עץ הבאובב ציטאקקאנצה, מהעצים הגדולים והעתיקים ביותר במדגסקר, נכנס לשלבים האחרונים של חייו - כך לפי דיווחים של חוקרים ותושבים מקומיים העוקבים אחר מצבו. העץ, הממוקם סמוך לאנדומבירי שבדרום-מערב האי, מציג סימנים מובהקים של דעיכה בלתי הפיכה, כולל סדקים עמוקים בגזע ונוזל כהה הנוזל מבסיסו.
על פי הערכות, העץ - שגילו נאמד בכ-1,200 שנה - עשוי לקרוס לחלוטין בתוך שנתיים עד שלוש. כבר עתה דווח כי איבד אחד מענפיו המרכזיים, תופעה הנחשבת בקרב עצי באובב עתיקים לאינדיקציה להתפוררות פנימית מתקדמת.
ציטאקקאנצה משתייך למין באובב גרנדידייר (Adansonia grandidieri), מין אנדמי למדגסקר המוגדר כבסכנת הכחדה. נתונים ממאגר Monumental Trees מצביעים כי היקף גזעו הגיע לכ-28.82 מטרים בגובה החזה בשנת 2021 - נתון ההופך אותו לעץ העבה ביותר מסוגו שתועד במדינה. גובהו מוערך בכ-15 מטרים.
הידרדרותו של העץ אינה מקרה בודד. כבר בשנת 2018 הצביע מחקר מקיף על כך שרוב עצי הבאובב הגדולים והעתיקים ביותר בדרום אפריקה מתו או הידרדרו בתוך עשור. החוקרים ייחסו את התופעה בעיקר להשפעות שינויי האקלים - ובהן עלייה בטמפרטורות ושינויים במשטרי הגשמים.
גם מדגסקר עצמה כבר חוותה אובדן דומה: עץ הבאובב ציטאקאקואיקה, שנחשב בעבר לגדול ביותר באי, קרס בשנת 2018 לאחר שנים של היחלשות. גובהו הגיע לכ-14.6 מטרים ונפחו הוערך בכ-455 מטרים מעוקבים.
לצד גורמים טבעיים הקשורים להזדקנות, מדענים מצביעים על שילוב של לחצים סביבתיים - בהם בצורות ממושכות, פגיעה ביערות ושינויים בשימושי הקרקע - כגורמים מרכזיים לפגיעותם של העצים העתיקים. מחקר משנת 2024 אף קבע כי מדגסקר היא מרכז המוצא של שושלות הבאובב המודרניות, מה שמדגיש את חשיבותה האקולוגית הייחודית.
מחקר נוסף שפורסם במרץ 2026 מצא כי התחדשות טבעית של עצי באובב מתרחשת בעיקר בתחומי שמורות טבע ואזורים מוגנים - נתון המעורר חשש לגבי עתיד המין מחוץ לאזורים אלו.
למרות תשומת הלב הרבה ברשתות החברתיות, הרשויות במדגסקר טרם פרסמו הערכה רשמית באשר למועד קריסתו של ציטאקקאנצה. עבור הקהילות המקומיות, מדובר לא רק בעץ אלא בסמל תרבותי: הבאובבים, המכונים "רנאלה" - "אם היער" - נחשבים יקרים מאוד לליבם של התושבים ומשמשים עדות חיה להיסטוריה ארוכת שנים של האדם והטבע באי.
0 תגובות