אאא

זה היום עשה.. נגילה ונשמחה בו: אחרי ארבע שנים, מגיע השבוע אלבום חדש של מי שממוקם בשורה הראשונה של גדולי הזמר החסידי, אברהם פריד. "אוצר של יראת שמים" נקרא האלבום, או באנגלית "Bring the House Down". זה דווקא שם נחמד, רק למה שני שמות?

ברגע בו הדיסק היה זמין ברשת קניתי אותו - למרות שכחבר מערכת אנחנו תמיד מקבלים אלבומים מהיח"צנים. חשבתי שאלבום של פריד כן שווה עשרה דולר, בשונה מאלו בתעשייה שחושבים שפריד צריך אותנו כדי לבצע את שיריו ולכן יש לנו זכות לחלק את שיריו בוואטסאפ להמונים. סליחה חברים יקרים, פריד החל את הקריירה שלו הרבה לפני שנולדתם, תוציאו עשרה דולר מהכיס, בדיוק כמו שתוציאו אותם כשתאכלו פיצה ושתיה.

נתחיל מזה שפריד הוכיח במשך 36 השנים בהן הוא כאן, שהוא לא רק נמצא כאן אלא רק הולך וגדל, עובר את כל הרוחות, חוצה את כל התקופות והסגנונות. למרות שהיו תקופות שהוא לא הוציא להיטים גדולים, ולמרות כוחות צעירים שנכנסו לשוק דוגמת שוואקי ואחרים והביאו להיטים גדולים, הוא החזיק במקום שלו, ובענק. גם כשבמשך שנים הוא לא הוציא להיטים גדולים או אלבומים בכלל, פריד המשיך להופיע ולמלא אולמות כמו שאחרים - עם להיטי ענק -לא הצליחו.

יש שסבורים שצריכים "לגוון ולשנות סגנון", פריד הוכיח שלא. הוא נשאר תמיד עם הערכים שלו, או כמו שהוא קורה לזה - ה"גדרים" שהוא לא יוצא מהם. הוא לא ישחרר שירי דאנס, יש לו עמוד שדרה מסויים והוא נשאר נאמן לו.

"איתך אני", מתוך האלבום החדש

היציבות

מהאלבום הראשון של פריד שיצא לפני קרוב לארבעים שנה ועד היום, המטרה של אבריימל'ה נשארה אחת: מסרים חזקים של עידוד ושמחה, גאולה, החשיבות שבכל יהודי והנשמה. הוא לא ניסה ללכת למקומות שונים ולחפש משהו מודרני או עדכון מוזיקלי פורץ דרך, וזה עבד לו. זו המציאות, הוא תמיד מוכר, תמיד מופיע ולא נמצא בבית שני לילות רצופים.

מבחינה ווקאלית הוא רק משתבח כמו יין ישן, זאת כאשר אחרים ככל שהם מתבגרים יותר הם מורידים טונים וההופעות שלהם חייבות עריכה באולפן כדי לצאת לאור. הופעה של פריד, מספיק שתצולם במכשיר אייפון סטנדרטי בשביל שנראה את העוצמה. הוא המלך הבלתי מעורער בזמר החסידי בפרט והיהודי בכלל.

נתמקד באלבום עצמו: הוא מאוד חסידי, נושבת ממנו אווירה יהודית אותנטית - כזו שפריד רגיל לתת לקהל שלו מזה קרוב לארבעים שנה.

השירים

פריד פותח את האלבום בלהיט גדול "איתך אני", שעל פי מה ששמעתי חובר עם איצי וולדנר בדקה התשעים לפני השקת האלבום. והוא צדק, מדובר בלהיט מרענן שעוד ידובר עליו רבות.

עברתי על האלבום והחוברת המצורפת אליו, ונקודה מסויימת אכזבה אותי: איך קורה שבאלבום חסידי שלם, שכולל 14 שירים, נעלם לו לגמרי שמו של יוסי גרין - מי שבנה את פריד במשך עשרות שנים יחד עם משה לאופר. מובן שפריד רוצה לחדש ולרענן במעבדים ומלחינים צעירים, אבל אני בטוח שבמקום ניגון מחסידות פרמישלאן, יוסי גרין שחיבר יותר משש מאות לחנים שכל אחד מהם יפה ממשנהו יכל לתרום לאלבום משהו שהיה משאיר לנו טעם של פעם, מהשנים הטובות של פריד.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'מוזיקה' ותישארו מעודכנים

למשל, שיר כמו "אוצר של יראת שמים" שמכיל מילים חזקות מספר התניא, הולחן אצל איצי וואלדנר. בלי להמעיט בכבודו של וולדנר המוכשר עד מאוד, זה לא מגיע לקרסוליים של שירי גרין - "תניא", "רצה", "ודבריו" ואחרים.

עטיפת האלבום החדש של אברהם פריד (יח
עטיפת האלבום החדש של אברהם פריד (יח"צ)
הגדלה

בכל דור קמו מלחינים ויוצרים שנדבקו לסטייל מסויים. וולדנר שייך יותר לז'אנר האמריקני הצעיר, פריד לעומת זאת נולד ובנה את עצמו בהתאמה לצבעים של גרין. זה באמת מה שמתאים לו, זה גם הוכיח את עצמו במשך שלושה עשורים. למרות זאת, מכיוון שפריד מבצע את זה כמו שרק הוא יודע, זה "עובר" בשפת הסלנג. אבל... ויש אבל גדול: אלו לא יהיו שירים שישארו איתנו בעשור הבא.

העיבודים

פריד כאמור מצליח לשמור על הגבולות שלו ולא מכניס אלקטרוניקה מקפיצה או דאנס אגרסיבי, אבל עדיין חסר לנו הרוק הקלאסי, זה שהתרגלנו אליו במשך שנים. זה שהביא לנו שירים כמו "אברהם יגל", "חזק", "ענבי הגפן" או "כשם שאני". שירים פשוטים שלא מחפשים מסרים מי יודע מה, אך הלחן שלהם מכניס אותך ישר לעניין. "שיבנה" שמופיע באלבום, הוא אמנם אולי זוכה לעיבוד דומה, אבל די קשה יהיה לבצע אותו במעגל ריקודים עממי.

לסיכום: מדובר באלבום טוב מאוד, הסאונד בו ממש מושקע וניתן לשמוע שפריד דקדק על כל פרטי השירה שלו וביצע כל שיר בענק.