צום גדליה הוא יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם, ונכבית גחלת ישראל הנשארה, ומהריגתו התגלגלה גלותם. וכמו שמבואר כל זה בספר ירמיה, (פרק מ´ ואילך).
צום גדליה שוה לכל עניניו לשאר התעניות, ודינים אלו מבוארים אצלינו בהלכות תענית שבעה עשר בתמוז.
כתב רבינו ירוחם, שגדליה בן אחיקם נהרג ביום ראש השנה, ומכיון שאסור להתענות ביום ראש השנה, שהרי יום טוב הוא, תקנו להתענות למחרתו, כלומר ביום ג´ בתשרי. והביא דבריו מרן בבית יוסף. (ס"ס תקמט). וכן כתב המאירי, שגדליה בן אחיקם נזכר במסכת סופרים, שנהרג ביום א´ בתשרי, אלא מפני שהוא יום טוב קבעו את התענית למחרתו. וכן כתב הרד"ק.
הלכה פסוקה בידינו (באורח חיים סימן תקנט), שכאשר חל יום התענית בשבת, ומחמת כן הוא נדחה ליום ראשון, פטורים "בעלי הברית", שהם, המוהל הסנדק ואבי הבן מלהתענות. ולפיכך, לאור מה שכתב רבינו ירוחם שצום גדליה היה צריך לחול ביום ראש השנה אלא שהוא נדחה תמיד מפני יום טוב, כתב בספר טורי זהב (לרבי דוד הלוי אב בית הדין בלבוב, מגדולי נושאי כליו של מרן השלחן ערוך), שנראה לכאורה שאם יש מילה בצום גדליה, אין בעלי הברית צריכים לצום מפני שהוא צום דחוי.
אלא שיש לחלק ולומר, שבדרך כלל ניכר הדבר שהתענית דחויה, ולמשל צום תשעה באב שחל בשבת, שהכל יודעים שהוא צריך לחול בשבת, ומפני כבוד השבת הוא נדחה ליום ראשון. אבל בתענית גדליה שאין הדבר ניכר שהיא דחויה, שהרי בכל שנה היא נדחית, יש לומר שאין לנהוג בה היתר לבעלי ברית. וכן חילק הגאון רבי יהודה עייאש, שמסברא נראה שאין להקל בזה בכל צום גדליה, אלא רק בתענית שהיא נדחית והכל יודעים שהיא דחויה. וכן הכריע להלכה מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל.