בין המצולות לבניין:

30 יום למלחמה על מפעל החיים של משפחת שפיגל

לפני חודש עמד עם ישראל מול גלי הים בנתניה בייאוש ותפילה; בעוד יששכר דוב נמשה מהמים למלחמה חסרת סיכוי בבית החולים, אחיו אברהם ישעיהו נותר במצולות במשך שבוע של חיפושים מורטי עצבים • היום, במלאות השלושים לקבורה הראשונה, אנחנו מבינים שהים לא לקח רק שני בנים - הוא מאיים לבלוע ישיבה שלמה.

נש
מקודם |

מי שביקר בחוף צאנז בשלושים הימים האחרונים, ראה ים שחזר להיות שקט, אולי אפילו אדיש. אבל עבור משפחת שפיגל, השקט הזה הוא הרעש הכי חזק בעולם. לפני חודש בדיוק, בצהרי יום שישי, נקרע עולמם כשהאחים יששכר דוב (21) ואברהם ישעיהו (17) נסחפו למצולות.

הסיפור הזה נצרב בלב הקולקטיבי בגלל רכבת ההרים של אותם ימים: יששכר דוב הוחזר מהמים כשהוא נלחם על חייו, והציבור כולו החזיק אצבעות מחוץ לחדר הטיפול הנמרץ עד שהגיעה הבשורה המרה על מותו. בזמן הזה, כשהמשפחה כבר ניצבה מול הקבר הראשון, הים סירב לשחרר את אברהם ישעיהו. שמונה ימים של חיפושים מורטי עצבים עברו עד שהמעגל הטרגי נסגר.

היום, במלאות השלושים לפטירתו של יששכר דוב זצ"ל, אנחנו כבר לא מדברים על העבר, אלא על העתיד. מה שהתחיל ככאב פרטי של משפחה וקבוצת בוגרים, הפך לצו גיוס יהודי רחב. כי בתוך השכול הזה, התברר שיש עוד "בן" אחד שנמצא בסכנת טביעה: הישיבה.

בכינוס חירום מצמרר שנערך עם הקימה מהשבעה, הרב דב שפיגל לא ביקש הספדים. הוא עמד מול אלפים ובקול שקט ביקש רק דבר אחד: "תתפללו עליי שיהיה לי כוח, שלפחות את הישיבה נוכל להחזיק".

הקריאה הזו חשפה את המציאות שמאחורי הקלעים של 26 שנות ישיבת שפיגל: מפעל חיים שהתנהל בשנתיים האחרונות במסירות נפש כלכלית מוחלטת, ללא גב של מוסדות גדולים או תקציבי עתק. אלו שמכירים את הישיבה מקרוב מספרים על הרבנית שושנה תחי', שבתוך האבל הבלתי נתפס שלה, דואגת לבית המדרש כאילו היה בנה השלישי - מהניקיון ב-6 בבוקר ועד לאחרון הבחורים.

כאן מתגייסים לעילוי נשמתם >>

האירוע האחרון סיפק רגעים שאי אפשר להישאר מולם אדישים. כשבנו הצעיר של הרב סיים מסכת לעילוי נשמת אחיו, המילים "זאת נחמתי - כי אמרתך חייתני" הפכו ממזמור תהילים לתכנית עבודה. גדולי ראשי הישיבות, ובראשם הגר"ד כהן והגר"י אייכנשטיין, הגיעו כדי להבהיר: הצלת הישיבה הזו היא צוואה חיה של מרן הגר"ג אדלשטיין זצ"ל.

הרב חיים אוטמזגין מזק"א, שליווה את המשפחה ברגעים הכי שחורים על החוף, סיכם זאת בצורה המדויקת ביותר: החיפושים הפיזיים בים הסתיימו, אבל עכשיו מתחיל החיפוש אחר הלב היהודי שיבטיח שהתורה הזו לא תטבע.

קמפיין "זאת נחמתי" הוא לא עוד מגבית. הוא ההזדמנות של כולנו להגיד למשפחת שפיגל: אתם לא לבד. אנחנו לא בונים אבן על קבר, אנחנו בונים קומות של תורה לזכרם של יששכר דוב ואברהם ישעיהו. 150 בחורים מחכים לדעת היום האם הבית שלהם ימשיך לעמוד.

שלושים יום עברו. הים שקט, אבל אנחנו חייבים להרעיש עולמות. הצטרפו עכשיו והיו שותפים בנחמה האמיתית - בבנייה של מפעל החיים שמסרב להיכנע לגלים.

אני רוצה לקחת חלק בנחמה - תרמו עכשיו>>>

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

אולי גם יעניין אותך:

עוד בעולם הישיבות: