בשעה 01:30 בליל שבת, תחת מעטה כבד של עננות נמוכה מעל הרי קראקס, נקרע השקט של בירת ונצואלה על ידי צליל שהפך לסיוט עבור צמרת המשטר: נהמת מנועי הטורבו-ציר של מטוסי ה-V-22 אוספריי ויחידות העילית של צבא ארצות הברית.
המבצע, שתוכנן בחשאיות קיצונית במשך חודשים, יצא לפועל בדיוק כשהעיר שקעה בשינה. בתוך דקות ספורות, כוחות מיוחדים פרצו את מעגלי האבטחה של הארמון ומתחמי המגורים הנשיאותיים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הדי פיצוצי ההדף והבזקי הרימונים סימנו את סופו של עידן. ניקולס מדורו, האיש שהחזיק בכס השלטון ביד ברזל במשך למעלה מעשור, נלכד, נאזק והועלה על מסוק בדרכו אל מחוץ לגבולות המדינה.
שניות ספורות לפני שמגפיהם של חיילי הקומנדו נגעו בקרקע, השתררה בקראקס עלטה מוחלטת. לא היה מדובר בתקלה טכנית שגרתית של רשת החשמל הוונצואלית הקורסת, אלא, כך לפי ההערכות, בתוצאה של שימוש בנשק טכנולוגי מתקדם המכונה BLU-114/B, או בשמו העממי: "פצצת הגרפיט".
בתוך רגעים, מערכות המכ"ם של צבא ונצואלה עוורו, אמצעי התקשורת של המשמר הנשיאותי נדמו, והעיר כולה הוחשכה – מה שאיפשר למסוקי ה-V-22 לחדור פנימה מבלי להתגלות.
ארה"ב לא הודתה כי עשתה שימוש בפצצה המדוברת, אך מומחים משוכנעים כי זו בדיוק הדרך בה בחרה ארה"ב כדי להאפיל את קראקס ולפתוח את הדרך לחדר השינה של רודן ונצואלה.
אם הדיווחים יתבררו כנכונים, נראה כי השימוש בפצצה הזו היה המפתח להצלחת המבצע. בעוד שבעבר פלישות צבאיות החלו בהפצצות כבדות על תחנות כוח, ארה"ב בחרה הפעם ב"חירור" רשת החשמל באמצעים רכים.
זו אינה הפעם הראשונה שארה"ב עושה שימוש בפצצה המדוברת. בשנת 2003, עת פצחה במתקפה על בגדד תחת שלטון הנשיא בוש הבן, הואפלה העיר מספר דקות לפני תחילת המתקפה. ההערכה היא כי כהיום גם אז, ארה"ב בחרה בפצצה הלא-קטלנית כדי להחשיך את האויב.
איך זה עובד?
פצצת הגרפיט פועלת על ידי פיזור ענן עצום של סיבים פחמניים זעירים ומוליכים מעל שנאי מתח גבוה. הסיבים הללו יוצרים קצרים חשמליים המשתקים את זרימת האנרגיה.
פצצת הגרפיט, המכונה בפי מומחים צבאיים "הפצצה הרכה", פועלת באמצעות מנגנון הנדסי המיועד לשתק תשתיות לאומיות ללא הרס פיזי קבוע.
ליבת החימוש מורכבת ממארז מתכת המכיל סלילים של סיבי פחמן דקיקים המטופלים כימית. כל מארז בערך בגודל של פחית שתייה.
עם הפעלת מטען הנפץ של הפצצה, הסיבים נפלטים ומתפזרים בענן צפוף מעל מתקני מתח גבוה המבודדים באוויר, דוגמת שנאים וקווי הולכה. המוליכות הגבוהה של הגרפיט גורמת ליינון של הגז סביב הסיב בשל החום העצום, מה שיוצר קצר חשמלי מיידי המביא להפסקת זרם באזורים נרחבים ואף במדינות קטנות שלמות.
פצצת גרפיט - מפרט טכני
בבחינת המפרט הטכני של ה-CBU-94/B האמריקאית, מתגלה עוצמתו של הנשק המורכב. מדובר במכל חימוש במשקל של כ-350 קילוגרמים, הנושא בקרבו "צבא" קטן של 202 פצצות משנה מדגם BLU-114/B. כל אחת מהפצצות הללו, שגודלה אינו עולה על זה של קופסת שימורים גדולה, מצוידת ב-147 סלילים של סיבי גרפיט דקיקים.
עם פתיחת המכל בגובה רב, מאות מצנחים קטנים נפרסים בשמיים, מייצבים את נפילת תתי-המארזים ומבטיחים כי מיליוני הסיבים ישתחררו בדיוק מעל שנאי המתח הגבוה, כשהם יוצרים רשת מוליכה שבלתי ניתן לחמוק ממנה.
ההתפתחויות האחרונות בתחום, כפי שנחשפו בדיווחים מסין בקיץ 2025, מציגות קפיצת מדרגה ביכולות ההרס ה"רך". הפצצה הסינית החדשה נושאת ראש קרב במשקל של כמעט חצי טונה, והיא מסוגלת לכסות שטח של עשרת אלפים מטרים רבועים במטח אחד.
הטווח המבצעי שלה, המגיע ל-290 קילומטרים, מאפשר למדינות לתקוף תשתיות אסטרטגיות של האויב ממרחק בטוח. עוביים של סיבי הגרפיט, הקטן בהרבה משערת אדם, מאפשר להם לא רק לנחות על קווי מתח, אלא גם להיסחף עם זרמי האוויר לתוך מתקנים סגורים ופתחי אוורור, ובכך לשתק גם מערכות גיבוי פנימיות שנחשבו בעבר למוגנות.
למרות הגדרתה כנשק שאינו קטלני, השפעותיה המשניות של פצצת הגרפיט על האוכלוסייה האזרחית עלולות להיות הרסניות.
מאחר שמערכות אספקת מים וטיהור שפכים תלויות לחלוטין בזרימת חשמל רציפה, השימוש בפצצה זו הוביל בעבר להתפרצויות של מחלות המועברות במים, ובהן כולרה. תיעוד מבצעי מהעבר מצביע על כך שהשבתת תשתיות אלו גרמה למספר רב של מקרי מוות בקרב אזרחים, עובדה המעלה שאלות אתיות כבדות משקל לגבי הגדרת הנשק כ"רך" או מוגבל בנזקו.
ההיסטוריה המבצעית של ה-BLU-114/B, הגרסה האמריקנית המרכזית של הנשק, רצופה בהצלחות טקטיות בשדות קרב שונים.
במלחמת המפרץ בשנת 1991, השתמש הצי האמריקני בטילי טומהוק מצוידים בסיבי פחמן כדי להשבית כ-85% מאספקת החשמל בעיראק.
שמונה שנים מאוחר יותר, במהלך הפצצות נאט"ו ביוגוסלביה, הצליחו מטוסי חמקן מסוג F-117 לשתק למעלה מ-70% מהרשת החשמלית הלאומית בתוך לילה אחד. הצלחות אלו הובילו מדינות נוספות, דוגמת דרום קוריאה וסין, לפתח גרסאות משלהן לחימוש זה.
יש לנו את זה?
השאלה הראשונה ששואל את עצמו כל ישראלי היא האם ישראל מחזיקה ביכולת הזו. ובכן, לפי דיווחים זרים, לא רק שישראל מחזיקה במלאי של פצצות גרפיט, היא מחזיקה גם בתאומה הקטלנית שלה, פצצת החשכה "על סטרואידים": פצצת EMP או פצצה אלקטרומגנטית.
עוד לפני שיצאה לפועל המתקפה הישראלית באיראן, התקבלו דיווחים על יכולת ישראלית לעשות שימוש ב"פצצה אלקטרומגנטית" מול האויב האיראני.
דיווח של ה'דיילי סטאר' העלה שישראל מחזיקה במלאי של הנשק הלא קטלני שמסוגל לשתק אומה שלמה, ללא יכולת התגוננות.
לפי אותו דיווח, ישראל מחזיקה בפצצה טקטית אשר מסוגלת להשבית כל מוצר אלקטרוני - כולל מתקני הגרעין, תחנות חשמל, דלק, מים ובעצם כמעט כל תשתית אנושית בטווח בפעילות הפצצה - כל זאת מבלי לגרום להרג של אף אדם.
"הרס יכולתה של איראן לתפקד, פשוטו כמשמעו, יכול להיות המפתח עבור ישראל. מלחמה נוספת, הפעם נגד אויב הרבה יותר גדול באיראן, זה לא משהו שהעולם צריך כי זה עלול להוביל למלחמת עולם אמיתית, אבל התקווה היחידה של ישראל יכולה להיות פצצות ה-EMP, כי זה יאפשר לה ולשאר המדינות לחשוב על הצעדים הבאים" אמר הבכיר הביטחוני ל-"דיילי סטאר".
למרות תחזיותיו של הבכיר, ישראל תקפה - והעולם לא חרב, עם זאת לא דווח על שימוש בנשק המדובר במהלך מלחמת 12 הימים. ייתכן, אומרים פרשנים, שישראל שומרת את הנשק הזה כנשק יום הדין נגד איראן.
פצצת EMP
בעוד שפצצת הגרפיט (BLU-114/B) דורשת מגע פיזי של סיבים עם קווי החשמל, הפצצה האלקטרומגנטית (EMP) בה מחזיקה ישראל לפי דיווחים זרים, פועלת כמעט כמו קסם טכנולוגי אפל.
הפיצוץ אינו מתרחש על הקרקע ואפילו לא בקרבת המטרה; פצצת EMP אסטרטגית מופעלת בגובה עצום של עשרות קילומטרים באטמוספירה. מטרת הפיצוץ בגובה זה אינה להחריב מבנים, אלא לייצר פעימה אנרגטית שתנוע במהירות האור ותשרוף כל רכיב אלקטרוני ברדיוס של מאות קילומטרים. על הקרקע, האזרחים לא ירגישו דבר ולא ישמעו פיצוץ, אך ברגע אחד כל הטלפונים, המחשבים, המכוניות המודרניות ורשתות החשמל פשוט יפסיקו לתפקד לצמיתות.
ההבדל המרכזי בין "פצצת החשכה" (גרפיט) לבין ה-EMP טמון ביכולת השיקום. בעוד שאת סיבי הגרפיט ניתן, תחת מאמץ כבד, לנקות מהשנאים ולהחזיר את הזרם, פצצת EMP משמידה את הרכיבים הפנימיים של המכשירים. "זוהי מתקפה ששורפת את המוח של הטכנולוגיה המודרנית", מסבירים מומחים.
במירוץ החימוש במזרח התיכון, היכולת לייצר פעימה כזו נחשבת ל"נשק יום הדין" הטכנולוגי, שכן היא מסוגלת לשתק מדינה שלמה מבלי להפיל עליה אפילו פצצה אחת שמתפוצצת בתוך עריה.
רק לאחרונה, איימו ישראל וארה"ב בנפרד לפתוח במערכה חדשה נגד איראן, לאור ניסיונה לשקם את יכולותיה הגרעיניות, ולהגדיל משמעותית את מלאי הטילים הבליסטיים, המאיימים באופן קיומי על מדינת ישראל.
כעת, לאחר שהמכה הראשונה כבר הונחתה, ישראל תצטרך למצוא דרכים מתוחכמות במיוחד כדי להנחית על איראן את "המכה השנייה", לאחר שהאויב כבר למד את רוב התכסיסים בהם עשתה ישראל שימוש בסבב הראשון.
ייתכן, כי אותה פצצת EMP או "אחותה הקטנה" - פצצת הגרפיט, בה עשתה ארה"ב שימוש במתקפה על קראקס, תהווה מכת פתיחה טובה דיה שתשתיק את יכולותיה של איראן להגיב לאיום המתקפות האוויריות.
דמיינו את הרגע הבא: בטהרן, נתנז או בושהר, השעה היא שתיים לפנות בוקר. פתאום, ללא קול נפץ של פצצות טונה או קריסת בניינים, האורות כבים. המכ"מים שמחפים על השמיים הופכים למסכים שחורים, הצנטריפוגות במעמקי האדמה - אם עדיין ישנן - מתחילות להאט את סיבובן הקריטי, ורשת הקשר הצבאית נאלמת.
זהו תרחיש האימים של טהרן, הרגע בו היא תעמוד פעם נוספת חשופה לחלוטין מול יכולותיה הצבאיות (בס"ד) של ישראל, ואולי גם של ארה"ב.
החלק המעניין ביותר הוא העובדה שהנזק אינו מסתכם רק בכיבוי האורות באופן רגעי; גם אם ישראל תבחר לעשות שימוש בפצצה הפשוטה יותר, הגרפיט חודר לתוך המערכות, וניקויו הוא משימה סיזיפית שיכולה להימשך שבועות, בעוד המדינה נותרת משותקת.
באופן לא מפתיע, גם כאן מזהירים מומחים למשפט בינלאומי כי השבתה כוללת של רשת חשמל עשויה להיחשב כפשע מלחמה אם היא פוגעת אנושות באוכלוסייה אזרחית.
לדבריהם, עדיף לבצע הרג נרחב של אזרחים כחלק ממתקפה על תשתיות צבא, מאשר לפגוע ברשת חשמל של מדינה. היגיון מוזר.
איראן מצידה אינה שוקטת על שמריה ומודעת היטב לאיום. לפי דיווחים ב-Janes Defense, בשנים האחרונות השקיעה איראן מאמצים כבירים במיגון תחנות הכוח שלה וביצירת מערכות חשמל מבוזרות ועצמאיות עבור מתקני הגרעין. ולמרות זאת, נגד ענן של מיליוני סיבי גרפיט היורד מהשמיים, קשה מאוד להתגונן.
בהקשר אקטואלי, ניתן להיווכח כי איראן לקחה ברצינות את איומיו של טראמפ להתערב בנעשה במדינה במידה ותפתח באש לעבר מפגינים.
משפט אחד שחזר על עצמו פעם אחר פעם ברטוריקה של הבית הלבן בפרסומים שונים, מיוחס למזכיר המדינה מרקו רוביו שאמר על הבוס: "הוא לא משחק משחקים". הבית הלבן פרסם את המנטרה בכל הפלטפורמות האפשריות, בצבע אדום בוהק, כאשר הדברים מכוונים באופן ברור לטהרן.
איראן בתגובה, נזהרה במיוחד במהלך ימי המחאה שלא לפתוח באש לעבר מפגינים, למרות שכבר דווח על עשרות הרוגים בערים השונות, נכון לשעת כתיבת שורות אלו.
ישראל יכולה כעת לבחור לתקוף באיראן בזמן שהיא מוחלשת - ואולי לעשות שימוש לראשונה בפצצה המתוחכמת - או להמתין לשעת כושר אחרת שבעזרת השם בא תבוא.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כך או כך, עם ארה"ב או בלעדיה, ברור לכל כי אין מדובר בשאלה של "אם" אלא בשאלה של "מתי", ובמילים אחרות, תכינו את הממ"דים.
0 תגובות