אחרי ימי הדין של ראש השנה ויום הכיפורים, האווירה משתנה באחת: מן היראה אל "זמן שמחתנו". אבל מה באמת מסתתר בתוך המצווה הזו? אלו סגולות ייחסו לה גדולי ישראל, מה עושים עם הערבות אחרי הושענא רבה, ולמה דווקא העניים הם חלק בלתי נפרד מן האושפיזין?
"עברנו את הימים הנוראים", פתח יוסי עבדו את "בצל סוכתו" - המשדר המיוחד ב'אולפני כיכר', "ומה שנשאר לנו כרגע זה ליהנות בצל ה' יתברך, בצל סוכתו". מולו ישב הרב יוסף חיים אוהב ציון, מגיד שיעור בירושלים ומחבר ספרים רבים, בתוכנית שעסקה בהלכות הסוכה, במנהגי האושפיזין ובשורה של סגולות שהובאו בשם גדולי ישראל.
העגל שביקש מחסה והרמז הגדול לסוכה
את השיחה פתח הרב בסיפור הידוע במסכת בבא מציעא (פה ע"א) על ייסורי רבי יהודה הנשיא, בשם הרב נתן מאיר ווכטפויגל מתוך ספרו "לקט רשימות". עגל שהובל לשחיטה ברח בבכי ונכנס תחת כנפי גלימתו של רבי, וביקש שם מסתור. רבי אמר לו "לכך נוצרת", ובשמים נטען כנגדו: מאחר שלא ריחם, יבואו עליו ייסורים. וקשה מה הטענה על רבי הלא סוף בהמה לשחיטה? אלא ביאר הרב זצ"ל. "ברגע שהעגל בא לחסות בצל כנפיו של רבי, היה מקום לרחם עליו".
"כך גם אנחנו: לא יודעים מה נפסק עלינו ביום הכיפורים, אבל באים לחסות בצל כנפיו של הקדוש ברוך הוא", אומר הרב, "אם באנו לחסות בצל כנפיך, בורא עולם לא יזרוק אותנו".
הסוכה נקראת בקבלה "צילא דמהימנותא", צל האמונה, ובגימטרייה עולה 91, כמניין הוי"ה ואדנות. רבי חיים פלאג'י, ב"מועד לכל חי", מביא בשם "ראשית חכמה" שהרמ"ק לא היה מדבר בסוכה אלא בדברי תורה בלבד, והשווה את קדושתה לקדושת בית הכנסת. גם ה"פלא יועץ" מביא על האר"י שנזהר משיחת חולין בתוך הסוכה.
כשרות הסוכה: ההלכה קודמת לסגולה
"אנחנו לא מקיימים מצווה בשביל סגולה", הדגיש הרב בפתח דבריו. "קודם כל שהסוכה תהיה כשרה למהדרין, שלא יברך ברכה לבטלה".
הדפנות צריכות להיות יציבות ולעמוד ברוח מצויה. בסוכת בד יש לוודא שהמחיצות עצמן כשרות ויציבות, ולא להסתמך רק על יריעות המתנדנדות ברוח, כפסיקת מרן הרב עובדיה יוסף. חבלי כביסה וחוטי חשמל שמעל הסוכה אינם פוסלים אותה, אך בפרגולות ובגגות נפתחים בהם ישנם שאלות רבות: "אדם ישאל רב, ישאל חכם", אמר הרב.
כבוד הסוכה ומה מכניסים לתוכה
כלי שתייה נאים יכולים להישאר בסוכה, וכלי אכילה מוציאים לאחר השימוש מפני כבוד המצווה; אם בכל זאת הכניס כלי אוכל, הסוכה אינה נפסלת בכך. הרב הזכיר בשידור גם הנהגה להימנע מהכנסת בעלי חיים לסוכה, ובעניין כניסת גוי מובאת בספרי המנהג הנהגת זהירות, לא איסור הלכתי גורף. בספרי המוסר מובאת גם מעלה להימנע מדברים בטלים בסוכה ולהרבות בה בדברי תורה, על דרך הזהירות שהובאה בשם הרמ"ק והאר"י.
בלילה הראשון של החג יש חיוב מיוחד באכילת כזית פת בסוכה. במקרה של גשם יש לדין זה פרטים ומחלוקות מיוחדים, ולכן יש לנהוג לפי ההלכה והמנהג.
"כל רגע ורגע שאדם יושב בסוכה, הוא מקיים את מצוות הישיבה בסוכה", אמר הרב, והביא ביטוי ציורי ששמע מהגאון רבי יעקב חיים סופר: "כל נחירה ונחירה שאתה נוחר בסוכה, אתה מקיים מצווה". כעדות, ולא כפסיקה, הביא הרב את המסופר על הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, שהפסיק לעלות לכותל בחג לנענע לולב, וראה בישיבה בסוכה קיום מצווה תדיר יותר.
ב"יסוד ושורש העבודה" מובאת חומרה גדולה שלפיה היוצא מן הסוכה שלא לצורך מבטל מצוות עשה. זו חומרה שאינה מוסכמת להלכה, והכלל המעשי הוא "תשבו כעין תדורו". מרן הרב עובדיה תיאר שבימיו במצרים כמעט לא היו סוכות, והיו אוכלים כזית לחם בלילה הראשון ויוצאים. "היום, ברוך ה', אפשר לכל אחד לעשות סוכה, לא להתעצל", ציטט הרב.
נשים פטורות ממצוות סוכה מן הדין, כמצוות עשה שהזמן גרמא. אצל גברים, אכילה, שתייה ושינה הן חלק מדין "תשבו כעין תדורו", בכפוף לדיני חולה, מצטער ושאר פרטי ההלכה.
"יש לי שני מזגנים ועדיין חם": מתי מצטער פטור מהסוכה?
"יש אנשים בלי מזגן שלא יכולים, נהיה להם כאב ראש וסחרחורת", אמר עבדו, בהתייחס לחום הכבד של השנה. "יש לי שני מזגנים ועדיין חם", השיב הרב בבדיחות הדעת. ההלכה מכירה במצב של "מצטער פטור מן הסוכה": רוח, זבובים וריח רע, כאשר הצער הוא כזה שדרך בני אדם להצטער ממנו. הרב הזכיר בהקשר זה את העיקרון שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ומזגן, מאוורר או מצנן יכולים לאפשר לאדם לקיים את "תשבו כעין תדורו" בנחת ולהימנע ממצב של מצטער.
עבדו, מצדו, סיפר שההקמה הפיזית של הסוכה, השולחן, הסירים והמזגן, קשה לו אישית - "אני בן אדם חלשלוש", אמר - אך חברים ומשפחה עוזרים לו כל שנה, וכל חייו התפלל לזכות בסוכה גדולה עם גג גבוה שבו יוכל לנענע לולב בנוחות. "אדם שמהדר במצוות הסוכה זוכה לדברים גדולים", השיב הרב. הפלא יועץ רואה בעצם היציאה מדירת הקבע לסוכה בחינת גלות המכפרת עוון, ומוסיף שגם מעבר מבית לבית נחשב בחינה של גלות.
לשמור: הסגולות המרכזיות של הסוכה בקצרה
אחרי ההלכה הגיע החלק שעורר את הסקרנות הגדולה באולפן: אלו מעלות והשפעות רוחניות קשרו גדולי ישראל לעצם הישיבה בסוכה. בקצרה, אלו הסגולות המרכזיות:
- אריכות ימים: ישיבה בדירת עראי - "סגולות ישראל" לרבי שבתי ליפשיץ, מערכת ס' אות י"ד.
- שנות גבורות: "אזרח" בגימטרייה "גבורה" (216) - "זרע קודש" לרבי נפתלי צבי מרופשיץ.
- בחינת ארץ ישראל גם בחו"ל: סוכה בחוץ לארץ - "צמח דוד" לרבי דוד שפירא מדינוב.
- בנים: מצוות הסוכה - "ליקוטי מוהר"ן" חלק א' תורה מ"ח.
- שלום בית: קיום המצווה כתיקונה - "יפה ללב" לרבי יצחק פלאג'י, סימן תרכ"ה.
- פרנסה: ישיבה בסוכה ממשיכה שפע לבית - "תפארת שלמה".
- גשמי ברכה: מצוות הסוכה וענייני החג - "אמרי נועם" מדז'יקוב.
- דעת בתורה: חג הסוכות נותן דעת לכל נפש - "שפת אמת".
רבי שבתי ליפשיץ דורש בספרו "סגולות ישראל" את מאמר חז"ל "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי": בזכות שבעה ימים בדירת עראי זוכה האדם להאריך ימים.
רבי נפתלי צבי מרופשיץ, ב"זרע קודש", דורש "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות": "אזרח" עולה בגימטרייה "גבורה", כרמז ל"אם בגבורות שמונים שנה".
ב"צמח דוד" כתוב שגם סוכה בחוץ לארץ יש לה בחינת קדושת ארץ ישראל, רעיון דרשני ולא קביעה הלכתית.
רבי נחמן מברסלב קושר, ב"ליקוטי מוהר"ן", את הסוכה לבנים, וכך גם ה"תפארת שלמה". רמז נוסף לכך, שהביא הרב, מיוחס ל"נחלת שדה" בשם "ויאמר יהושע": "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה" עולה עם הכולל 1,614, כמניין "כל האזרח בישראל ישבו בסכת" בכתיב התורה החסר.
ה"אמרי נועם" מדז'יקוב דורש את הפסוק "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה": האות ד' רומזת, לפי הדרוש, לארבע דפנות הסוכה, ועל ידי קיום המצווה ממשיכים גשמי ברכה.
ה"שפת אמת" רואה בפסוק "למען ידעו דורותיכם" רמז לכך שחג הסוכות נותן דעת לכל נפש כפי מדרגתה. הרב הוסיף בשם קונטרס בענייני סוכות מדרש פליאה על הפסוק "וה' ברך את אברהם בכל": "בכל" זו סוכה, ובגמרא דרשו "בחוסר כל" מתפרש כדעת.
"מובטח שלא תהיה מריבה בבית כל השנה"
ב"יפה ללב", סימן תרכ"ה אות ג', כותב רבי יצחק פלאג'י בלשון חריגה: "מובטח לו שלא תהיה מריבה בתוך ביתו כל אותה השנה" למי שזהיר במצוות הסוכה ועושה אותה כתיקונה.
ב"ספר המידות" לרבי נחמן מובא באותו כיוון: "למחלוקת ילמד מסכת סוכה", ברמז "תצפנם בסוכה מריב לשונות".
ב"אמרי נועם" מובא בשם רבי שמשון מאוסטרופולי עניין "קליפת ריב" שהסוכה, "סוכת שלום", מבטלת. מבחינה הלכתית, הטעם לפטור סוכת החג ממזוזה הוא שהיא דירת עראי; רעיון קליפת הריב הוא נדבך דרשני נוסף.
מאותו רעיון נמשכת, לפי הדרוש, גם הפרנסה: ה"תפארת שלמה" דורש את המשנה "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית" כרמז לכך שהשפע ממשיך אל הבית גם אחרי שהחג נגמר.
ב"עטרת ישועה" מובא רמז נוסף המקשר בין הסוכה, ארבעת המינים, ומספר הטפחים שבמידות הסוכה, לבין ביטול צער גידול בנים.לצד המקורות הכתובים, הרב הביא גם את "מצטער פטור מן הסוכה" כדרך של סגולה, וסיפר ששמע מהרב בניהו שמואלי: כל מי שיש לו צרה ילמד מסכת סוכה.
"המצווה הקשה ביותר: להיות שמח שבעה ימים"
חג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו". רש"י מבאר את "והיית אך שמח" כלשון הבטחה, ובמסורת המיוחסת לגאון מווילנה נאמר שהמצווה הקשה ביותר בחג היא להיות שמח שבעה ימים ברציפות.
"המצווה הקשה ביותר בסוכות אינה הסוכה ולא ארבעת המינים. היא להיות שמח שבעה ימים", אמר הרב.
הנצי"ב, ב"העמק דבר" (דברים טז, טו), מפרש את "תחוג" כשמחה הבאה בריקודים ומחולות, ומדייק שיש עניין מיוחד לרקוד דווקא בסוכות. בחול המועד אפשר להרבות בשירה, בנגינה ובריקודים של שמחת החג; בשבת ויום טוב חלים דיני החג הרגילים, ובזמן הזה אין נוטלים ארבעת המינים בשבת כלל. כלומר, אחרי כל הסכך, האתרוג והערבות, הרב ביקש להחזיר את מרכז הכובד למילה אחת: שמחה.
האושפיזין: אורחים קדושים שחלקם שייך לעניים
אבל הסוכה אינה רק מקום שבו האדם יושב. לפי הזוהר, בכל לילה נכנסים אליה גם אורחים: לפי סדר האר"י, אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. בקהילות אשכנז רבות נהוג סדר אחר, שבו יוסף קודם למשה ולאהרן. המקור למנהג הוא הזוהר בפרשת אמור, המתאר את רבי המנונא סבא מזמין את האושפיזין בפתח הסוכה.
עבדו שאל מדוע מזמינים אושפיזין בסוכות דווקא. הרב השיב בשם הגאון רבי משה צדקה: כיון שלאחר יום כיפר אנו נקיים מכל עוון ובארבעת הימים שבין יום הכיפורים לסוכות האדם עסוק במצוות בניית הסוכה קניית ארבעת המינים ועוד, ולכן דווקא אז יכולים האבות לבוא אליו.
הזוהר מזהיר בחריפות: החלק של האושפיזין שייך לעניים, ומי שאינו נותן להם מחלקם, האושפיזין אינם שבעי רצון מסעודתו. לא הצלחתם להזמין עני לסוכה? רבי חיים פלאג'י מביא פתרון מעשי: לשלוח לו תבשיל, ולומר בשעת הנתינה שזהו "חלק האושפיזין". הרב הציע גם להפריש סכום לפני החג ולומר "זה חלק אושפיזא דאברהם" וכן הלאה, ולתת לעני או למשפחה נזקקת.
החיד"א, ב"מורה באצבע", מורה להכין כיסא וכיסוי מפואר לזכר האושפיזין, ולומר בפה שזהו כיסא שבעת האושפיזין הקדישין. רבי חיים פלאג'י, ב"מועד לכל חי", תמה מדוע לא נהגו להכין גם מפה מיוחדת לכיסא כחלק מנדוניית הכלה. ב"סוכת ציון" לרב בן ציון מוצפי מובא מנהג אביו, רבי סלמאן מוצפי: כיסא קטן ומכוסה במפה רקומה, ועליו ספרי קודש, שאותו מנשקים. גם כשיצא רבי סלמאן מן הסוכה בהושענא רבה אחר חצות, לצורך ההכנות לשמיני עצרת, ציווה להשאיר את הכיסא במקומו עד מוצאי שמחת תורה, מפני שהאושפיזין נשארים עד ליל שמחת תורה. "אם אין מקום לכיסא גדול", הציע הרב, "אפשר כיסא קטן של גן ילדים, מכובד ומכוסה במפה".
רבי חיים פלאג'י מביא גם מנהג להדליק שבעה נרות כנגד שבעת האושפיזין; יש הנוהגים גם להדליק נר לכבוד האושפיזא של אותו לילה בלבד. בכל מקרה יש להקפיד על אמצעי בטיחות מתאים ולמנוע כל סכנת שריפה.
ארבעת המינים: לא לחסוך דווקא באתרוג
כשהשיחה עברה לארבעת המינים, האולפן הפך לרגע לשוק ארבעת המינים: איזה אתרוג לבחור, כמה להשקיע, והאם בכלל נכון להזמין "חתול בשק".
"אדם שאינו מתקמצן בקניית בשר לחג ומתקמצן דווקא באתרוג, מראה שאינו מכבד את המצווה", אמר הרב בשם מרן הרב עובדיה יוסף.
הרב מברך, לפי המסורת שקיבל, על אתרוג תימני. עבדו סיפר שבשנה שעברה זכה ליטול אתרוג מרוקאי, תימני וחזון איש. "לא חתול בשק", אמר הרב: את האתרוג אדם יבחר בעצמו, לא יזמין בלי לראות.
חינוך הילדים למצווה מבוסס על השולחן ערוך (או"ח תרנ"ז): קטן היודע לנענע, אביו חייב לחנכו, ובחזון עובדיה הובאה מעלה שאם יד האב משגת, יקנה לילד ארבעת המינים בפני עצמם כדי שיוכל להשתתף בהלל ובהקפות.
הסודות שמאחורי ארבעת המינים
בספרי הקבלה הובאה מסורת מיוחדת על ארבעת המינים: האלשיך הקדוש כתב ששמע שאין עליהם ממונה מלאך כשאר הצמחים, אלא שהשגחתם מיוחדת, אף שציין בעצמו שלא ראה זאת מפורש בדברי חז"ל.
רבי משה בן מכיר כתב שההסתכלות בהם בעת צרה מסוגלת להצלה, וב"יפה ללב" מובאת גם סגולה לשמירה מפני שונאים ומזיקים באמצעות הלולב שקיימו בו את המצווה, כציטוט מן הספר בלבד ולא כהדרכה מעשית.
ומה עושים אחרי החג?
תשמישי מצווה אינם טעונים גניזה לאחר החג, אך אין לנהוג בהם ביזיון. הרב סיפר מעשה המיוחס לחתם סופר, שסירב לקבל תלמיד שדרך על סכך, והוסיף ששמע מהרב יעקב יוסף כי כאשר הבחירה היא בין השארת שיירי הסכך על הרצפה, במקום שיידרסו, לבין הנחתם באופן מכובד בפח, עדיף שלא להשאירם לביזיון. עוד סיפר הרב כי במסורת מנהגי עיראק נהגו להניח את הלולב מעל המשקוף כסגולה לשמירת הבית.
אל תזרקו את הערבות: מפחדים וכאבי שיניים ועד הסגולה לזרע של קיימא
הערבות שרבים זורקים אחרי הושענא רבה קיבלו פתאום חיים חדשים: פחדים, כאבי שיניים, שמירה, זרע של קיימא, ואפילו סגולה לכל צרה.
בהושענא רבה לוקחים חמישה בדי ערבה, "הושענות", וחובטים אותם חמש פעמים. על פי מנהג האר"י נוהגים לחבוט על הקרקע, ובחזון עובדיה הובאה העדפה לרדת דווקא לקרקע עולם שאינה מרוצפת; מעיקר הדין יש דעות המתירות את החבטה גם על כלי. בפרי עץ חיים, שער הלולב, מובא הרמז ש"ערבה" עולה בגימטרייה "זרע" וגם "עזר".
ב"יפה ללב" מובא להניח מן הערבות תחת הכר למי שסובל מפחד לילה וחלומות, על פי הרמז "וערבה שנתך". ב"אמרי פנחס השלם", אות קנ"ו, מובא מנהג לצלות תפוח יחד עם בדי הערבה ולאוכלו בסעודת הושענא רבה, כסגולה שלא יהיו כאבי שיניים.
ומכאן, מן המקורות הכתובים, עבר המשדר אל מסורת נדירה יותר שהרב ועבדו סיפרו שקיבלו מרבותיהם. "זו סגולה שקיבלתי ממורי ורבי, המקובל הרב בניהו שמואלי", סיפר עבדו: לקחת בדים גדולים של ערבה ולצלות עליהם בשר, שיפוד אחד על שם האם, שיפוד שני על שם האב, ושיפוד שלישי כנגד הילד שלישועתו מייחלים בני הזוג, כאשר את שיפוד הילד אוכלים ההורים יחד.
עבדו הוסיף כי בשנים האחרונות חילק את הערבות ללא תשלום, ולדבריו כמה מן הזוגות חזרו אליו לאחר זמן וסיפרו כי זכו להיפקד. מדובר במסורת סגולית שקיבל עבדו מרבו, לא בהבטחה לתוצאה.
הרב הוסיף עדות אישית משלו: כאשר התעכב בזמנו בזרע של קיימא, פנה למקובל רבי דניאל פריש, בעל "מתוק מדבש", שלדבריו הורה לו לבשל את הערבות שנותרו מהחבטה, לסנן אותן ולשתות מהמים, על פי אותו רמז. מדובר בעדות אישית על הוראה שקיבל, ואין בכך המלצה רפואית או הוראה לצרוך תמצית צמחית ללא בירור מתאים.
סגולה שהובאה לכל צרה
כתב יד שהוצג במשדר, המיוחס לרבי רפאל ישעיה אזולאי, בנו של החיד"א, מביא סגולה לכל צרה: ללכת למקום שבו עמדה הסוכה, לחבוט שם בחמשת בדי הערבה ולומר ארבעה פסוקים, שכולם סובבים סביב מחסה, סוכה, ישועה והצלה בשעת צרה:
"כסוס עגור כן אצפצף" (ישעיהו לח, יד)
"ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט, יא)
"כי יצפנני בסוכה ביום רעה" (תהלים כז, ה)
"ה' אדני עוז ישועתי, סכותה לראשי ביום נשק" (תהלים קמ, ח)
ב"סוכת ציון" מובא שאין להשליך את חמשת בדי הערבה למקום ביזיון, אלא להניחם מעל פתח הבית כסגולה לשמירה כל השנה, או לשורפם בערב פסח עם החמץ. הרב הזכיר בשידור גם מנהג לשמור מעלי הערבה בארנק כסגולה להצלחה במסחר, ומנהג לשמור עלי ערבה ברכב כסגולה לשמירה בדרך. הוא הביא את המסורת על האור שמח שחילק עלי ערבה לחיילים במלחמת העולם הראשונה, והוסיף כי גם בימינו, בתקופות מלחמה, נוהגים לחלק עלי ערבה לחיילים כסגולה לשמירה.
אל תזרקו את האתרוג: למה שומרים אותו עד ט"ו בשבט?
גם האתרוג, מתברר, אינו מסיים את תפקידו בשמחת תורה.
הפיטם והסגולה ללידה קלה
נטילת או נשיכת פיטם האתרוג מובאת בספרים כסגולה ללידה קלה, אך יש בכך מחלוקת בזמן. רבי חיים פלאג'י מביא בשם "נזיר שמשון" לעשות זאת ביום הושענא רבה עצמו, ואילו מרן הרב עובדיה יוסף פסק להמתין ולעשות זאת רק לאחר החג, משום שהאתרוג עדיין מוקצה למצוותו במשך יום הושענא רבה.
הריבה שמחכה עד ט"ו בשבט
רבי חיים פלאג'י מביא גם מנהג לעשות מן האתרוג מרקחת בסוכר, להעלותה על השולחן בליל ט"ו בשבט ולתת ממנה לאישה הרה, כסגולה שתלד ברווח. בחזון עובדיה מספר מרן הרב עובדיה יוסף כי בני ביתו חילקו מן האתרוג לנשים חשוכות בנים, ובאותה שנה נפקדו. כך ממשיך האתרוג ללוות את הבית גם אחרי החג, ועד ט"ו בשבט.
למה האתרוג נמשל דווקא ללב?
בויקרא רבה, ובהמשך גם בספר החינוך, נמשלו ארבעת המינים לאיברי האדם: לולב כנגד השדרה, הדס כנגד העין, ערבה כנגד הפה, ואתרוג הדומה ללב. רש"י במסכת סוכה (מו ע"ב), בשם בראשית רבה, מביא מעשה בחסיד שאתרוגי המצווה שבידו נדרשו לבית המלך לרפואה. מכאן הביא הרב בדרך דרוש וסגולה את הקשר בין האתרוג לרפואת הלב.
אל תפספסו: מה קוראים בהושענא רבה ומה מיוחד בשמיני עצרת?
חג הסוכות מוקף במצוות יותר מכל חג אחר, אמר הרב. על פי האר"י והבן איש חי נהגו לקרוא ביום הושענא רבה בבוקר שניים מקרא ואחד תרגום של פרשת "וזאת הברכה"; מי ששכח, יש דעות שונות לגבי השלמה בשמיני עצרת.
לאחר הושענא רבה בא שמיני עצרת ושמחת תורה, כשעם ישראל נשאר לבדו עם המלך: "עשו לי סעודה קטנה כדי שאיהנה מכם".
צפו במשדר המלא של "בצל סוכתו" בראש הכתבה
הסגולות המובאות בכתבה הובאו במשדר "בצל סוכתו" כפי שנאמרו, מתוך ספרי חז"ל, קבלה, חסידות ומנהג, ואינן תחליף לפסק הלכה, לייעוץ רבני או לטיפול רפואי
קרדיטים >>>
- תחקיר והגשה: יוסי עבדו
- צילום: נריה סעדיה
- עריכה: דוד והבה
- ניתוב אולפן: ידידיה כהן
- הפקה: אולפן כיכר השבת
0 תגובות