מתוך עשרות שמופץ ברשת. יראה הציבור וישפוט.
הדובר החרדי מטעם (עצמו): "אל תבלבלו את המוח. ב-7 באוקטובר לא היה חסר חיילים, היה חסר שכל וסיעתא דשמיא".
המראיין מחייך, ומנסה לסדוק את חומת הביטחון העצמי: "מה יקרה אם השופטים שם יפסקו שזו חובה לגייס חרדים, תישארו בקואליציה?".
החרדי: "חחחח... לא קואליציה ולא מדינה. איך הרב שך אמר בזמנו, אנחנו פשוט מאוד, אם ירצו לגייס לנו את בני התורה, ניקח את המטלטלים שלנו ונעזוב את הארץ".
מראיין: "כן. כן, אני מכיר את שיעור ההיסטוריה הזה. אז בג"ץ אשם, לא נתניהו. זה מה שאתה אומר?".
חרדי: "נכון, אבל נתניהו היה אמור לסדר את הדברים כבר בתחילת הקדנציה ולא לדחות את זה כל כך מאוחר".
מראיין: "בקיצור, אתה אומר, אם החוק יפסל, אנחנו נעזוב את הקואליציה?".
חרדי: "רגע, מה זה יעזור לנו? כי אם אנחנו נניח נניח נניח נלך עם אדון גנץ, כן, ועם החבר שלו, עם אדון לפיד, החייל הקרבי המהולל בעל האיתורים, איתורי המופת הגדולים, עיתון במחנה – אז גם בג"ץ יכול לבוא ולפסול. אז צריכים לדעת ולומר לבג"ץ או לעשות חוק שגובר על בג"ץ, או להגיד לבג"ץ, חבר'ה אתם בית דין בינלאומי באג, מה אתם פוסקים פה נגד יהודים, מה אתם, נורמלים?".
מראיין: "טוב, שורה תחתונה: נתת לי שיעור היסטוריה וגם אזרחות, עכשיו נשאר רק ליבה, מתמטיקה ואנגלית, ואנחנו סגורים. אחלה דיל".
מישהו כאן השתכנע? האם גדולי הווכחנים שעמדו ליהדות, כמו הרמב"ן או אולי רבי יהונתן אייבשיץ, דיברו בסגנון המתלהם הזה שאין בו לא רוח חכמים ולא יראת שמים?
נכון יש מקום למחאות, ולמתוח את הזכות הדמוקרטית של חופש הביטוי, אבל הזמינו אותך לטלוויזיה תחת 'הטייטל' של מסבירן אחד שבקי טובא ברוח אפו של המגזר הרדי, ולנסות לקרב את זה לציבור הכללי ולו במעט. זה לא בדיוק המקום להשתלח, ולשחק לתוך הסטראוטיפ.
מה אם להכין קודם לראיון כמה מילים? סוף כל סוף ריאיון בטלוויזיה, התבקשת להציג את הציבור החרדי בעניין הגיוס, לא תבוא מוכן מהבית? לפחות כמו לדרשת שבע ברכות.
וזו רק דוגמה קטנה לאדם שמתעקש כמעט ערב ערב לזכות את הציבור החילוני באמרות השפר שלו, ואין איש אחד שיקום ויגיד לו "רבינו, אולי חאלס!".
בחור במלחמה - העסק שלי ייפגע
אבל אולי הוא מבוגר ולא יודע להתאים את עצמו, רק אם היה שם באולפן בחור חרדי צעיר שמחובר לעם בטח זה היה נראה אחרת. זהו, שהמצב עם הצעירים שלנו - הרבה יותר גרוע.
במרוצת הזמן הבינו שם בתקשורת שכדאי להזרים דם צעיר ולרענן את הדוברים החרדים מטעם עצמם, והחליטו לאייש את העמדות בבחורים שעובדים ולומדים.
כך קיבלנו על המסך בחור צעיר חרדי שאינו לומד בישיבה אלא מנהל עסק פרטי, שהופיע בתוכניותו של עודד בן עמי ב'קשת 12' בנוגע לסוגיית גיוס חרדים לצה"ל.
הבחור התלונן כי אינו יכול להתגייס מכיוון שהוא חושש שהעסק שבנה ייפגע אם ישרת בצבא. במהלך העימות, כשלוחם מילואים, רס"ל אביב עזר, קרא לו להצטרף לגיוס, הבחור שלנו הטיח בו בתגובה:
"אתה מילואימניק שמרוויח 20 ומשהו אלף שקל בחודש בתלוש שלך אז אל תקשקש לי דברים על אתה לא עושה מילואים ועושה כסף כי אתה נמצא בצבא בשביל כסף".
דברים אלו גרמו לעודד בן עמי להתפוצץ בשידור חי ולקרוא לבחור להתבייש ולהתנצל.
בין הדברים הקשים הבחור החליט שהוא נוטש את העניין הכלכלי, סוף סוף הוא מייצג כאן את הציבור החרדי, ואז הוא אמר: "אז מה אם הוא רמטכ"ל. מי הוא בכלל? הוא מניח תפילין? לי יש רמטכ"לים עם כיפה, עם זקן".
וכשגם זה לא עזר, הוא ניסה לקנח עם קצת שואה, לא פחות. הבחור הטיח בלוחם המילואים, (שהוא גם נכד לניצולי שואה) כי "בשואה לא דיברו ככה, תתבייש לך". אביב הלוחם הזדעזע מהדברים ושאל אותו: "מה קרה, הדם שלנו שווה פחות? אתה בכלל יהודי?".
למרבה חוסר המזל, אותו בחור חרדי לא היה היחיד, בכלל לא, אחריו ולפניו מילאו את המסך בחורים עובדים-לומדים וכל אחד ניסה בתורו בטענות שונות ומשונות להסביר את הדבר היותר קשה של 'לא ללמוד וגם לא להתגייס', אבל הצד השווה של כולם הוא הניתוק וחוסר הרגשות ומעל הכל נזק אדיר לציבור החרדי.
רק שאלה אחת מעניין לשאול את אותם בחורים - למה כל הטוב הזה מגיע לנו הציבור החרדי?
הסברה חרדית - אתה יותר חכם מהרב שך זצ"ל?
הציבור החרדי הוא ציבור שחונך לעשייה, לימוד תורה, שמירת מצוות קלה כבחמורה, לנגד עיניו המוטו של חז"ל "לא המדרש עיקר אלא המעשה". ולכן זו לא בושה שדברים קריטיים כמו לימוד תורה או גיוס - אין לכל אחד מאיתנו את הכלים הנכונים, לא כל אחד יודע ויכול לתווך את השיטה.
'תורה מגנא ומצלא', 'גדול המחטיאו', 'ועשית ככל אשר יורוך', ועוד תשובות מהסוג הזה שהם נכונות וקיימות לעד. אך לצופה מבחוץ זה נדמה הרבה פעמים כמו מה שהפילוסוף וינגשטיין כינה "משחק השפה". כלומר, טקסט שהמובנות שלו נמצאת רק בתוך עצמו, בתוך המשחקים שהוא יוצר בין מרכיבי היסוד שלו.
השיח שנוצר אצלנו מינקות לא רוצה ולא נועד לצאת החוצה, ובטח שלא לתווך את עצמו. זה לא סוד שבכל וויכוח פנים-חרדי תמיד יש את הטיעון המוחץ שמביא את ה"נווקט אווט" - מה אתה יותר חכם מהרב שך, הרב עובדיה, הרבי מחב"ד?
זה נכון, איש מאיתנו לא יותר חכם מהם, ולא מבין יותר מהם. והקב"ה שתלם בכל דור שבצורכי ציבור הם יחליטו עבורנו, אבל אין לנו ציפייה שמשהו שלא מאמין בזה כן יתרשם מהטיעון הזה. כמו שהוא יטען נגדנו: מה אתה יותר חכם מאיינשטיין, בן גוריון, או הרצל?
כאשר מטרת העל החרדית היא סוג של בידול והסתגרות, נדמה שלהסברים העמוקים אין קיום מחוץ למעבדה. הבעיה היא ה"שכל של תורה" שבשמו אנו מדברים, נתפס כסינית עבור כל מי שלא גדל בתוך הקהילה. ולפעמים נדמה שמגיע אדם עם הטיעונים 'מהשטיבל' ואומר אותם בטלוויזיה, כך שאין לו אפשרות לא לצאת נלעג או להרים להנחתה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אז אולי באמת תמיד נכשלנו כיהודים וכחרדים בהסברה, אבל למה לנו לדרדר את המצב עוד יותר, בנימוקים כאלה ואחרים שרק גורמים לריחוק וחילול ה', נסינו ומה לעשות זה לא ממש הצליח לנו, אז אולי לקראת השנה החדשה נגזור על עצמנו קצת יותר שתיקה והרבה יותר עשייה בתורה ובתפילה מי ייתן ונזכה להיות ראש של דג - כן, כזה שלא מרבה במילים.
0 תגובות