כוהנות קטנות שלי, פרשת השבוע שלנו היא שוב צמד חמד, הפעם "אחרי מות - קדושים".
החיבור ביניהן הוא לא מקרי. הוא מלמד אותנו שיעור קריטי ביהדות: הקדושה היא לא רק לאנשים וזמנים מסוימים - היא לכולם, תמיד.
אני אסביר, לא להילחץ. אין שיעורי בית תורידו את העט.
פרשת אחרי מות מתארת את רגע השיא של עבודת יום הכיפורים – הכניסה של הכהן הגדול לקודש הקדשים, "מִבֵּית לַפָּרֹכֶת".
לעומתה, פרשת קדושים מתמקדת במקומות היומיומיים והפשוטים: השדה, השוק והיחסים שבין אדם לחברו.
אבל מה נאמר שם? "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ".
זה לא ציווי לנזירים, זה ציווי לכל אדם ואישה פשוטה ורגילה כמוך מישראל!
כפי שמסביר לנו הרמב"ן, הקדושה אינה רק הימנעות מדברים אסורים, אלא היכולת "לקדש עצמך במותר לך".
התורה דורשת מאיתנו לשלב בין הרוחני לגשמי: לצד יראת המקדש ושמירת השבת, היא מצווה גם לא לעשות "עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" וגם "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
זוהי תמצית הקדושה כדרך חיים: לקחת את היראה והטהרה מתוך קודש הקודשים ולהכניס אותן לכל תחומי החיים.
כן, גם לאינסטגרם. ריכולים בדיירקט נספרים בשמיים, אביטל!
רק שבוע שעבר דיברתי על לשון הרע, כלום לא נקלט לה זאת. לא רעיונות ולא היריונות. הקטנה שלה כבר בת שבע. סליחה לא יפה, לשון הרע.
0 תגובות