אאא

לפני כשלוש שנים ביקשו בעל ואישה להצהיר כי הם הבעלים של בית בהרצליה שרשום על שם אחייניתה של האישה.

לייעוץ בתחום:

עורך דין מקרקעין

בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד אריה חגאג, סיפרו בני הזוג התובעים כי ב-1986 רכשו את הבית מהורי הנתבעת – אחותה וגיסה של האישה – תמורת 140,000 דולר. ברקע הרכישה עמדו היחסים הקרובים בין התובעת לבין אחותה (אמה של הנתבעת) ורצונן לגור קרוב אחת לשנייה.

לדברי התובעים, הבית, שהיה רשום על שם אביה של הנתבעת, לא הועבר על שמם מכיוון שהאב מכר בית אחר כשנתיים קודם ולכן לא יכול היה לקבל פטור ממס שבח (שניתן לקבל רק אחת ל-4 שנים).

התובעים הוסיפו כי כשלוש שנים לאחר מכן התגרשו הורי הנתבעת. גם במועד זה לא הועברו הזכויות על שמם מאחר שבמסגרת הליך הגירושין מכרו ההורים את ביתם המשותף ו"ניצלו" את הפטור ממס שבח.

התובעים טענו כי לא היו מוכנים שהבית יישאר רשום על שם האב. הפתרון שנמצא היה שהוא יעביר את הבעלות לבתו – אחייניתם – שהייתה אז חיילת. העברת בעלות זו הייתה פטורה ממס שבח וחייבת ב-1/3 מס רכישה, אותו שילמו התובעים.

האחיינית-הנתבעת, שיוצגה על ידי עו"ד יוסף הדס, טענה מנגד כי הבית ניתן לה ב-1990 במתנה מאביה. היא הגישה תביעה נגדית לסילוק יד של התובעים ולחיובם בדמי שימוש ראויים.

הייתה מאוד צעירה

השופט יהושע גייפמן מבית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי חומר הראיות מבסס את המסקנה שבין הצדדים נוצרה "נאמנות משתמעת", כלומר, הם התכוונו ליצור נאמנות אך זו לא הובעה במפורש.

השופט הדגיש כי הוכח שבין השנים 1986-1988 התובעים העבירו את כספי התמורה במלואם לחשבון משותף של האחות ובעלה לשעבר. הוא הוסיף כי התובעים גם שילמו את מס הרכישה ב-1990.

השופט ציין עוד כי התובעים גרו בבית במשך למעלה מ-27 שנה ללא מחאה מצד האחיינית או אביה. לא הופנתה להם דרישה לשלם דמי שכירות והם גם ערכו שיפוצים בבית על חשבונם מבלי שנדרשו לקבל אישור ממישהו.

כמו כן, השופט הבהיר כי הסכם נאמנות לא חייב להיות בכתב ויכול גם להשתמע מהתנהגות הצדדים. לדבריו, הנתבעת הייתה מודעת לכך שהרישום על שמה הוא בנאמנות עבור התובעים. כך למשל, היא מעולם לא דרשה מהם דמי שכירות ולאחר שחרורה התגוררה עם אמה מבלי שתטען כי הבית הוא שלה. 

השופט התקשה לקבלת את גרסת האחיינית גם מאחר שהעידה כי בזמנים הרלוונטיים הייתה מאוד צעירה ולא מודעת למהלכים שנעשו. 

השופט סיכם כי התביעה מתקבלת והצהיר שהתובעים הם הבעלים של הבית. לפיכך, הוא הורה על החזרת הרישום על שם הבעלים המקורי (אביה של הנתבעת) וקבע כי לאחר מכן רישום הזכויות על שם התובעים ייעשה בכפוף לתשלום מס שבח ומס רכישה בגין עסקת המכר מ-1986.

הנתבעת חויבה בהוצאות ושכ"ט של 30,000 שקל.

עורכי דין מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבים: מערכת פסק דין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.